יום השואה ויום הזיכרון שזה עתה חלפו מהווים ימים מלאי הוד וקדושה המזקקים את הדופק הישראלי. רק קהי הלב שביננו יכולים להתעלם מהקשב המיוחד שיש בימים אלו. לוח השנה העברי מזמן לנו שני צירי זמן: בין ראש השנה ליום הכיפורים הפורטים על הנימים היהודיים שלנו, ובין יום השואה ליום הזיכרון המספרים לנו את ברית הגורל המשותף לנו כישראלים ויהודים. אסור לנו שרישומי הימים הללו יתפוגגו יום אחרי חגיגת העצמאות.
כדי שרישומם העז ימשיך ללוות אותנו גם בימים הקשים הנכונים לנו כעת, אנו מחויבים לעדכן את הסיפור המשותף שלנו, שדפיו נפרמו בשנים האחרונות - כאשר המאבק על הרפורמה המשפטית הוא רק סימפטום לסיפור עמוק יותר. חייבים להודות, ברית הגורל לבדה כנראה כבר לא מספיקה כדי להחזיק את האדנים שעליהם אנחנו נשענים. היא אמנם תנאי הכרחי, אך לא מספיק. המאבק הניטש בין שתי קבוצות בחברה הישראלית השואפות לנצח זו את זו, גם במחיר של חורבן הבית, מחייב את הרוב הדומם להשמיע את קולו, כדי לייצר סיפור משותף המבוסס על הסכמות בשאלות הקיומיות של החברה הישראלית. גישה זו צריכה לשלול הכרעות הנובעות משררה ומכוח מזדמן.
הרגשות העזים המגיעים עד לכדי שנאה מהווים שיקוף לרובד עמוק יותר הנוגע למתח בין הזהות היהודית למהות הדמוקרטית של החברה והמדינה. דווקא בשל כך, חייבים לבנות מחנה גדול שישב על המדוכה וינסה להגיע להסכמות. נושאים כמו שבת, חמץ ושירות בצה"ל, הנוגעים למתח בין חופש הפרט והחירות לזהות קולקטיבית ורגשות דתיים עמוקים, אינם יכולים להיפתר בהסכמים קואליציוניים.
כדי לרקום רקמה משותפת, החברה הישראלית צריכה לאמץ את מידת הענווה וההכלה. ד"ר שמעון אזולאי טוען בכתביו שבישראל ישנה חלוקה לא שוויונית של משמעות. אנחנו נותנים כבוד לערכים מסוימים ומזלזלים בתרבויות השונות מאיתנו. חייבים לאמץ ברית ייעוד המכירה ומוקירה בציפור הנפש של האחר. אחרת, נרצה כל עוד נשמה באפנו להרוג זה את זה בחרון אף.
מוטי שקלארעם פתיחת מושב הקיץ בכנסת, עלינו להסיר מעלינו את מידת ההתחסדות והצביעות. אי אפשר לצאת חוצץ נגד ההשתמטות של החרדים מהשירות הצבאי ולהשלים עם השינויים במערך הלוחם בעיקר, שנציגי הפריפריה והדתיים תופסים בה שיעור גדל והולך על חשבון המעמד הבינוני האשכנזי החילוני. לא ניתן לעשות חלוקה של חושך ואור ולנכס את משרתי המילואים למחנה המחאה, כאשר אלו הנתונים. הטענה הכואבת והנכונה, מדוע הוריהם של המשרתים אינם ישנים בלילות מול ההורים מהמגזר החרדי, נכונה לא פחות גם בחלוקה בין המשרתים בדרג הלוחם לאלו ביחידות הסייבר למיניהן.
התחסדות דומה קיימת גם במישור התרבותי. במשך שנים הקולנוע ותוכניות סאטירה מעצבות דמויות נלעגות של חרדים, מתנחלים ומזרחים. וכאשר יוצא סרטון חסר טעם של נערות צעירות, מדינת ישראל מזדעזעת ת"ק פרסה על ת"ק פרסה. נותר רק לקוות שרשמי הגדת פסח המעודדים לשאול שאלות יעוררו את הרוב הדומם להקים מחנה משלו ולשנות את הסדר הקיים.
- מוטי שקלאר הוא איש תקשורת, לשעבר מנכ"ל רשות השידור
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
