כשנה וחצי לאחר שהואשם ברצח אשתו רחל אייזנשטדט, גיא שפירא העיד הבוקר (יום רביעי) לראשונה בבית המשפט. במהלך עדותו שפירא תיאר את יום הרצח בפירוט, אך הכחיש כי תכנן אותו מראש וטען כי רצח את אשתו ברגע של אובדן שליטה לאחר שהיא קיללה ותקפה אותו בביתם. אחת מבנותיה של רחל, אמרה לאחר עדותו של שפירא כי "התעלמותו מהמעשה וטענתו שהוא לא היה אלים כלפיה טלטלו אותנו. הוא תיאר את הדברים כאילו הוא חיה אומללה, זה רחוק מהאמת".
שפירא מואשם כי רצח את אייזנשטדט בביתם במעלה אדומים ב-19 בספטמבר 2021. לפי כתב האישום, שפירא חנק למוות את אייזנשטדט בעודה נאבקת בו, והמשיך לחנוק אותה במשך כרבע שעה גם לאחר מותה. לאחר מכן שפירא ניסה לביים את התאבדותה בחדר האמבטיה בבית, ואז חזר לחדרו והתעסק בענייני עבודתו, ואף קיים ישיבה בזום.
יומיים לאחר מכן שפירא ניסה להימלט מרשויות החוק, וירה בעצמו לאחר שפרץ כמה מחסומי משטרה. ברכבו נמצא מכתב התאבדות. הוא אושפז במצב קשה בבית החולים סורוקה בבאר שבע, אך התאושש, הודה במיוחס לו ואף שחזר את הרצח. שפירא אמר היום בפתח עדותו: "אני רוצה להתנצל בפני מי שנפגע ממני ובפני כל מי שמכיר אותי, אני יודע שפגעתי בהרבה אנשים ובמיוחד ברחל ובילדים. ההתנצלות לא תעזור לאף אחד, אבל בכל זאת רציתי להגיד את זה".
שפירא מגיע לבית המשפט בדיון קודם
(צילום: אלכס גמבורג)
שפירא תיאר את יום הרצח בפירוט בעדותו: "ביום ראשון בסביבות 06:00 בבוקר קמתי והתחלתי לעבוד קצת במחשב. גם רחל קמה מוקדם, היא הייתה צריכה לנסוע לעבודה ביד ושם בסביבות 12:00. מתישהו בין 06:00 ל-07:00 היא רצתה שנדבר". הוא המשיך: "לשם שינוי רחל לא צעקה או קיללה אותי. היא שאלה אם קיבלתי את ההודעות שהיא שלחה, ואמרתי שלא קראתי את כולן, אבל אני מתאר לעצמי מה רשום שם.
"רחל שאלה אותי האם אי פעם אהבתי אותה, האם כל החיים המשותפים שלנו היו לשווא, האם בזבזה את חייה בשבילי. עניתי לה 'לא, אך במצב כמו שאנחנו עכשיו אני לא אוהב אותך. אני לא מסוגל לאהוב אדם שמתנהג בצורה כזו'. שאלתי אותה אם היא רוצה שניפרד, ורחל אמרה 'כן, אני רוצה הסכם גירושין'. היא רצתה שאני אכתוב את ההסכם, אבל אמרתי 'עד כאן, אני אחתום אבל אל תכריחי אותי לכתוב את זה', וביקשתי שהיא תעשה את זה. היא כתבה סוג של הסכם על דף, מה שרשום שם לא היה כל כך הגיוני, אבל לא היה לי כוח. חתמתי עליו וחשבתי שבזה זה ייגמר".
שפירא אמר כי מאוחר יותר ביקשה ממנו רחל לקחת את בנם לבית הספר, והרצח התרחש לאחר ששב לביתם. "בדרך כלל הבן יכול ללכת לבד. לא ממש שמחתי לקחת אותו כי היה לי מה לעשות, אבל נסענו, נפרדנו, וחזרתי הביתה בסביבות 09:30. ברגע שנכנסתי רחל בדיוק ירדה במדרגות וממש התנפלה עלי. היא צעקה וקיללה, ואמרה 'תסתכל איך אני נראית, אני יכולה ללכת לעבודה במצב הזה? תראה מה עשית לי, בגללך בזבזתי את כל החיים שלי'.
בהמשך אמר שפירא כי מיד לאחר מכן אשתו החלה להכות אותו. "זה לא קרה אף פעם, גם בוויכוחים הכי סוערים שלנו. משהו נשבר אצלי, אני לא יכול להסביר את זה, כל כך רציתי שקט. לא רציתי לשמוע אותה. אני לא זוכר איך זה קרה אבל תפסתי אותה בגרון וכנראה התחלתי לחנוק. היא נפלה מיד ואני נפלתי עליה והמשכתי להחזיק לה בצוואר. הייתה לי תחושה שזה לא אני, בלי להרגיש דבר, זה פשוט קורה. ראיתי שהיה לא זזה ובדקתי לה דופק כמו שרואים בסרטים. לא הרגשתי דופק".
בנותיה של רחל פרצו בבכי בנקודה זו בעדותו של שפירא. הוא המשיך ותיאר כי מיד לאחר שהבין כי אשתו מתה, תהה כיצד יטשטש את הרצח. "חשבתי מה אני הולך לעשות, איך אני יוצא מהמצב הזה, איך אני מוצא לעצמי כמה ימים, והחלטתי לביים את ההתאבדות של רחל. ידעתי שהיא ניסתה לחתוך ורידים בעבר ושיש לה סימנים בידיים, אז חשבתי שזה יראה יחסית אמין, לפחות בשלב הראשון. הכנסתי אותה לאמבטיה. זה לא היה קל, הייתי באפיסת כוחות. לקחתי סכין מהמטבח וחתכתי לה את היד. לא יצא דם, אז מילאתי את האמבטיה במים וניסיתי ללחוץ על החזה של רחל כדאי שזה אולי יפעיל את הלב ויצא קצת דם".
שפירא הדגיש כי לא תכנן את הרצח מראש, בניגוד למתואר בכתב האישום. "כל הזמן שואלים אותי אם תכננתי את זה - כמובן שלא", אמר, והמשיך ותיאר את זימונו לחקירה במשטרה. "התקשר חוקר וביקש שאגיע להשלמות חקירה. הבנתי שזה לא סיפור אמיתי ואמרתי לו שאין לי בעיה. החוקרים המשיכו להתקשר אז בשלב מסוים כיביתי את הטלפון. בשלב מסוים הייתי צריך לנסוע למצפה רמון, אז הדלקתי אותו כדי להפעיל ווייז ואז שוב קיבלתי טלפון מהמשטרה, שם אמרו שהם עדיין מחכים לי. נסעתי מתל אביב דרך כביש 6 לכיון דרום, ובנסיעה הזאת אחרי כמה דקות שמעתי ניידת שכרזה לי לעצור".
בהמשך העיד על כוונתו להימלט ולהתאבד, חרף ניסיונות המשטרה לעצור אותו. "אמרתי לעצמי שזה לא הזמן לעצור. לא התכוונתי לשבת בכלא ולענות על שאלות כמו שאני עונה עכשיו. אמרתי לעצמי שאולי אצליח להגיע למצפה רמון ובכל זאת לסיים את זה כמו שרציתי לעשות. אחרי כמה ק"מ ראיתי מחסום על הכביש, אבל הצלחתי לעקוף אותו ולרדת שוב לכביש מהצד השני. במחסום השני הם סגרו את הכביש הראשי ואת הפנייה. נשאר רק נתיב אחד פנוי שעליו נסעתי, אבל היו דוקרנים על הכביש ועליתי עליהם. הרכב נעצר קצת אחרי המחסום.
"כבר בנסיעה דרכתי את הנשק כי הייתי מוכן להתאבד. יצא מהניידת שוטר עם נשק שקרא לי לצאת מהרכב עם ידיים מורמות. הרמתי ידיים ואמרתי שאין צורך לירות בי. יצאתי מהרכב, לקחתי את האקדח ויריתי בעצמי בפה. לרגע חשבתי שאני מת, אבל אפילו לא איבדתי הכרה. שמעתי הכל. הבנתי שאני לא מת ורציתי לסיים את זה, לפתוח את דלת הניידת שהייתי בתוכה ולקפוץ, אבל היה שם חייל שעצר אותי".
אחת מבנותיה של רחל, אריאל בר, אמרה לאחר עדותו של שפירא כי "ההתעלמות שלו מהמעשה וטענתו שהוא לא היה אלים כלפיה טלטלו אותנו. זה היה מזעזע, הוא תיאר את הרצח כאילו הוא אכל חביתה לארוחת בוקר. הוא לא הפסיק לדבר על עצמו ולהתעלם מעובדות. הוא תיאר את הדברים כאילו הוא חיה אומללה, זה רחוק ממה שהיה באמת. היינו בשוק מהתעוזה שלו להתנצל. אין סליחה ואין מחילה, לא נשכח ולא נסלח. זה לא יחזיר את אמא שלנו, אבל נעמוד על המשמר כדי להביא את הצדק".
