הפיגועים האחרונים החזירו אותי לחודש אדר לפני 14 שנה, שנת 2008, לימים שאחרי הפיגוע בישיבת מרכז הרב שבו נרצחו שמונה תלמידים, בהם אחי יונתן אלדר בן ה-16. המאבק ליצירת הרתעה שניהלנו אז, אחי ואני, הסתיים בעיניי בכישלון שצורב במיוחד בשבועיים האחרונים. אנחנו אמנם חדשות ישנות, אבל אפשר ללמוד הרבה מהסיפור שלנו.
המחבל עלא הישאם חסן אבו דהיים, בעל תעודת זהות ישראלית, היה בן לאחת החמולות הגדולות והעשירות בשכונת ג'בל מוכבר. הוא עבד כנהג בחברת הסעות בבעלות משפחתו, שזכתה במכרזי העירייה להסעת ילדי החינוך המיוחד. הוא כמובן נע באופן חופשי בירושלים, הכיר היטב את הישיבה וידע בדיוק לאן ללכת.
משפחתו חגגה את תוצאות הפיגוע בחלוקת בקלאוות לשכנים הצוהלים, והכריזה גלויות על תמיכתה בטרור: "הוא הראשון מבין שורת שאהידים!". בסוכת ה"אבלים" נתלו דגלי חמאס וחיזבאללה. חלק מבני המשפחה המתגוררים בירדן ניסו גם הם להקים סוכת אבלים, אלא שהשלטונות שם הרסו אותה מיד. לא כן עיריית ירושלים. היא לא נגעה בסוכה בג'בל מוכבר ולא הפריעה למשפחה לחגוג.
בקומנו מהשבעה, מתקשים להתרגל לחיים החדשים כמשפחה שכולה, בער בנו הרצון למנוע את הפיגוע הבא. את הנעשה אין להשיב, אבל יש לפעול להרתעה מול מחבלים ישראלים כדי שאסון כזה לא יחזור. אחי ואני הכנו עצומה שבה ביקשנו משר הביטחון דאז אהוד ברק להרוס את בית המחבל, ופנינו למסדרונות הכנסת. אהוד אולמרט אמנם עמד אז בראשות ממשלת מרכז-שמאל, ובכל זאת רבים מחבריה הזדהו עם קריאתנו. 57 ח"כים חתמו על העצומה, ועוד רבים נוספים אמרו שהנסיבות הפוליטיות לא מאפשרות להם - אך הם מייחלים להצלחתנו.
הסיפור שלנו הוא כאמור חדשות ישנות, 14 שנים עברו, אבל העדר ההרתעה ממשיך לעלות ביוקר. איכשהו המציאות נקבעת על פי טעמה המעודן של המערכת המשפטית
ניכר היה שלא צריך להיות ימני כדי להזדהות עם דרישה זו, דרוש היה רק היגיון פשוט. אבי דיכטר, לשעבר ראש שב"כ ואז השר לביטחון פנים מטעם קדימה, קרא לברק להורות להרוס את הבית אפילו עוד טרם פנינו אליו בעצמנו. בשיחה עמנו לאחר מכן הסביר שהדבר הוכח פעמים רבות כמייצר הרתעה משמעותית. הוא הסביר שהקללה הנפוצה בערבית "יחרב ביתך" היא דוגמא עממית לעד כמה זה נתפס כעונש חמור.
אפרים סנה ממפלגת העבודה, תת-אלוף (מיל') בצה"ל, אמנם סירב לחתום אך הסכים שהוכח חד-משמעית שהריסת בית, ועוד יותר מכך גירוש משפחה אל מחוץ לשטחי הקו הירוק, הם צעדים שמונעים טרור. יו"רית הכנסת דליה איציק מקדימה אמרה גם היא שיש להרוס את בית המחבל מיד. וכאמור כמותם התבטאו עוד עשרות ח"כים מכל הקשת הפוליטית.
ברק ואולמרט סרבו לדבר עמנו או להתייחס לקריאת הח"כים, אבל אחרי חודשים אחדים, כשמחבל נוסף ממזרח ירושלים דרס למוות שלושה בני אדם, הם הפנימו את המסר. שניהם אמרו סוף סוף שיש להרוס את בתי המחבלים כדי ליצור אפקט הרתעתי.
הוראה להריסת הבית של המחבל שרצח את אחי ושבעה נוספים סוף סוף יצאה מן הממשלה, אבל אז הגיע תורה של המערכת המשפטית. בג"ץ קבע כי המחבל התגורר רק בחלק קטן מהווילה של המשפחה (בת יותר מ-300 מ"ר), ולכן אין להרוס את הבית כולו אלא לאטום רק את החלק שבו התגורר. הדבר אכן נעשה, אבל תרשו לי לשער שהוא לא נותר אטום מאז (ואם למישהו מידע מדויק בעניין, אשמח שישתף אותי). אגב, בבית אף נמצאו חריגות בנייה רבות, שאותן יש להרוס על פי חוק, אבל גם בהן לא נגעו. הרתעה כנראה לא הייתה פה.
במקביל למאבקנו הכושל על הריסת הבית פנינו לעיריית ירושלים בנוגע להעסקת המשפחה. כאמור, הייתה לה חברה מצליחה שהסיעה את ילדי החינוך המיוחד. ביקשנו את המובן מאליו - דאגו קודם כל לילדים, ואחר כך להרתעת הטרור, וחדלו מהעסקת משפחה שהכריזה שבנה המחבל הוא "הראשון מבין שורת שאהידים".
בקשתנו התקבלה והעירייה חדלה מלהעסיק את החברה, אלא שבדרך החוצה מהדיון התלווה אלינו חבר עירייה ותיק. הוא אמר שהוא מעריך את מאמצינו וזה באמת מאוד יפה, אבל למרבה הצער ההישג הזה לא יחזיק מעמד. לדבריו, משפחת אבו דהיים תחליף את שם החברה, תיגש למכרז, אף אחד לא באמת יבדוק מי עומד מאחורי הפנייה שלה, והם ישובו לעסקיהם (אם למישהו יש מידע אמין לגבי השאלה אם כך אכן קרה, אשמח לשמוע).
ד"ר דבורה גלעדיהסיפור שלנו הוא כאמור חדשות ישנות, 14 שנים עברו, אבל העדר ההרתעה ממשיך לעלות ביוקר. חלקים גדולים מכל המחנות הפוליטיים מאמינים שיש לפעול ביד קשה להרתעת משפחות מחבלים, חלקים במערכת הביטחון דורשים זאת שוב ושוב, אבל איכשהו המציאות נקבעת על פי טעמה המעודן של המערכת המשפטית.
גם ברשות המקומית, עיריית ירושלים, ניכר לאורך כל הדרך היעדר מוטיבציה לפעול בתקיפות: החל מההחלטה לאפשר למחבלים לחגוג לאחר פיגוע ולהקים סוכת אבלים מתריסה, המשך בהעדר כל מעורבות בהריסת הבית, וכלה בחוסר מאמץ למנוע העסקה של משפחת מחבל תומכת טרור. הלוואי שאירועי השבועות האחרונים יגרמו לניעור המערכת, מה שאנחנו ניסינו לעשות ולא הצלחנו.
- ד"ר דבורה גלעדי היא אחותו של יונתן אלדר שנרצח בפיגוע בישיבת מרכז הרב
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
