יוסי תאגורי, שמארגן הגירה קולקטיבית של ישראלים, הצליח לדכא אותי. אני מדבר איתו בשיחת וידיאו. הוא בסנטה-מוניקה, בנסיעת עבודה. זו שיחה עצובה מאוד. השבוע הוא פרסם ציוץ בטוויטר שבו הציג תוכנית קצרה, שאותה כינה "תיבת נח". וכך נכתב שם: "אולי הגיעה השעה להכריז על משהו שאנחנו עובדים עליו זה זמן מה: 'תיבת נח 2.0'. קבוצה של אנשים שחולקים סט ערכים משותף ורוצים לחיות ביחד כדי לבנות עתיד טוב יותר. זו תוכנית הגיבוי שלנו, וכמו שזה נראה יש סיכוי טוב שנצטרך להוציא אותה לפועל". בתוך 24 שעות בערך היו שם 2,000 נרשמים.
זו תאונת רכבת - ונתניהו לא בהכרח יעשה עם זה משהו / לטור המלא ב-ynet+
תאגורי הוא איש הייטק בכל רמ"ח איבריו. מתכנת מגיל 12, קראתי איפשהו. בן 49, ארבע בנות. שירת שמונה שנים בצה"ל, גם כלוחם וגם בענייני "מחקר ופיתוח". היום הוא מנהל את האופרציה הישראלית של החברה האמריקאית ZipRecruiter, שמעסיקה 130 עובדים בארץ. החברה נסחרת בבורסה ו"עושה כמיליארד דולר בשנה", כלשונו. הוא מבהיר שאיננו מדבר בשם החברה, או עובדיה.
"מצד אחד אנחנו נלחמים ברחובות כאילו אין לנו חלופה אחרת", אומר תאגורי, "מהצד השני אנחנו מנסים לייצר חלופה עבור יום הדין שבו הפסדנו. והפסדנו זה לאו דווקא חוקי ההפיכה, אלא גם בטווח היותר רחוק, של עוד 20 שנה, שהדמוגרפיה תהיה כזו שהמדינה לא תוכל להחזיק את עצמה. המספרים לא משקרים. ההייטק היום מכניס כמחצית מהכסף הזר לישראל, אנחנו משלמים אחוזים ניכרים ממס הכנסה. אבל זה לא יחזיק מעמד לאורך זמן. המדינה תצטרך לקיים קבוצות גדולות של אנשים שלא תורמים את תרומתם. ואנחנו צריכים חלופה. לחיות במדינה שהיא יותר שוויונית, מכילה ומכבדת". הוא מבהיר כי זו לא תהיה מדינה להייטקיסטים בלבד.
השבוע פורסם בהרחבה על מגעים שמנהלת קבוצה אחרת, של הייטק בלבד, עם כמה ממשלות באגן הים התיכון (פורטוגל, יוון, קפריסין). מדובר על מו"מ קולקטיבי, כזה שמבטא את העולם החדש, שבו המשאב היקר ביותר הוא בני אדם. הגירה של אנשי מקצוע, שמגיעים עם הכשרה וכסף, מהווה תרומה יוצאת דופן לתוצר גולמי. הישראלים הללו מציעים את יכולותיהם למכרז כעת. אני צופה שהם הסנונית הראשונה בתופעה גלובלית.
המיזם של תאגורי רחב יותר מדאגה להייטקיסטים: הוא רוצה מיקרוקוסמוס ישראלי, כולל מיעוטים. "המטרה היא להקים קבוצה שתצא מתוך מטרה - יום אחד לחזור". יש שורה של קבוצות עבודה. אחת כותבת את ה"חוקה" שכל מצטרף צריך להסכים לה. השנייה עוסקת בוויזות ובהיבט החוקי. השלישית מנסה לאתר גיאוגרפית את המיקום האידיאלי - "החל מכפרים באיטליה ועד לשטחים ריקים בפורטוגל, או מו"מ ביוון". תחת חוקי המדינה החדשה, הקבוצה רוצה לשמר "חינוך, אמנות, את השפה העברית, הרוח הישראלית. ישראל מחוץ לישראל. אני אומר את זה בצער רב וכאב גדול, כי מה שיהיה פה הוא לא המדינה שנולדתי וגדלתי בה".
בשלב הזה בשיחה, אני חייב לומר, הרגשתי דיכאון מעמיק. שאלתי מה יקרה אם נתניהו ייסוג או אם תהיה פשרה שמשמרת את הדמוקרטיה. "גם אם ביבי לא יהיה בחיינו, בעוד 20 שנה והרבה לפני כן, רבים יבינו שהדמוגרפיה תנצח את כולנו ואין פה בסיס טוב להגן על אורח החיים הליברלי שלנו, כזה המכיל את האחר, אבל גם דורש ממנו לשאת בחלק מהנטל", הוא משיב.
תאגורי משתתף במחאה. הוא לא רואה ביוזמתו להגירה קולקטיבית עניין שיחליש אותה. "האנשים במחאה, כוח החלוץ, מתפקסים על דבר אחד, לנצח. אנחנו צריכים לתמוך בהם, ולדאוג להם ביום שאחרי. זאת תוכנית גיבוי. אנחנו רוצים להכין את הכול, כדי שנוכל ללחוץ על הכפתור ובמהירות גדולה להוציא לפועל מעבר של עשרות אלפי אנשים בקבוצות שונות החוצה מישראל". הוא אומר שכמו שיש "מקלטים תת־קרקעיים שמשמרים DNA או זרעי צמחים" מפני קטסטרופות למיניהן, כך צריך "לשמר את עם ישראל". בסוף השיחה היו לו דמעות בעיניים.
