יום הולדת זה מועד שנוי במחלוקת: יש כאלה שעפים על היום, יש שמצטנפים בביתם, חלק אוכלים טוב ואחרים בקטע של חוויות. כשיש למישהו יום הולדת, הספקטרום נע בין סמס קצר, ארוך, שיחת טלפון או פגישה, תלוי באדם, תלוי בקרבה. יום הולדת זה יום של משפחה: מברכים בקבוצה, מעירים בבוקר עם הפתעה, מבשלים או הולכים למסעדה. יום הולדת זה יום של בחירה, זה היום שלך, עשי בו מה שאת רוצה.
היום (שלישי) יום הולדת לטל שוהם שנמצא בשבי חמאס כבר 116 ימים. אתמול ציינה בתו יהל יום הולדת. ארבע שנים מלאו לה. היא העבירה את יום הולדתה בלי אבא. אל טל אי אפשר להתקשר, גם לא לשלוח הודעה. אי אפשר לבקר או לשלוח זר פרחים, או לצאת לטיול, או לאכול יחד ארוחה טובה. טל לא יכול לבחור. טל מוחזק מעבר לגבול יחד עם עוד 135 אנשים ונשים, קרוב וכל כך רחוק, חייו ממשיכים להיות נתונים בידי מקבלי החלטות ובעיקר מופקרים בכל שנייה שעוברת, אחרי שהופקרו ב-7 באוקטובר. ביום הזה כולנו הופקרנו ואת המחיר ישלמו האחראים אך לצערי גם רבים מאיתנו, שילמו ועודם משלמים.
אחרי 116 ימים שבהם חיינו מנוהלים על ידי ספירה אכזרית וגורלית, כל יום הוא אתגר למיתרי הקול הפיזיים והנפשיים להמשיך ולצעוק להחזרת החטופים באופן מיידי; למצוא את המילים החזקות ביותר, הנוקבות, המרעננות את הרפטטיביות, אלו שלא ישאירו עין יבשה ויגרמו לכל אזרח לצאת לרחוב ולכל פוליטיקאי לעשות את המיטב.
כל יום הוא אתגר כשקמים בבוקר ונזכרים במציאות אחרי שתי שניות חולמניות של חסד, כששואלים אותך "מה נשמע?" בטון חייכני כי לרגע שכחו שלא כדאי, כשצריך לעבוד בשביל שכר דירה ולצאת מהבור השחור אל הפרקטיות, כשחברים מנסים לקבוע איתך תוכניות למוצאי שבת.
בעיקר, כל יום הוא אתגר לחטופים. יותר נכון, הוא סכנת מוות, כל עוד הם שם. וה"הם" זה האנשים שלנו, הקרובים אלינו ביותר, אלה שמרכיבים את התא המשפחתי והחברתי שלנו וחיוניים בחיינו. ה"הם" האלו הם במקרה שלנו, אבל אם היו שלכם, אתם גם הייתם נאבקים לכתוב את הטקסט הכי מרגש שיפנה ללב של כולם ויזיז משהו במציאות, לחפש את המילים המחרידות ביותר. והיום אין לי אותן, את המילים המחרידות, כי אני חושבת על ה"הם", ואיך שהם צריכים להיות כאן כבר מזמן, לחגוג יום הולדת, או סתם להעביר את היום.
- שירה הברון, קרובת משפחתו של טל שוהם שנחטף ב-7 באוקטובר
