מפלגת הליכוד הודיעה היום (שלישי) שהושג סיכום על החזרת מפלגת עוצמה יהודית לממשלה, ועל שובם של שריה למשרדים שאותם עזבו בינואר במחאה על החתימה על עסקת החטופים עם חמאס. יו"ר הכנסת אמיר אוחנה צפוי לקבוע מועד קרוב לדיון שבו יושבעו השרים בשנית, והוא עשוי להתקיים כבר מחר. אלא שבנוגע ליו"ר המפלגה, איתמר בן גביר, הדבר לא יהיה פשוט.
חזרתו למשרד לביטחון לאומי תיתקל בהתנגדות של היועמ"שית ובעתירות לבג"ץ למניעת מינוי, וישנם סיכויים לא מבוטלים שאלה יתקבלו בבג"ץ. זאת, כשבינתיים נמשך הליך להדחתו בגין עתירות שהוגשו עוד לפני הפרישה, ונקבע בו דיון ל-7 באפריל.
בין אם העתירות נגד מינויו המחודש יוגשו לפני ההשבעה בכנסת או אחריה, יצטרך בג"ץ להכריע בשתי שאלות: הראשונה, האם להוציא צו ביניים שיקפיא את חזרתו של בן גביר למשרד לביטחון לאומי? השנייה: מה עושים עם עתירת ההדחה שנותרה פתוחה?
בשורת פסקי דין של בג"ץ – בהם "דרעי-פנחסי", "שיינפלד" ואחרים - נקבע כי לראש הממשלה יש סמכות רחבה ביותר למינוי שרים, והוא רשאי לשלב שיקולי התאמה לתפקיד עם שיקולים פוליטיים מפלגתיים. עם זאת, נקבע כי מכוח עילת הסבירות ניתן להפעיל במקרים חריגים ביקורת שיפוטית על החלטת ראש ממשלה בנושא, אם המינוי "אינו מתיישב עם ההגינות ועם טוהר המידות הנדרשים מן השירות הציבורי, והוא עלול לפגוע באמון הציבור ברשויות השלטון".
כל זה נוגע להחלטה על *מינוי* שרים, אלא שהיכולת של בג"ץ להביא *להדחה* של שר מכהן מצומצמת אפילו יותר. בבג"ץ "דרעי-פנחסי" נקבע ששר לא יוכל להמשיך לכהן בתפקידו אם הוגש נגדו כתב אישום. באשר לבן גביר, בשנת 2023 דחה בג"ץ עתירות נגד ההחלטה למנות אותו לשר, אולם ציין שהמהלך "אכן מעורר קושי". זו גם הייתה עמדת היועמ"שית גלי בהרב-מיארה.
הקושי נעוץ בשורת הרשעות של מי שיועד באופן אירוני להיות מופקד על משטרת ישראל, זרוע האכיפה המרכזית. העתירות כאמור נדחו, בין היתר משום שהשופטים התרשמו מבן גביר שאמר ששינה את דרכיו, אלא שחבר אותו הרכב, יצחק עמית, כיום נשיא העליון, הדגיש לא פחות משלוש פעמים שפסק הדין לא יהווה עבור בן גביר כתב חסינות לעתיד.
ואכן, כהונתו של בן גביר במשרד הייתה משובצת אירועים שנויים במחלוקת, שעיקרם בטענות להתערבות פוליטית שלו בעבודת המשטרה. אלה הביאו את היועמ"שית לשנות את עמדתה, וכעת היא סבורה שיש להדיחו.
בעקבות עתירות שהוגשו לבג"ץ בעניין היא פנתה לראש הממשלה עם פירוט של כל אותם אירועים. אלא שכאן היא נתקלה בבעיה: אף שלשיטתה בן גביר חרג מכללי המשפט המנהלי, ואף הפר צו ביניים של בג"ץ, הרי שלפי הדין רק כתב אישום יעבירו מתפקידו, וכזה לא היה בכוחה להגיש. היא הציעה לנתניהו לפטר את בן גביר בעצמו ולא להמתין שבג"ץ יורה לו לעשות זאת, ומשנענתה בשלילה - החל באמצעות העתירות מהלך להרחבת הלכת דרעי-פנחסי לפיטורי שרים.
מלכתחילה, כלל לא בטוח שהעתירות שהוגשו להדחת בן גביר היו מתקבלות בבג"ץ נוכח מספרם המשמעותי של השופטים השמרנים. כך או אחרת, בן גביר עצמו פתר את הבעיה והתפטר, אלא שכאמור, כעת הוא חזר לנקודת האפס: מניעת מינוי אדם לשר אפשרית יותר מהדחה של שר מכהן.
בנובמבר האחרון כתבה היועמ"שית בהרב-מיארה לנתניהו כי "מאז פסק הדין בעתירה הקודמת חל שינוי מהותי בתשתית הראייתית". לשיטתה, פירוט עשרות הפעולות שביצע בן גביר בכהונתו אולי לא הספיק להדחה, אבל בכוחו בהחלט למנוע את מינויו מחדש.
בג"ץ של ימינו אינו בג"ץ של 1993, אז נקבעה הלכת דרעי-פנחסי. ישנם שופטים בעליון המתנגדים לה, בראשם נעם סולברג, שבעבר אף ציטט את אמרתו של המשפטן פרופ' יואב דותן: "הלכת דרעי מהווה סוג של גידול פרא במשפט הציבורי שלנו". האם יקבל בג"ץ עתירות שיבקשו למנוע את מינויו המחודש של בן גביר? זו סיטואציה אפשרית בהחלט. מה שבטוח הוא שדרכו של יו"ר עוצמה יהודית בחזרה אל המשרד לביטחון לאומי לא תהיה פשוטה.
