"צריך להחזיר את כולם, מי מבטיח שתהיה עוד עסקה?", אומרת זיו עבוד, בת הזוג של אליה כהן שנחטף לעזה, בתגובה לדיווחים על עסקה מתגבשת להחזרת הנשים והילדים החטופים. זיו ניצלה מהטבח במסיבה ברעים, ושהתה במיגונית יחד עם ענר שפירא, שהדף רימון אחרי רימון עד שכבר לא הצליח. "נקברתי מתחת לאנשים", היא מספרת בריאיון ל-ynet Live, "שלוש שעות הייתי עם הראש למטה, ואז הבנתי שאליה בכלל לא לידי. חשבתי שאני מתה". צפו בריאיון המלא:
"באותה מיגונית איבדתי גם את האחיין שלי ואת בת הזוג שלו", מספרת זיו, "היינו בין הראשונים שנכנסו למיגונית, ממש לקראת שבע בבוקר. אף אחד לא הבין מה באמת קורה עד שענר צעק 'תקשיבו יש פה טנדרים, יש נשקים שלופים, זה לא נראה טוב'. רק אז התחלנו להבין".
ואז את רואה שהאנשים סביבך נפצעים, מתים.
"אני נקברת מתחת לאנשים. אני מספיקה לדבר עם אליה כי הוא ממש צרח, ואני ניסיתי להבין מה קורה והייתי עם הראש שלי למטה. לא רואה כלום ורק שומעת. אליה היה צמוד אליי, אנחנו מחזיקים ידיים ואני מבינה שהוא נפצע. רק אחרי שלוש שעות כשהרמתי את הראש הצלחתי להבין שאליה בכלל לא פה. הייתי בטוחה שככה זה מרגיש למות".
ואת יודעת שהוא נלקח בחיים.
"כן, הם היו ארבעה בסך הכול. יש גם סרטון של החטיפה עצמה וגם תמונות שלו מעזה, אז אנחנו יודעים בוודאות שהוא הגיע לשם בחיים וככה אנחנו גם מצפים שהוא יחזור".
איך את מגיבה לשמועות על העסקה שמתגבשת?
"העסקה הזאת היא בדיחה. אני כמובן מצטערת בשביל כל המשפחות שיש להן שם נשים וילדים, אבל גם אליה הוא ילד. הוא אומנם בן 26, אבל הוא ילד של אמא ואבא שלו. אין לו משפחה וילדים משלו, הוא ילד לכל דבר. אני חושבת שלא צריך לעשות את ההפרדה הזאת בכלל, מי מבטיח שתהיה עוד עסקה? מי אמר שהם לא יישכחו שם?".
כתבו עלייך ב"ניו יורק טיימס". קיבלת תגובות מהעולם?
"כן, הייתי גם בהפגנה בוושינגטון. זה קצת עצוב להגיד, אבל בוושינגטון יש לך הפגנה של 300 אלף איש ובארץ אין לך אפילו 300. שם הקונסולים מגיעים לדבר איתך ופה אף אחד לא דיבר איתי. זה אומר משהו על המדינה שלנו. את התמיכה מקבלים בארץ רק מהאזרחים, אף אחד מהמדינה עצמה לא בא לתת תמיכה".
גם מירב לשם גונן, אמא של רומי שנחטפה לעזה, שותפה לכעס על המדינה. "ביקשנו פגישה עם כל הקבינט", היא מספרת בריאיון ל-ynet Live, "רק שניים, בני גנץ וגדי אייזנקוט, אישרו הגעה ובכל זאת הגענו לפגישה בירושלים. זאת הייתה פגישה מאוד טעונה". צפו בריאיון המלא:
"אחרי שישה שבועות, כשבאים לדבר איתנו כפורום כזה של משפחות החטופים, צפוי שתהיה סערת רגשות", אומרת לשם גונן. "היה הרבה כעס והרבה תסכול. הם באו כדי להדבר על מה שהם יכולים וזה לא סיפק הרבה מהמשפחות, אבל זו הייתה לפחות התחלה. התסכול גדול בגלל שמבחינתנו הכול מעורפל ואין מידע חדש".
כבר השלמתם עם זה שהעסקה כנראה לא תכלול את כולם?
"אנחנו לא נשלים עם דבר כזה. מבחינתנו עסקה צריכה לכלול את כולם. יש הבדל בין להגיד בוא נעשה עסקה על חלק ואז נלך לעשות עוד עסקה על עוד חלק, לבין לעשות עסקה על כולם בפעימות ולוודא שכולם יוצאים בסופו של דבר. יש דיונים מאוד גדולים על זה בתוך המשפחות. אנחנו לא תמיד מסכימים על הכול. כי מה זה 'ילד'? ישבה אתמול דבורה עידן ואמרה 'גם הילד שלי, אפילו שהוא בן 50, הוא ילד', וזה נכון".
את עוד סומכת על ההנהגה?
"מה שלמדתי בשבועות האחרונים זה שכשהעם כולו מתאחד, משתנות גם הפעולות של הדרג המדיני. ראינו את זה סביב הגדרת המטרות של המלחמה, וראינו את זה גם סביב הנושא של הפסקת האש. כשאנחנו צועקים כחזית אחת, הדרג המדיני נענה לזה כי הוא מבין שהוא משרת אותנו ולא להפך".
בסוף השבוע שעבר התראיינה מירב לרשת אל-ג'זירה, ונשאלה שוב ושוב על הכיבוש. "בדיעבד, הייתי עושה את הריאיון שוב", אמרה, "זה היה אמור להיות ריאיון של עשר דקות שבהן הייתי אמורה לספר את הסיפור של רומי ובאמת ככה זה התחיל, אבל אז הכתב התחיל לתקוף אותי בשאלות. זה לא היה כזה נורא, עד שהוא העלה נציג של חמאס לדיון".
יש תחושה שהתשובה תגיע מקטאר?
"אין ספק שקטאר היא גורם עם הרבה כוח ויכולת. זאת מדינה שיכולה להטות את הכף ולכן אני חושבת שחשוב להתראיין גם ברשת כמו אל-ג'זירה, ולהראות שאנחנו בני אדם. אני באה כאמא, זה משהו משמעותי. יש סיכוי קטן מאוד שאחד החטופים במקרה יראה אל-ג'זירה כי זה מן הסתם הרשת שמשודרת, תארו לכם שהם רואים מישהו מההורים שמתראיין שם, איזו עוצמה זה מעביר להם".