לא ברור מה המטרה שהציבו בפניהם המפגינים שצבאו על המספרה של שרה נתניהו ביום רביעי ואיזה הישג בדיוק רשמו לזכותם: דיון בשאלה כמה זמן לוקח לעשות פסים? למה היא לא הפסיקה באמצע ושבה לביתה לפני שההמונים הגיעו לשם? הטלת זרקור על אשת הראש שאינה יודעת שובעה? משהו אחר שלא ידענו קודם והצדיק את הקרקס הזה? ספק רב.
טורים נוספים בערוץ הדעות ב-ynet:
• יצחק שמיר צדק
• דברים שאתר האינטרנט של שב"כ לא מספר לכם
• מה המטרה האמיתית שלהם בעונש מוות
• אפשר עוד לתקן
המחאה נגד המהפכה המשפטית יכולה, ואפילו צריכה, להסלים, אם יש תחושה - ואכן יש - שהיא לא משיגה את מטרותיה בדרכי נועם. חסימת כבישים, למשל, היא חלק מהרפרטואר המאפיין מחאות מהסוג הזה. אבל גם לחסום, גם לטעון נגד המעצרים, וגם לצרוח "בושה, בושה" לתוך פרצופם של השוטרים שמנסים למלא את המוטל עליהם, להדוף את המפגינים ולאפשר תנועה זורמת בכבישים? ובתוך כך גם לקרוא להם משתפי פעולה.
ולא רק להם. בסוף השבוע רץ ברשת "מכתב פתוח" ששלח אסף-51-שנים-שירות-בחיל-האוויר-אגמון, לאלוף תומר בר, מפקד החיל הנוכחי, שבו הוא קובל נגד שתיקת המפקד - מה שתיקה, ממש הפקרה של "לוחם שלך שנפל בשבי בסוריה והתעקש לחזור לטיסה פעילה ומובל למעצר", יחד עם "לוחם שלך המובל אזוק לניידת". נו, באמת, ממש טהרן. שאלוהים ישמור מה מחכה לגיבורים האלה בתא המעצר הישראלי, והאם נזכה בכלל לשוב ולראותם. כאילו חסימת כבישים מחד ומעצר המפגינים מאידך הם לא חלק אינטגרלי מהמחאה שיש לקחת אותו בחשבון. מה שמאפשר, בינינו, גם להתהדר בזאת קצת אחר כך, ומי כמו אגמון יודע על כך דבר או שניים. אגמון, שאגב, לא חשב שמפקד החיל צריך להתערב כשנעצר סתם עמך, נגיד איזה שריונר מסכן במיל'.
מביכה לא פחות הייתה ההפגנה מול ביתו של אבי דיכטר. כמה צדקנות נשפכה שם שאפשרה לכל אחד מהנוכחים לכנות אותו שפן ובוגד בערכים, תוך התעלמות מוחלטת מהאפשרות, רק אומרת, שדיכטר נוהג כפי שהוא נוהג כי, אוי ואבוי, נורא ואיום, טפו-טפו, הוא אכן מאמין שזה הדבר שנכון לעשות אותו? כי כמו לכל אחד מפקודיו בשירות, האמיצים והנועזים, גם לדיכטר השפן בניסוח שלהם, יש עמדה והוא דבק בה?
אריאלה רינגל הופמןצילום: שלום בר טלשלא לדבר על הגידופים והנאצות שלהם זוכים שני אנשים, אמיצים מאוד לדעתי, שמנסים לפתוח ערוצי הידברות: הנשיא יצחק הרצוג ויו"ר המחנה הממלכתי בני גנץ. ויחד איתו גם גדי איזנקוט וגבי אשכנזי. שלושה רבי-אלופים לשעבר - לתשומת לב כל אלו, כולל אגמון, המתקשטים בדרגות המוחים - שיחד עם לא מעט אחרים חושבים שהפתרון למשבר הנוראי שממשלת נתניהו הנוכחית מובילה אותנו אליו - זו דווקא הידברות.
הממשלה הזו היא איומה ונוראה. היא שילוב קטלני של גזענים ונצלנים. אותם המחאה לא תשכנע, לא תזיז מילימטר מעמדתם. המחאה צריכה להמשיך ובכל הכוח כדי לשכנע אחרים, ובראשם את ראש ממשלה, שהדרך היחידה לצאת מהכאוס הנורא הזה כרוכה בפשרה. בהסכמות לשינויים ביחסי שלוש הרשויות, בתיקונים הכרחיים במערכת המשפט, תוך התנגדות לסחטנות המחוצפת של החרדים ומלחמה ללא פשרות במגמות המשיחיות. השמצות וגידופים, שלילת העמדה השונה בלי להניח הצעה על השולחן, בלי נכונות לוויתורים, תוך איבוד בלמים ואובדן פרופורציות מה ראוי ומה נכון, הם מתכון בטוח לקריסת כל המבנה החברתי שהוקם פה ביזע ודמעות, וכן, גם בדם.
- אריאלה רינגל הופמן היא עיתונאית "ידיעות אחרונות"
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
