בבית העלמין הצבאי בדימונה נערכה היום (שישי) הלווייתו של רב-נגד אוּרי מויאל, איש הקבע שבעודו פצוע ניטרל את המחבל בפיגוע בסניף ארומה בתחנת הדלק בבית קמה. הוא הותיר אחריו אישה ושלושה ילדים. מאות ליוו אותו למנוחות.
רעייתו, ענבל, אמרה בהספד כי "בתוך כל הבלגן בראש, ים הכאב, בתוך כל חוסר האמון, יש רק עובדה אחת ברורה: חשוך היום בעולם. האור שבא ממך והאיר למשפחה, לחברים שלך, לחיילים שכל כך אהבת, האור שבא מחיוך שפותח את כל הלבבות - האור הזה הלך, והשאיר אותנו בחושך. ברגע אחד מחבל ארור ריסק לכולנו את הלבבות. אך לא מפתיע שגם ברגעים האחרונים של חייך, היית גיבור. כך היית וככה תישאר".
"אני לא מצליחה לתאר את החיים בלעדיך. אתה היית המרכז של חיינו, המרכז שעשה וסידר הכול לכולנו", היא הוסיפה. "איך אפשר לנסות לדמיין את החור הזה שנפער בכולנו? חור שלעולם לא יצליח להתמלא שוב. רק לא מזמן חגגנו לך 50. החיוך הגדול, שמגיע מתוך הלב ומגיע ללבבות של כולם, האיש שכולם יודעים להכיר רק במילים הכי טובות שיש. כל כך הרבה דברים לא תזכה לראות. את החתונות של הילדים שלך, הנכדים שיבואו. אני פשוט לא מצליחה לעכל את האסון הנורא הזה".
"אורי שלי, גדלתי איתך. כל חיי היו איתך", אמרה ענבל. "הבעל, החבר האהוב, האבא והמפקד. היית הכי טוב שיש. הלב שלי שבור לרסיסים. מי תיאר שהסוף יהיה כל כך פתאומי, אכזרי? אורי שלי, גיבור שלי. אהוב שלי. אולי הגוף שלך נלקח מאיתנו, אבל הרוח שלך והאהבה שלך לעולם לא ילכו מאיתנו. חשוך פה עכשיו לכולנו. אור גדול הלך".
המחבל, פאדי אלטייף, תושב רהט שעבר לישראל לפני ארבע שנים מרצועת עזה, התגנב מאחורי מויאל ודקר אותו. בעודו פצוע, הצליח מויאל לירות באלטייף ולנטרל אותו.
בתו של מויאל, ספיר, אמרה בהלוויה: "אתמול השמיים נפלו. אבא, איך מדברים עליך בלשון עבר? אבא שלי, תודה על הזכות להיות הבת שלך, על היותך אבא שהוא מורה לחיים. אבא, אני יודעת שהיית אבא של המון חיילים וחיילות. שתמיד דאגת לכולם. ומצד שני, היית האבא הפרטי שלי. אין אדם שהכיר אותך ולא התאהב בך. תשמור עלינו מלמעלה ותשלח לאימא כוחות".
מויאל היה מנהל עבודה במחלקת טכנולוגיה ואחזקה בבא"ח (בסיס האימונים החטיבתי) נח"ל. המפקד שלו, סגן-אלוף מני עברי, אמר כי "לצד הכאב הייתי גאה בלחימה שלך. הצלת רבים בזמן שדיממת, בכוחות האחרונים".
