"רק בשבילך אמשיך ואקום מזה"
רס"ן דביר פימה ז"ל
יותר מאלפיים מתושבי בית שאן, בני משפחה וחברים ליוו למנוחות את רס"ן דביר פימה ז"ל, סגן מפקד גדוד 198 בבית הספר לשריון, שנפל בקרב במרכז רצועת עזה. "אהבת חיי, החצי השני שלי. כמות הפעמים שדמיינתי את הרגע הזה מתחילת המלחמה היא אינסופית, ולמרות זאת, אף אחד לא הכין אותי לדפיקה בדלת", ספדה בבכי רעייתו אופק.
"אתה אחד למיליון, לא סתם אלוהים בחר דווקא בך. הוא ידע שהוא לוקח את הבעל, האבא, הבן והאח הכי טוב. היית מפקד נערץ, היית גיבור, וכל כך רציתי שלא תהיה גיבור. בכל שיחה אמרת כמה אתה אוהב אותנו, וכמה אתה מחכה לחזור ולישון איתי במיטה", הוסיפה. "הערצת את הראל, רק בשבילך ובשביל הראל אני אמשיך ואקום מזה. מתת מוות של גיבור כי היית אחד כזה, ולא יכולת למות מוות אחר".
אחיו ספד לו: "לא האמנתי שזה יהיה אצלנו, שזה יהיה אתה. זה לא יכול להיות. אני מתגעגע אליך, רוצה רק עוד חיבוק אחד להיפרד. כמה דאגנו לך, כמה התפללנו לשלומך, כמה דיברתי עליך בכל מקום. איך התגאיתי בך, מלך שלי, אהוב שלי. כמה הייתי מתייעץ איתך, היית עושה לנו הכל, ועכשיו כשהלכת מי יהיה לנו?".
"לא עמדתי בהבטחה, סלח לי בני"
רס"ל (מיל') אסף טובול ז"ל
יותר מאלף בני משפחה וחברים ליוו למנוחות את רס"ל (מיל') אסף טובול ז"ל, לוחם השריון שנפל ברצועת עזה. "במקום שהזקן יחתן אותך, ויהיה הסנדק של הילדים שלך, אני מוצא את עצמי ביום הארור הזה מספיד אותך", קרא בכאב האב מאיר.
"שוחחנו במוצאי השבת האחרונה וסיפרת שבאים לאסוף אותך לעוד סבב של לחימה. חיזקתי אותך, דיברנו על ערכים – אהבת הארץ והעם, כמה המדינה חשובה לנו. אמרתי לך 'בני, הגיע הזמן שלכם הצעירים לעמוד בגבורה ולהגן על המולדת האהובה שלנו'. ביקשתי ממך לשמור על עצמך ועל החברים שלך, והבטחתי לך שאלוהים ישמור עליך ושאמא לא מפסיקה להתפלל ושאין לך מה לפחד. לא עמדתי בהבטחה שלי, ואני לא מפסיק להצטער על כך. תסלח לי בני, בבקשה".
"השנה האחרונה עברה על העם שלנו במחלוקות ופילוג שלא ידענו מעולם. אני מבקש מכל מי שנמצא פה ומכל עם ישראל – לא הקרבתי את הבן שלי כדי שנמשיך להיות מפולגים. כוחנו באחדותנו, זה הניצחון היחידי".
האב הוסיף בזעקה שהחרידה את בית העלמין: "ואני צועק, שישמעו אותי ממטולה עד אילת. בואו נתעורר, כולנו אחים, כולנו עם אחד. בואו נרבה באהבת חינם, זה המסר שאני מבקש שייצא מכל אחד ואחד מכם מחלקת הקבר הזו. אלוהים, האם לעולם נחיה על חרבנו? למה הורים צריכים לקבור את ילדיהם? האם זה דרך העולם? לא ולא".
הדר, אחותו של אסף, ספדה לו: "לפני שנכנסת לעזה אמרתי לך 'אסף, אל תיכנס. תגיד שאתה מפחד', ואז אמרת לי משפט של גיבור 'איך אשמור על המשפחה שלי?'. אז יש לי בקשה אליך, שמור עלינו גם בשמיים".
"הלוואי שיכולתי להתחלף איתך"
סרן ירון אליעזר צ'יטיז ז"ל
אלפים ליוו למנוחות את סרן ירון אליעזר צ'יטיז ז"ל, סגן מפקד פלוגה בגדוד שקד של חטיבת גבעתי, שנפל בקרב בצפון רצועת עזה. צ'יטיז עלה עם משפחתו מדרום אפריקה, השאיר אחריו הורים, שלושה אחים ואחות. "הלוואי שיכולתי להתחלף איתך", ספדה באנגלית האם דבי.
"לא היית בבית 80 ימים וכשהגעת לשבת התפללנו הגומל, ועזבת בראשון בבוקר. אני שמחה שהיית לפחות בשבת", הוסיפה. "חששתי, אבל הבנתי שאתה צריך לחזור. ירוני, עשית את כולנו גאים". אחר כך היא הוסיפה בעברית "גיבור ישראל, אוהבת אותך עד השמיים ובחזרה, עם ישראל חי".
גם האב קלייב ספד לבנו באנגלית: "כל מי שהכיר אותך אמר עליך רק דבריך טובים. האהבה שלך ללא תנאים לאמא ולאחים שלך ייצגה את האדם שאתה. הכרת את אהבת חייך דרה ותכננתם את חייכם יחד, תכננתם להקים משפחה. לצערנו, ב-7 באוקטובר החל מלחמה עם חמאס. האמנת בכל מה שעשית, קראת 'אחריי' והחיילים הלכו אחריך, הם בטחו בך. אנחנו מכבדים אותך היום במותך, כפי שכיבדנו אותך בחייך".
בת הזוג דרה ספדה לו בבכי: "בשבוע הבא אתה אמור לחגוג יום הולדת 24. כשאמרתי שאתה מזדקן לא התכוונתי שאתה צריך להפסיק לגדול. אני מסרבת להאמין שאתה לא תהיה איתי עוד, ולא תהיה חתונה, משפחה, טיולים וכל הדברים שרצינו להספיק. איפה אתה חיים שלי? הבטחת לי שתשמור על עצמך ותחזור אליי בשלום. איפה אתה?".
"קיבלתי סימן מלמעלה אתמול"
סרן (מיל') נריה זיסק ז"ל
בבית העלמין במשואות יצחק הובא למנוחות סרן (מיל') נריה זיסק ז"ל, מפל"ג שריון בגדוד 52 בחטיבה 401, שנפל בקרב במרכז הרצועה. "קיבלתי סימן מלמעלה אתמול, כשקמתי בבוקר עם כאב גרון חזק, שלא הצלחתי לבלוע כמעט כלום. כאב שפסק בצהריים, בערך באותו הזמן שבו נפלת", ספד אחיו דביר.
"כאילו הגוף אמר לי 'תהיה מוכן, עוד מעט לא תוכל להחליק בגרון את המציאות בהמשך היום'", הוסיף דביר. "ממש השלמנו אחד את השני ועכשיו אני מרגיש חצוי. היית אח למופת. אתה מצחיק, שמח, כולם אהבו אותך ואתה אהבת את כולם".
האחות עטרה ספדה לו: "רק רציתי להגיד לך תודה על 24 שנים שגדלתי לצדך, תודה על החיוך והאור שנכנס איתך לכל מקום שבו היית, תודה שהיית הדבר של המשפחה שלנו – לכל מקום שבו נכנסת תמיד היית הגורם שמחבר את כולם, תודה שלימדת אותי מה זה שמחה, מזה צחוק, על בירור מעמיק של כל דבר, על היותך עצמאי בדרך שלך ובמחשבות שלך".
"אני מתקשה להאמין שאתה פה זה שמכוסה, אתה האחרון שהייתי חושבת שזה יקרה לו. כל כך חי וכל כך אנושי", ספדה האחות תפארת. "תמיד היית הגאווה שלי, והייתי מספרת עליך לכולם. אתה לא הדמות שהייתי מדמיינת שייפול על קידוש השם בגיל כל כך צעיר. אתה כזה שטותניק שעושה מה שבא לו, מצחיק, אוהב, ופשוט אח שלי. לכל מקום שאתה מגיע אתה עם החיוך והשמחה שאתה משרה. דאגת תמיד לפרגן ולהעלות את המורל".