אלפי מסמכים ותמונות, ובהם גם פיסת עיתון בצורת כף רגל של ילדה, שנשמרו בארכיון העם היהודי שבספרייה הלאומית, חשפו רשת בתי יתומים שהפעילה ארגון מחתרתי להצלת ילדים יהודים בצרפת. על פי הממצאים, יותר מ-1,500 ילדים שרדו בזכות פעילות הרשת.
בשנים האחרונות ניהלו בארכיון העם היהודי הליך מורכב של הצלבת מידע מכ-1,500 תיקים אישיים שנשתמרו אצלם, והיו שייכים לרשת בתי יתומים בצרפת. הרשת הוקמה כ-20 שנה לפני מלחמת העולם השנייה ומשרדיה שכנו ברחוב אמלוט 36 בפריז.
על פי המידע שנאסף, בשנת 1941 החלה רשת בתי היתומים להסתיר ילדים יהודים מפריז אצל משפחות נוצריות באזורים הכפריים של צרפת, במנזרים ובבתי יתומים צרפתיים.
הרשת הפעילה מעקב מסודר אחרי מצב היתומים שפוזרו, ואף הכשירה עובדים סוציאליים מתנדבים שמדי פעם ביקרו את הילדים – הן בשביל להעביר את התשלום החודשי למארחיהם, והן כדי לפקח על בריאות והתפתחות הילד. כל ביקור שכזה תועד בכרטסת מיוחדת שתויקה בתיקו האישי של הילד, שבו ניתן למצוא התייחסות לקצב התפתחותו, ליחסיו עם מארחיו, ולמצבו הפיזי והנפשי.
ב-1943, אחרי פשיטה של הגסטפו על כמה מוסדות יהודיים, השמידו פעילי הרשת רבים מאוד מהתיקים, אולם כ-1,500 שרדו. באחד מאותם תיקים נמצא בין השאר גזיר עיתון בצורת כף רגל של ילדה קטנה. מדובר בתיקה האישי של ילדה בשם ססיל ברס, והגזיר שתאם את מידות כף רגלה נשלח כדי לסייע בקניית מגפיים מתאימים עבורה.
במקביל אותר תיק של ילד בשם יצחק ברס, אחיה של ססיל, שכיום הוא בן 89 ומתגורר בזיכרון יעקב. ססיל עצמה אינה מתגוררת בישראל. "היינו בני מזל", סיפר ברס. "אני זוכר הרבה מבית היתומים. היו שני מחזורים של ילדים. המחזור שלי ניצל, היינו הראשונים, אבל המחזור השני לא שרד בגלל הלשנות".
בארס נולד למהגרים מליטא. אחרי שאביו נעצר, שלחה אותו אמו, יחד עם אחותו ססיל ואחיו יעקב, לבית יתומים. הוריו ואחותו ליליאן גורשו למחנות ונספו. הוא שהה באזור הכפרי וגם אחותו, ססיל, אומצה על ידי משפחה מאלזס וניצלה בזכות אותו ארגון. ב-1949 עלה בארס לישראל במסגרת עליית הנוער, והוא חי כיום עם אשתו בזיכרון יעקב, הם הורים לארבעה, וזכו לנכדים ולנינים.
לדברי ד"ר יוחאי בן גדליה, מנהל ארכיון העם היהודי שבספרייה הלאומית, תיקי הארגון המחתרתי כוללים תיעוד של אלפי ילדים יהודים בצרפת, בשואה ולאחריה, שזכו לטיפולו המסור.