אלפים ליוו למנוחות את סמ"ר דויד ששון ז"ל, לוחם עוקץ בן 21 מהיישוב גנות הדר, שנפל בקרב בדרום רצועת עזה. "אמרת לי 'אם לא אני, אז מי?'. אני לא רציתי גיבור. אתה היית הגיבור שלי, ועכשיו אתה גיבור של מדינה שלמה", ספדה בבכי בת הזוג יעל.
הלווייתו של סמ"ר דויד ששון ז"ל
"אהוב שלי, זכיתי לחיות איתך עד הסוף. איזה עיניים טובות, איזה חיוך מדהים, והקול הכי מרגיע בעולם, שהתאהבתי בו", הוסיפה יעל. "למדתי מה זאת אהבה. איך הלכת לי ככה? הבטחת שתשמור עליך, ותמיד קיימת הבטחות. תודה שלא פספסת אף פרח, תודה ששמרת עליי. מה לא הייתי נותנת כדי לשמוע שוב 'ילדה שלי'".
האם חגית ספדה: "ילד שלי, גאווה שלנו, המלך של הבית. הרשימה ארוכה מכדי לספר עליך. מצחיק, יפה תואר, שובר לבבות, הישגי ושאפתן, נלחם ואף פעם לא מוותר. רצית שוב ללכת לשם, שוב לתת את מכת המחץ, וידעת שאולי זאת הפעם האחרונה שלך. היית מלח הארץ. שמעת מבן דוד על היחידה, וזה השתלב עם האהבה לכלבים והרצון לשרת ביחידה מיוחדת. אהבת את הכלב שלך סיטקה".
"תחסר לנו ילד. המוזיקה שאהבת והריקודים לאחר המקלחת. ההרגל לחזור מהצבא וישר לקנות בשר ולעשות על-האש לכולנו", הוסיפה האם. "בפעמים האחרונות שהגעת רציתי לסגור אותך בחדר, אבל אתה היית עם לו"ז צפוף מלא בחברים ובחברה. אהבת למצות כמה שיותר. אתה מושא להערצה, כולנו בוכים עליך".
האב טל ספד לבנו: "חמישה חודשים של פחד. אמרת שהפעילויות בעיקר בלילה, הצלחתם להפתיע ובאתם לי בצהריים. חמישה חודשים שאני בוכה עם כל משפחה שכולה, והנה גם אנחנו פה, הצטרפנו למשפחת השכול. בפעם הקודמת שדיברנו נשמעת לי קצת מקורר וביקשתי שתדבר עם רופא. ענית שאם לא אתה אז יקפיצו מישהו אחר מהרגילה".
"בכל פעם שחזרת מעזה עישנו יחד סיגריית ניצחון, אתמול בלילה הסתכלתי לשמיים והדלקתי סיגריה של הפסד מוחלט", הוסיף האב. הוא קרא חלק מיומן שכתב בנו: "כל אחד כאן יצא עם צלקת או פציעה, התקווה שלי לא לצאת עם כלום. מלחמה זה להחזיק בגדר חשמלית ולראות מי נשאר יותר זמן. שתהיה שבת שלום סעמק".
האב הוסיף: "את השבת הזאת כבר תעשה עם המלאכים. ילד קסם, מלא יופי ונתינה. לא פלא שרצו אותך שם למעלה, אין הרבה כמוך".
חברו ליחידה, תמיר, ספד לו בבכי: "ששון שלנו, חשבנו איך להספיד אותך. תמיד היה לך את הדחף הבלתי מוסבר להיות ראשון. בקרב מגע, בבר-אור, בתדריך יציאה. הראית לנו מה זה כוח רצון טהור ורעך בעיניים. אהבת להגיד לנו 'וואלה חרא, אבל לפחות אני איתכם'. גם לפני המסע הכי קשה שהיה לנו".
"ישבנו אתמול כל הצוות להעלות זיכרונות ממך. לכל אחד הייתה סיטואציה שהצלת אותו בה עם החיוך שלך. תמיד תהיה לנו חתיכה חסרה בצוות", הוסיף תמיר. "ביום שדויד נכנס ידעתי שאולי הוא יהיה מדוכדך, כי הוא היה הרבה זמן בפנים. ידעתי שחשוב לך לראות את המשפחה. דיברנו והוא לא היה מדוכדך לרגע. הוא היה נעול כרגיל. הוא אמר לי 'הם הרגו לנו את צ'יף, את הכלב'. ששון אחי, לא תהיה מחילה".
פורסם לראשונה: 21:43, 07.03.24
