אדוארד קצ'ורה הכיר את ליטל יעל מלניק (17) כשטיפל בה בבית חולים לבריאות נפש. אחרי שחרורה התפתח קשר רומנטי, והם המשיכו להיפגש למרות שמשפחתה הוציאה צו הרחקה נגדו. באוקטובר 2021 נכנסו השניים לאתר בנייה בקריית מוצקין, ולפי האישום קצ'ורה קבר את בת ה-17 בעודה בחיים. הנאשם טוען שמדובר בטקס ריפוי. משפחת הנרצחת: "במקום להביע חרטה, הוא ממציא סיפורי מדע בדיוני". בדיון נכחו נציגי ארגון משפחות נרצחים ונרצחות, שבאו לתמוך במשפחת מלניק ולהביע עמם הזדהות.
היום עלה הנאשם על דוכן העדים, נדרש להשיב לשאלות הסנגור ולאחר מכן לשאלות התובעת. בקור רוח מקפיא, כפי שנהג מאז שנעצר אחרי מציאת גופתה של מלניק, תיאר קצ'ורה את הקשר שהיה לו עם המנוחה. הוא הכיר את מלניק בזמן שעבד כאח בבית החולים לבריאות הנפש "מעלה כרמל". מלניק הייתה מטופלת ב"מעלה כרמל", ובין השניים התפתח קשר רומנטי.
קצ'ורה בבית המשפט
(צילום: ליאור אל-חי)
"אני מרגיש סביר", אמר קצ'ורה מיד עם כניסתו לאולם, עוד בטרם החל הדיון. באולם ישבו לודמילה ובוגדן, סבתה וסבה של המנוחה ואחותה רות. בפתח הדיון התחוללה דרמה, לאחר שהסנגור טען כי "אין להשיב לאשמה", מאחר שלא עלה בידי התביעה להוכיח קשר שלו למעשה רצח. השופטים דחו את בקשתו והנאשם עלה להעיד.
גופתה של מלניק נמצאה בבוקר שבת, 2 באוקטובר 2021, כשרק כפות ידיה מחוץ לאדמה. התובעת, עו"ד מאיה חזן דהאן, טוענת כי קצ'ורה קבר את הנערה בעודה בחיים. לאחר שהבין כי נפחה את נשימתה עזב קצ'ורה את המקום, חזר לביתו והלך לישון.
בחקירה הנגדית, לשאלות התובעת עו"ד חזן דהאן באשר למפגשים שלו עם מלניק והמקומות שבם נפגשו, החל הנאשם לגלות סימני עצבנות והטיח בתובעת: "נראה לך שאני יכול לזכור כל מקום? כבר שלוש שנים החיים שלי ביגהינום. תודה רבה". לשמע הדברים, נזף בו ראש הרכב השופטים יחיאל ליפשיץ: "מה זה תודה רבה? התובעת עושה את עבודתה. היא שואלת שאלות ואתה צריך לתת את התשובות".
התובעת הציגה בפניו מחברת שנמצאה בביתו, אשותה כתבה ליטל יעל מלניק ומתייחסת אליו כאח במחלקה שהיא הכי אוהבת בעולם. היא הקריאה לו את הדברים, שחלקם מוכיחים שהיה ביניהם קשר עוד מהתקופה בה אושפזה בבית החולים לבריאות הנפש. הוא השיב: "זו הפעם הראשונה שאני שומע את הדברים, מי אמר שזה עליי?".
התובעת הקריאה לו דברים נוספים שכתבה. הנאשם הטיח: "יעל אהבה לכתוב כל מיני מעשיות קצרות. על אנשים, על חיות, על אנשים במחלקה. איך את יודעת שזה קשור אליי? למה את מייחסת את זה אליי?". התובעת: "מכל הטקסטים שהקראתי לך, זה מראה שהיא אהבה אותך כבר בזמן האשפוז שלה, ושתכננתם להיפגש תוך כדי האשפוז שלה".
5 צפייה בגלריה
משפט אדוארד קצ'ורה בבית המשפט המחוזי בחיפה, המואשם ברצח הנערה ליטל יעל מלניק ז''ל באמצעות קבורתה בחיים
(צילום: ליאור אל-חי)
קצ'ורה: "יכול להיות, אבל אני לא ידעתי את זה. אני יכול לומר לך שלא היו בינינו דיבורים להיפגש תוך כדי האשפוז שלה". בהמשך הטיח בתובעת: "אני לא רצחתי את יעל. היא בכלל לא נרצחה". התובעת השיבה: אתה רצחת את מלניק ובאותו הבוקר כתבת לאקסית שלך כדי להיות בקשר איתה, כי ידעת שאין יותר את יעל". הנאשם: "זה הזוי".
התובעת, עו"ד חזן דהאן, הטיחה בנאשם כי לאחר שפגע במלניק ושב לביתו, הוא שלח הודעה לאקסית שלו כדי ליצור עמה קשר רומנטי. "הגרסה שאת מציגה חולנית מאוד. להגיד שאני רצחתי בחורה, חזרתי הביתה ושלחתי הודעה לאישה אחרת כדי להזמין אותה – זה חולני," השיב הנאשם, קצ'ורה. התובעת ענתה לו: "ולקבור בן אדם באדמה זה לא חולני?" קצ'ורה המשיך לטעון: "אני טוען שאני לא רצחתי אותה ואף אחד לא רצח אותה."
בהמשך החקירה, התובעת שאלה מדוע שבית המשפט יאמין לו שלא רצח את מלניק אם הוא לא מספר את האמת לגבי הקשר שלו עם יעל ומתי הגיעה לביתו. קצ'ורה השיב: "אז אני משקר. יש לך ראיות נגדי על רצח?" השופט יחיאל ליפשיץ שאל את הנאשם מדוע לא עזר למלניק לצאת מהחול לאחר הטקס שקיימו, וקצ'ורה השיב: "לא רציתי להפריע לה בחוויה הרוחנית. פחדנו שאנשים שראו אותנו יתקשרו למשטרה." השופט שאל אם בדק את שלומה כשחזר לביתו, והנאשם ענה כי לא יכול היה לדבר איתה משום שהוציאה את כרטיס הסים מהטלפון.
בתחילת המשפט כפר קצ'ורה בפני השופטים יחיאל ליפשיץ, גלית ציגלר ושמואל מנדלבאום, באישומים נגדו המייחסים לו עבירות של רצח, ובעילה אסורה בהסכמה תוך ניצול יחסי מרות. הנאשם עומד על כך כי כאשר עזב את אתר הבנייה, הייתה הנערה בחיים.
"עליתי לארץ בשנת 2000 מאוקראינה. אח מוסמך, גרוש ואב לשניים", אמר קצ'ורה בפתח עדותו. "את המנוחה הכרתי במחלקה בה עבדתי. היא אושפזה שם. לא הייתה לה בעיה בבוחן המציאות. בבית החולים לא התחיל שום קשר אישי בינינו. טיפלתי בה כאח מוסמך במחלקה. זה כולל שיחות ומתן תרופות. הקשר בינינו החל אחרי השחרור שלה. היא השיגה את הטלפון שלי תוך כדי האשפוז ויצרה איתי קשר אחרי ששוחררה. היא התקשרה וביקשה להיפגש. נפגשנו כמה פעמים. עם הזמן אנחנו התקרבנו האחד לשנייה".
"היינו מטיילים בחוף הים. היו לנו שיחות נפש. התאהבנו האחד בשנייה. היא סיפרה לי הכול על הבעיות שלה. היא הייתה מאוד מוכשרת. ילדה פשוט לא מהעולם הזה. ידעה המון שפות. כתבה שירים, שרה, התחילה לנגן בגיטרה. היה לה אופי מאוד חזק. התעניינה בהמון דברים, גם בכישופים. סיפרה לי שהיא יודעת המון דברים שאפשר לעשות באמצעות כישוף. קראה ספרים על זה. היחסים בינינו היו טובים אבל היו גם עליות וירידות".
בהמשך הוציאה סבתה של מלניק צו הרחקה נגד קצ'ורה. "אין לי מושג למה שופט נתן צו נגדי", אמר הנאשם. "למרות הצו יעל המשיכה להגיע ולהיפגש איתי". ב-1 באוקטובר 2021 יעל התקשרה אליי אמרה שהיא בפנימייה ורוצה להיפגש איתי ולהשלים. הסכמתי. היא באה אליי הביתה. אכלנו ובילינו. בתשע בערב המשטרה דפקה אצלי בדלת. לא ענינו. חיכינו שהשוטרים יעזבו".
"אחרי זה יצאנו מהבית מהדלת האחורית. הלכנו הרבה, דיברנו המון ובסופו של דבר הגענו למסקנה שהיא צריכה לחזור הביתה כי דואגים לה בבית. היא סיפרה שלקחה מהבית שלי סכין ניתוחים ושהיא רוצה לקחת אותו לפנימייה. הרגשתי שמשהו עובר עליה. הרגשתי מאוד לא רגוע. פחדתי שהיא מסוגלת אולי לפגוע בעצמה. דאגתי לה. לקחתי ממנה את הסכין ושמתי בכיס האחורי, מתוך דאגה שלא הכול טוב".
"היא אמרה לי שהיא מבקשת שאעזור לה לעשות איזשהו טקס התנקות. לא הבנתי שזה כולל את כיסוי הפנים. חשבתי שלא נעשה את הטקס הזה. ידעתי שיש טקס כזה בהודו. שמתי לב שזה חשוב לה. שיתפתי עם זה פעולה אחרי שהסבירה לי שזה יעזור לה להתנקות ממחשבות לא טובות. רציתי לעזור לה והיא התעקשה רק על זה".
"מצאנו את חפירה קטן, המשכנו לתוך קריית מוצקין לחפש מקום שמתאים לעשות את זה. הגענו למקום מתאים. חיפשנו מקום עם קרקע טובה. כשהגענו הבנו שצריך לכסות גם את הפנים. הלכתי להביא צינור מאתר בנייה. עשינו קליפס לאף מנייר כסף שמצאנו שם כדי שלא ייכנס חול לאף. לא חפרנו בור. המטרה הייתה רק לכסות קצת. את רוב החפירה היא עשתה בזמן שהלכתי להביא את הבמבוק והצינור. ראיתי אנשים וחשבתי שהם בטח לא יודעים מה אנחנו עושים שם". בדיון קודם אמר הנאשם שהוא הכניס את הצינור לפיה של מלניק, שדרכו אמורה הייתה לנשום.
"כשכיסיתי אותה האצבעות שלה היו בתוך החול, והיא החזיקה ביד אחרת את הצינור. הפנים שלה גם היו מכוסות. אחרי זה היא הקימה את פלג הגוף העליון. שאלתי אותה אם הכול בסדר והיא קיבלה את החוויה הרוחנית שרצתה. היא אמרה שכן. היא ביקשה ממני ללכת כי ידעה שאני צריך ללכת לישון".
"הלכתי. הבנו שאנשים מסתכלים עלינו. אם יראו שאנחנו עושים טקסים הם עלולים לקרוא למשטרה, ולא רצינו שהמשטרה תבוא. הגעתי הביתה, סגרתי את הטלפון והלכתי לישון. התעוררתי מהדפיקות בדלת של המשטרה. בערב אמרו לי שאני חשוד ברצח. לקחו אותי במסדרון ושם ראיתי את סבתא של יעל בוכה. אז הבנתי שזה משהו רציני ושקרה משהו.
"התחננתי לחוקרים שיספרו לי מה קרה והם לא רצו. אמרתי להם 'אני מתחנן שתמצאו כמה שיותר מצלמות ותראו שלא עשיתי כלום'. הבנתי שהם לא פתחו את כל המצלמות", טען הנאשם.
5 צפייה בגלריה
עו״ד אפרת נחמני בר ועו"ד שרון זגגי פנחס, שמייצגות את משפחת מלניק
(צילום: ענת גבע שרון)
עו"ד שרון זגגי פנחס ועו"ד אפרת נחמני בר מסרו בשם משפחת מלניק: "הרוצח, במקום להביע חרטה עמוקה על מעשיו האיומים, מציג סיפורי מדע בדיוני כדי לנסות ולהיחלץ מאימת הדין. הרוצח הוא אדם מסוכן שניצל, ללא רחמים, את תמימותה של נערה צעירה, תוך הפרת צו הרחקה ממנה, ביצע בה את זממו ונטל את חייה. תוך ניסיון להציג את הניצול הנפשע כ'אהבה'. הנאשם הודה שהפר את צו ההרחקה אבל טען שהוא 'לא זוכר' מה נכתב שם. דוגמה נוספת למניפולציות שלו. אסור לנו כחברה להסכים עם 'אהבות' כאלה וחובה עלינו לדרוש כי הרוצח יבלה את כל חייו מאחורי סורג ובריח".
