היו אלה ימי טרום תוכנית ההתנתקות. נשיא המכון הישראלי לדמוקרטיה דאז, ד"ר אריק כרמון, יזם מפגש הידברות ביישוב מגוריי קדומים שבשומרון. מטרת המפגש הייתה לרכך את הכעס שרווח אצלנו על פינוי יישובי גוש קטיף ולמנוע מלחמת אחים. במבט לאחור אני מעריך היום יותר ויותר את המהלך שלהם. לצורך כך, סיפר לנו ד"ר כרמון, הוא הפר נדר שלו שלא להגיע לשטחי יהודה ושומרון.
ואכן, בתאריך שנקבע הגיעו לקדומים 15 חוקרים מצמרת המכון הישראלי לדמוקרטיה והתקבלו בכבוד מלכים. המפגש החל ב-23:00 בלילה והסתיים – בשירת "התקווה" – ב-3:00 לפנות בוקר. חוקרי המכון לא הצליחו לשכנע אותנו, ואנחנו, מן הסתם, לא הצלחנו לשכנע אותם. אבל במהלך המפגש שאל אחד המשתתפים את אנשי המכון אם ההתנתקות היא מהלך דמוקרטי. ד"ר כרמון עצמו ענה: "בוודאי! זוהי דמוקרטיה. אפילו הכרעה של קול אחד קובעת. זוהי הדמוקרטיה בהתגלמותה". המפגש תועד בווידאו ובתמונות וסוקר באופן נרחב ויפה ב"ידיעות אחרונות". אחרי זה ההתנתקות יצאה לדרך.
באירועי הפינוי בכפר מימון נחרדתי מן האפשרות של ירי לעבר המפגינים. התקשרתי ללשכת נשיא המדינה – אז משה קצב – וביקשתי לשוחח איתו. קישרו אותי עם המזכיר שלו שענה לי שהנשיא לא יתערב באירוע הזה, כי "אתם הרמתם יד על המדינה". מים רבים זרמו מאז ופצעי ההתנתקות טרם הגלידו, אבל כעת נשמעות זמירות חדשות. לפתע הכרעה דמוקרטית בכנסת ישראל היא דורסנית שאחת דינה לעבור מן העולם, כדברי יצחק הרצוג, שיושב כיום על הכיסא שאז ישב עליו קצב.
מהי בכלל מהות הרפורמה המשפטית? ומה נותר ממנה? היא הידלדלה בשלב זה לחוק אחד בלבד שקובע שהממשלה תוכל למנות בקדנציה אחת שני שופטים לבית המשפט העליון והשאר ימונו בהסכמה. זה מותיר אותנו – רוב הציבור שביקש לערוך תיקון עומק במערכת המשפט בישראל – עם חמיצות גדולה בפה. ובכל זאת, חשבנו שעדיף להגיע לפשרה באמצע הדרך כדי שהמחנה הנגדי יברך על המוגמר ויבוא שלום לישראל. ולא היא. הצד השני ממשיך בהפגנות, בחסימות כבישים ובאיומים בסרבנות. הצעד החדש שלהו כולל איומים לשבש את טקסי יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ויום העצמאות.
אריה רוקחבמילים אחרות, הנושא הוא לא הרפורמה המשפטית. הבעיה שלהם היא עם תוצאות הבחירות. הם מפנימים שעתה, בגלל הגידול הדמוגרפי של מחנה הימין, כפי שבא לידי ביטוי בקלפיות ב-1 בנובמבר ומן הסתם יתעצם בעתיד, הם לא יחזרו לשלטון. וכמו בבדיחה ההיא, הם החניך שהודח מקורס טיס וביקש להגיע לנ"מ, כי אם הוא לא טס – אף אחד לא יטוס.
והאיומים האלה מסוכנים. אפילו מסוכנים מאוד. משמעותם היא מהומות לעיני בני משפחות שיגיעו לאירועים לזכר יקיריהם, אנשים שמי יודע מה עמדתם לגבי הרפורמה ומה זה בכלל משנה. זה עלול להגיע אף לתגרות בתוך בתי העלמין, בין קבריהם של החללים. זה הזמן עבור הנשיא הרצוג, יו"ר יש עתיד יאיר לפיד ויו"רית העבודה מרב מיכאלי לקרוא בשלב ראשון להשאיר את יום הזיכרון מחוץ למחאה, ובשלב שני להביא אותה לסיומה. הגיע הזמן. היה טוב וטוב שהיה. אין לנו צורך לשלם מחירים נוספים.
- אריה רוקח הוא מהנדס, תושב קדומים
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
