רבים רואים בהחלטתו של ראש הממשלה הראשון דוד בן גוריון שלא לגייס תלמידי ישיבות שגיאה בקנה מידה היסטורי. בינואר 1951 הוא כתב למשרד הביטחון ולרמטכ"ל: "על יסוד סעיף 12 בחוק שירות ביטחון, שחררתי בחורי הישיבה משירות סדיר. במקרה שיימצאו בחורי ישיבות מחוץ למקום לימודם בישיבה, ולו גם בשליחות איזו שהיא, על המשטרה הצבאית לאסור בחורים אלה". החלטה הרת גורל זו עיצבה את דמותה של מדינת ישראל והנציחה את החלוקה בין הנושאים בעול לבין אלה ש"תורתם אמונתם".
בשבוע שעבר דווח שיו"ר הליכוד בנימין נתניהו הבטיח לנציגי המפלגות החרדיות שמוסדות החינוך שלהם יקבלו מימון מלא, בדומה למוסדות חינוך ממלכתיים, ללא דרישה לליבה (לימודי יסוד בחינוך הממלכתי), וזאת כדי למנוע פיצול במחנה הימין. אם אכן תקוים הבטחתו, תהיה זאת שגיאה בסדר גודל דומה לזו של שחרור תלמידי הישיבות משירות צבאי.
קשה להבין את המשמעות של חסר בלימודי ליבה עד לרגע שבו נתקלים מקרוב ביוצאי מוסדות החינוך החרדיים בבגרותם. בשנת 2012 החלטנו בטכניון לנסות להכשיר ללימודי הנדסה מספר מצומצם של תלמידי ישיבה – 25 צעירים עם רצון עז ללמוד ולהתקדם, אף שלא זכו ללימודי ליבה. הכנו עבורם תוכנית מיוחדת (מכינה קדם-אקדמית של שנה וחצי) שתסייע להם להדביק את הפער האדיר בינם לבין בוגרי החינוך הממלכתי.
13 מהם סיימו את המכינה בהצלחה והתקבלו כתלמידים מן המניין, ללא כל העדפות מתקנות, מרביתם לפקולטה להנדסה אזרחית. בתחילת שנת הלימודים הזמנו את שר החינוך דאז, גדעון סער, לפגישה עם המחזור הראשון - כולם בשנות ה-20 לחייהם, חלקם נשואים ואבות לילדים. ספק אם מישהו מאיתנו ישכח את המפגש הזה.
התברר שהידע היחיד בחשבון שאיתו הם הגיעו לקורס המכינה היה לחבר טור מספרים בחשבון המכולת. הם לא ידעו כיצד לחלק 36 ב-6, ועולם השברים כלל לא היה מוכר להם. כשהשר סער ביקש מאחד מהם לתאר את שיעור המתמטיקה הראשון במכינה, הסטודנט סיפר שהמורה כתב שורת מספרים על הלוח ומיד לאחריה X. בתגובה, הוא סיפר בעצמו, הרים את ידו ושאל: "המורה, אני מבין את המשמעות של הספרות מ-1 ועד 10, אבל אני לא מבין מה המשמעות של שני הקווים החותכים זה את זה באלכסון". סטודנט אחר סיפר שבפגישת ההכנה, כאשר נמסר להם שהקורס יתחיל בחודש יוני, הוא הרים את ידו וביקש לדעת מה זה "יוני".
(צילום: חגי דקל)
קשה להאמין, אך בסוף כל 13 הצעירים הללו השלימו את לימודיהם וקיבלו תואר בהנדסה. לאור הצלחת הניסוי התוכנית המשיכה. מדי שנה, למעט בשנת הקורונה, החלו כ-25 צעירים חרדים בלימודי המכינה, וכמחצית התקבלו וסיימו עם תואר אקדמי. הפקולטות הפופולריות עבורם מאז היו הנדסת אזרחית, חשמל, מדעי המחשב, הנדסת מכונות ותעשייה וניהול.
הלימודים שינו לחלוטין את חייהם. מרביתם מצאו עבודה כמעט מיד ובכך מן הסתם שינו את עתידם ואת עתיד ילדיהם. יותר מכך: הסטודנטים הדגישו בפנינו כי מבחינתם אין כל מניעה ללמוד ליבה לצד לימודי קודש, והם מבינים שכך ראוי לנהוג במדינה מתוקנת.
פרופ' פרץ לביאצילום: ניצן זוהר, דוברות הטכניוןסגירת הפער הלימודי של בוגרי מוסדות החינוך החרדיים לא הייתה זולה, מאחר שמרביתם היו בעלי משפחות שנזקקו למלגות קיום. לצורך כך גויסו מתורמים 24 אלף שקל לשנה עבור כל תלמיד. מכאן שאם המדינה אכן תשווה - כפי שהבטיח נתניהו - את תקציב המוסדות החרדיים שלא מלמדים ליבה לזה של מוסדות החינוך הממלכתיים, וגם תיקח על עצמה את הכנתם של החרדים לאקדמיה, הרי שהתקציב הנדרש לכך יהיה גבוה פי כמה.
האם אפשר להעלות על הדעת שהמדינה תממן אלפי תלמידים אשר בתום לימודיהם, כשהם כבר אבות לילדים, לא יידעו כיצד לחלק 36 ב-6? לא ולא. מעשה כזה ינציח את המשוכה העצומה שצעירים מוכשרים אלה נדרשים לצלוח כשהם מבקשים להשתלב בחיים ובעולם העבודה המודרני.
- פרופ' אמריטוס פרץ לביא היה נשיא הטכניון בשנים 2009-2019. כיום הוא יו"ר המועצה הלאומית למחקר ופיתוח אזרחי במשרד החדשנות, המדע והטכנולוגיה (המולמו"פ) ומשמש יו"ר אגודת ידידי הטכניון בישראל
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
