יוסף וינר, שורד שואה שהקדיש את חייו לבניית משפחה על אדמת ישראל, הלך הבוקר (רביעי) לעולמו בגיל 98, כשנה לאחר שאיבד שלושה מבני משפחתו בטבח בכפר עזה ב-7 באוקטובר. חייו של יוסף, סב לנכדים ולנינים, שהחלו בצל התופת הנאצית ונמשכו בעשייה והקמה בארץ, הסתיימו כשהכאב על האובדן הנורא שוב הכה בו.
יוסף הגיע לישראל לאחר שאיבד את כל משפחתו בשואה. לאחר הטבח בשבת הארורה, יוסף כתב דברים מצמררים, המתארים את מסע חייו ואובדנו האישי: "שמי יוסף וינר ואני בן 97 שנים. ניצלתי מאש החיות הנאציות, משפחתי נכחדה כולה בתופת הנוראית. נותקתי משורשיי העמוקים והקמתי אנדרטה מאבני בזלת לזכרם. מתוך אפיסת כוחות, מייאוש, מטביעה, נאחזתי באדמה וניטעתי בציון".
2 צפייה בגלריה
יהב והדר עם בן זוגה איתי. נרצחו ב-7 באוקטובר
(צילום: Shaylee Atary/Handout via REUTERS)
בן משפחתו של יוסף וינר שיתף היום בשיחה עם ynet: ״יוסף היה אדם חזק. שורד אמיתי. אבל כשהגיעו לבשר לו על רצח הנכדים - זו הייתה הפעם הראשונה שהוא בכה".
בישראל יוסף הקים ובנה את חייו מחדש: הוא התחתן עם אביבה ז"ל, ויחד הם גידלו שני ילדים – עופר ונורית. משפחתם התרחבה עם 10 נכדים – שכולם נולדו בקיבוץ כפר עזה.
אך האדמה שנאחז בה כל חייו לא הצליחה להחזיקו לאחר 7 באוקטובר, היום שבו חוותה משפחתו שוב את התופת. באותו יום נרצח נכדו האהוב, יהב, שניסה להגן על אשתו שי לי ועל בתם התינוקת שייה, שהייתה רק בת ארבעה שבועות, שניצלו. בנוסף, נרצחו באותה שבת גם נכדתו הדר ברדיצ'בסקי ובן זוגה איתי.
זהו הטקסט המלא שכתב יוסף וינר, שבו תיאר את הזוועות אחרי הטבח:
"שמי יוסף וינר ואני בן 97 שנים. ניצלתי מאש החיות הנאציות, משפחתי נכחדה כולה בתופת הנוראית. נותקתי משורשיי העמוקים והקמתי אנדרטה מאבני בזלת לזכרם. מתוך אפיסת כוחות, מייאוש, מטביעה, נאחזתי באדמה וניטעתי בציון.
"התחתנתי עם אביבה וגידלנו שני ילדים לתפארת, את עופר ונורית. מעופר ומיכל נולדו לנו ארבעה נכדים בכפר עזה. מנורית ומיקי נולדו לנו שישה נכדים בכפר עזה. הגעתי לעץ משפחתי נטוע היטב באדמת המולדת שמניב פרי.
"אך לפתע מבין גדרות הרשע הגיח 7.10.2023. המראות המבעיתים של שריפה ואבק, הרג ורצח נוראי של חפים מפשע הגיעו אליי שוב. נכדי היקר לי מכל יהב ז"ל נרצח בעודו מגן על אשתו שי לי ובתו בת החודש שייה. ונכדתי היקרה לי מכל הדר ז"ל ובעלה איתי ז"ל נרצחו בעודם מגינים על התאומים שלהם בני העשרה חודשים, רועי וגיא.
"שוב אני באפיסת כוחות, בייאוש, טובע. ואין לי עוד אדמה להיאחז בה".
