שבוע אחרי אסון סירת המהגרים מול חופי איטליה, שבו נספו לפחות 67 בני אדם, מפקיסטן הגיעה בסוף השבוע הידיעה כי אחת מקורבנות האסון היא שהידה ראזה, שחקנית נבחרת הכדורגל הפקיסטנית. בני משפחתה מספרים כי למסע ההסתננות הלא-חוקית לאירופה היא יצאה כדי להשיג טיפול עבור בנה בן השלוש, שסובל משיתוק. היא התגברה על הפחד שלה ממים, ואפילו הספיקה להתקשר מהסירה זמן קצר לפני האסון ולהבטיח שבקרוב תצרף אליה את בנה כדי שיקבל טיפול – אבל אז הקשר ניתק, ובתוך שעות התבררה הטרגדיה.
הניצולים ושרידי הסירה שטבעה על החוף בדרום איטליה
(צילום: רויטרס)
ראזה בת ה-29, ששיחקה גם בנבחרת ההוקי-שדה של פקיסטן, הייתה תושבת מחוז בלוצ'יסטן שבדרום המדינה, ולפני שבוע וחצי היא עלתה לסירה הרעועה שהפליגה מאיזמיר שבטורקיה, יחד עם כ-170 בני אדם נוספים. היו ביניהם מבקשי מקלט מאפגניסטן, פקיסטן, סומליה, סוריה, עיראק ואיראן, שקיוו למצוא חיים טובים יותר באירופה. ביום ראשון שעבר לפנות בוקר, בזמן ששטה בים היוני, מול חופי קלבריה שבאיטליה, התבקעה הסירה, והמוני הנוסעים נפלו אל המים. יותר מ-100 מהם הצליחו לשחות אל החוף, אך לפחות 67 טבעו למוות, בהם ראזה.
אחותה של ראזה, סדיה, מספרת שלניסיון שלה להסתנן לאיטליה הייתה סיבה אחת: התקווה שהבן המשותק שלה, חסן, יוכל ללכת. כשהיה בן 40 יום ספג הילד נזק מוחי, כנראה בעקבות מחלה שגרמה לו לחום גבוה באופן קיצוני, וכעת הוא משותק בצד אחד של הגוף מכף רגל ועד ראש. לדברי סדיה, אחותה שהידה לקחה את הילד לכמה בתי חולים בפקיסטן, בין השאר בקראצ'י, אך הרופאים הבהירו להה שאין להם דרך לעזור – והציעו שתחפש לו טיפול רפואי בחו"ל. "הם אמרו שזה הסיכוי היחיד שלה", היא מספרת.
7 צפייה בגלריה
שיחקה בבלוצ'יסטן יונייטד ובנבחרת פקיסטן. תמונת הנבחרת, עם שהידה, בטורניר בסרי לנקה
(צילום: רויטרס )
בעקבות הביקורים בבתי החולים נעשתה ראזה יותר ויותר נואשת. "היא אמרה 'אני לא יכולה לראות את הבן שלי ככה, אני רוצה לראות אותו הולך, בוכה וצוחק כמו כל הילדים'", מספרת אחותה. "זה היה החלום היחיד שלה. היא לא לצפות בבן שלה מוטל חסר אונים". בהיעדר פתרון אחר נסעה ראזה לטורקיה, ובאיזמיר עלתה על הסירה לאיטליה. בני המשפחה כלל לא ידעו על נסיעתה.
בסוף השבוע סיפרה האחות סדיה ל-BBC שרק ביום האסון, כשכבר הייתה קרובה אל היעד, התקשרה ראזה מהסירה והודיעה שהיא עומדת לרדת לחוף. "היא הודתה לאללה על כך שהיא כמעט הגיעה, וסיפרה שהיא פחדה שמשהו יקרה כשהיא תהיה בים. היא אמרה שכשהיא תגיע היא תתקשר אל הבן שלה ותביא אותו לטיפול". הבן עצמו נותר בפקיסטן, ולא ברור כיצד התכוונה ראזה להביאו. ייתכן שבייאושה קיוותה להשיג מעמד של פליטה, ואז לשכנע את הרשויות באיטליה לאפשר לה לצרף אליה את חסן.
זמן קצר אחרי השיחה עם המשפחה כבה הטלפון של ראזה, ומרגע זה הקשר איתה ניתק. אחרי שעות אחדות נודע דבר האסון. "היא הייתה אישה אמיצה, חזקה כמו גבר", מספרת אחותה סדיה. "מה שאמא תעשה בשביל הילדים שלה, אף אחד לא יכול לעשות. שהידה תמיד רצתה לטפל בעניינים בדרך שלה. אנחנו גאים בה".
ברחבי פקיסטן חלקו בסוף השבוע כבוד לראזה. תמונות שלה לובשת את מדי הנבחרת ומציגה את התארים שבהם זכתה שודרו בטלוויזיה ושותפו ברשתות החברתיות, אף שלפי הדיווחים רוב הפקיסטנים זכו להכיר אותה רק אחרי מותה, שכן לא רבים בפקיסטן צופים בספורט נשים. מותה זכה להתייחסות גם מנשיא פקיסטן, עריף עלווי, שאמר כי הטרגדיה נגעה עמוקות ללבו, במיוחד לנוכח העובדה שהמדינה לא הצליחה לספק לבנה את הטיפול הרפואי הדרוש.
בני משפחתה של ראזה סיפרו לתקשורת המקומית כי בעבר דיברה על כך שהישגיה אינם זוכים להכרה. בפקיסטן שיחקה ראזה בקבוצת הכדורגל בלוצ'יסטן יונייטד, ולמרות מעמדה כשחקנית בינלאומית היא לא הצליחה למצוא עבודה. חברתה הטובה סומייה סיפרה לרשת CNN כי בגלל הקושי למצוא משרה היא התקשתה לממן את הטיפול בבנה.
