כשזומרט דאווט שמעה אתמול (יום ה') על הדו"ח הדרמטי שבו קובע האו"ם כי ייתכן שמעשיה של סין נגד המיעוט האויגורי בחבל שינג'יאנג עונים על ההגדרה של פשעים נגד האנושות היא פרצה בבכי. המחשבות שלה נדדו מיד אל עמיתיה האסירים בכלא שאליו הושלכה, ואל אביה, שמת בזמן שהוחזק במעצר על-ידי השלטונות הסיניים בחבל שבמערב המדינה. הדו"ח הזה, היא מרגישה, הוא ההכרה הרשמית המיוחלת בכך שהטענות שלה ושל בני עמה נכונות. "הרגשתי שנעשה צדק, שיש בעולם הזה אנשים שאכפת להם", היא אומרת. "הרגשתי שהעדויות שלנו והמאמצים שלנו להעלות את המודעות השתלמו סוף סוף".
מחנות המוסלמים בסין – עוד כתבות:
• "לירות כדי להרוג": הדלפת מסמכים ענקית מהמחנות
• עיקורים והפלות: המבצע הסיני נגד ילודת מוסלמים
• "צרחתי 'קחו אותי מכאן'. שמעתי אנשים בוכים כל לילה"
בדו"ח שפרסמה שלשום נציבות זכויות האדם של האו"ם – אחרי חודשים ארוכים של ציפייה – היא קובעת, בצעד דרמטי, כי סין מבצעת מעצרים שרירותיים ומפלים נגד בני המיעוט האויגורי ומיעוטים מוסלמיים אחרים בחבל שינג'יאנג, וכי ייתכן שמעשיה צריכים להיחשב לפשעים נגד האנושות. הדו"ח פורסם 11 דקות לפני תום כהונתה של נשיאת הנציבות, מישל בצ'לט, שביקרה בשינג'יאנג בחודש מאי האחרון כדי לפגוש שם תושבים ולהתרשם מקרוב ממצבם של בני המיעוטים. מאז היא הואשמה כי היא נוקטת יד רכה מדי מול בייג'ינג, ושהעיכוב בפרסום הדו"ח או ההימנעות מחשיפתן המלאה של תוצאות החקירה נובעים מרצונה שלא להכעיס את סין.
כ-8 מיליון מתושבי שינג'יאנג, כמעט חצי מאוכלוסיית החבל, הם אויגורים, ומאז שנות ה-90 האשימה סין חמושים מטעמם בשורה של פיגועי טרור נגד אזרחים סינים, בין השאר בשם השאיפה של אויגורים גולים להקים בחבל העשיר בנפט מדינה אויגורית עצמאית בשם "מזרח טורקסטן". האויגורים ומוסלמים אחרים בשינג'יאנג טוענים מנגד כבר שנים כי הם סובלים מקיפוח כלכלי, וכי המשטר בבייג'ינג מגביל קשות את חופש הדת והתרבות שלהם.
שלטונות סין החריפו דרמטית את פעילותם נגד האויגורים אחרי שני פיגועים שבהם הואשמו בני המיעוט הזה ב-2013 וב-2014, ודיווחים ראשונים על כליאתם של המוני מוסלמים במחנות בשינג'יאנג הגיעו בסוף אותו עשור. אסירים-לשעבר ובני משפחותיהם של מי שנלקחו בכוח למתקני הכליאה דיווחו כי מדובר למעשה במחנות אינדוקטרינציה, שמטרתם למחוק את הזהות הפוליטית, התרבותית והדתית של האסירים, ולהפוך אותם נאמנים אך ורק לדגל סין ולמפלגת השלטון הקומוניסטית. לפי העדויות, במחנות נעשה שימוש במתקני עינויים ובשיטות התעללות כמו מכות והרעבה, ואסירים מיואשים התאבדו כדי לשים קץ לייסוריהם.
כשדבר קיומם של המחנות התפרסם בעשור שעבר הכחישה סין את עצם הטענה שהיא מפעילה מתקנים כאלה, אבל בהמשך היא שינתה את גרסתה וטענה כי מדובר רק ב"מרכזי הכשרה" שמטרתם לעקור את הקיצונות הדתית, וכי ה"תלמידים" מגיעים אליהם מרצונם החופשי. אלא שאלפי תמונות ומסמכים רשמיים שהודלפו ממחשבי הרשויות של סין במאי האחרון חיזקו את הטענה שהשוהים במחנות אינם נמצאים בהם מרצון.
בדו"ח שפרסמה הנציבה בצ'לט שלשום, ושמתפרס על פני 48 עמודים, היא קובעת כי בחבל שינג'יאנג "בוצעו הפרות חמורות של זכויות אדם" במסגרת מה שממשלת סין מציגה כמלחמה בטרור ובקיצוניות. בדו"ח קראה הנציבה לסין לשחרר בהקדם את כל האסירים המוחזקים בבתי כלא ומעצר ובמתקני ב"חינוך מחדש" בחבל שינג'יאנג. סין מיהרה לדחות את ההאשמות, ופרסמה תגובה בת 131 עמודים לדו"ח האו"ם, שבה תיארה את חקירת האו"ם כ"פארסה" שתוכננה על-ידי ארה"ב, מדינות המערב וכוחות אנטי-סיניים שהתבססו על מידע שקרי.
כתם על המפלגה הקומוניסטית
עבור דאווט וניצולים אחרים של המחנות השוהים כעת מחוץ לתחומי סין, דו"ח האו"ם מביא לשיאן שנים של פעילות נמרצת במטרה לזכות בהכרה בינלאומית בפשעים נגדם ונגד בני עמם. לדבריהם, חשיבות הקביעות המופיעות בדו"ח נובעת מהמשקל והסמכות שיש לאו"ם בזירה הדיפלומטית העולמית. אף שהממשלות והפרלמנטים של שלל מדינות, בהן ארה"ב, צרפת ובריטניה, כבר מתחו בעבר ביקורת על סין בשל מבצע הדיכוי שלה נגד האויגורים, בייג'ינג מיהרה להדוף את הטענות האלה בטענה שמדובר בהתקפות ממניעים פוליטיים המגיעות ממדינות מערביות בלבד. "הפעם סין לא תוכל לחמוק מההאשמות האלה", אומר טאהיר אמין, אויגורי שחי בגלות ושעשרות מקרובי משפחתו מוחזקים כעת בכלא בשינג'יאנג. "האו"ם הוא ארגון ניטרלי, הארגון הגבוה ביותר. זהו כתם על המפלגה הקומוניסטית הסינית".
רבים מהאנשים ששרדו את מחנות הכליאה דיווחו כי ספגו איומים ממשטרת סין בניסיונה להשתיק אותם, וכי היא לא הותירה להם ברירה: לדבר על מה שנעשה להם ולשאת בהשלכות, או לשתוק כדי להגן על יקיריהם. דאווט, למשל, קיבלה את ההחלטה ביום שישי גורלי אחד בניו יורק לפני שלוש שנים. באותו היום היא הייתה בדרכה למטה האו"ם כדי לספר שם בפעם הראשונה על שעבר עליה. בדרך, היא קיבלה שיחת טלפון. זה היה אחיה, והוא סיפר לה משינג'יאנג שהמשטרה באה לקחת את אביהם וביקש ממנה שלא לדבר. היא מעידה שקפאה מפחד, אבל אז התעשתה: "חשבתי על כך שיש כל כך הרבה אבות ואימהות במחנה הזה, ושאני צריכה לדבר בשמם. אמרתי לעצמי שלא אשנה את דעתי. אלך לדבר".
ההשלכות היו מיידיות. קרוביה בשינג'יאנג חדלו לענות לשיחות הטלפון שלה ולהודעות הטקסט ששלחה אליהם. אחרי שבועיים, שכן-לשעבר שלה התקשר אליה, וסיפר שאביה מת בעודו במעצר. נסיבות המוות אינן ברורות. עכשיו, ממרחק השנים, דאווט אומרת שהכול היה שווה את זה: "הרגשתי שעשיתי את הדבר הנכון. אני דבקה באמת".
דו"ח האו"ם שפורסם שלשום אישר שלל היבטים של דיכוי האויגורים שדווחו במהלך שנים, בהם הדיווחים על עבודה בפרך, מעקב נרחב באמצעות מצלמות, הפרדת משפחות ומניעה בכפייה של ילודה, אבל במוקד המסמך ניצב מעצרם ההמוני של בני המיעוטים. נציבות זכויות האדם ציינה כי אין לה אמצעים לבדוק ולאשר שמיליון בני אדם או יותר כלואים במחנות בשינג'יאנג, כפי שדווח בשנים האחרונות, אך הוסיפה כי "יש יסוד סביר לקבוע שהתקיימה מסגרת רחבה של מעצרים שרירותיים, לפחות בשנים 2019-2017".
ראיונות ובדיקות שטח שערכה בשנים האחרונות סוכנות הידיעות AP העלו כי נראה שסין סגרה מאז 2019 רבים מהמחנות, אבל גם שמאות אלפי בני אדם ממשיכים להיות מוחזקים במתקני הכליאה בשינג'יאנג בגין אישומים חשאיים או מעורפלים. מידע שהודלף מהרשויות בסין מלמד כי באחד ממחוזות שינג'יאנג נרשם שיעור הכליאה הגבוה ביותר בעולם.
אני מרגישה כמו אדם מת. איבדתי הכול
רבים מאלה שברחו משינג'יאנג חשו הבוקר הקלה עצומה עם פרסום הממצאים: לא מעטים מהם חששו שהאמת תושתק, ושהנציבה בצ'לט לא תוכל לחשוף את מה שמתחולל בחבל באמת. דינה נורדיביי, תושבת שינג'יאנג ממוצא קזחי שהוחזקה כמעט שנה במעצר שם, סיפרה למשל שדאגה מאוד כששמעה שבצ'לט נוסעת לשינג'יאנג בהזמנתה של סין. נורדיביי העידה כי כשהיא הוחזקה במחנות, היא אולצה לשיר ולרקוד לעיתונאים ולפקידי ממשל, לחזור כמו תוכי על דברי תעמולה שהוכתבו לה – ולהעמיד פנים שהחיים במקום נפלאים. היא חששה ששלטונות סין יצליחו להערים כך גם על החוקרים.
כעת מקווה נורדיביי שהאו"ם יעזור לאנשים כמותה לברוח מהרדיפות ולחיות בשקט. היא מספרת שבכל פעם שהיא מדברת עם עיתונאים משטרת סין לוקחת את הדוד שלה מביתו לחקירה, לפעמים כזו שנמשכת ימים, ודורשת ממנו להורות לה לשתוק.
מיהריגול טורסון, שגרה בארה"ב והעידה על המחנות בפני הקונגרס האמריקני בנובמבר 2018, סיפרה שהמחיר שהיא משלמת על כך שפצתה את פיה הוא איומים בלתי פוסקים על ביטחונה ומבצע הכפשה שמנוהל נגדה על-ידי סין. היא אומרת שמכנים אותה שקרנית, עוקבים אחריה במכוניות, וזרים אף מצלמים אותה במסעדות. כעת היא זוכה להגנה מה-FBI, אחרי שגברים לבושים בקפוצ'ון ניפצו את חלון ביתה והשאירו מכתב איומים מתחת לדלת שלה. היא נאלצה להחליף מקום מגורים כמה פעמים.
לפני שסיפרה בפומבי על מה שחוותה היא העבירה לילות ללא שינה ובבכי, תוהה אם לומר את אשר על ליבה. היא ידעה שאם תעשה זאת, לעולם לא תוכל לשוב הביתה, וייתכן שלעולם לא תראה שוב את הוריה. מה שהכריע מבחינתה את הכף היה זיכרון מהאישה שהוחזקה בתא לידה בכלא בשינג'יאנג: הן נשבעו זו לזו שמי מהן שתצליח לברוח תדבר על מה שראו ושמעו בתוך הכלא, יהיו ההשלכות אשר יהיו. "אני מרגישה כמו אדם מת. הם רצחו את החלומות שלי, הם רצחו את התקוות שלי. איבדתי הכול כשהייתי במחנות. אבל היום אני מרגישה קצת יותר טוב, כי כך העבודה הקשה נשאה פירות".
לצד זה, היא מדגישה כי הדו"ח הוא רק ההתחלה, וכי היא לא תהיה מרוצה באמת עד שמתקני המעצר ייסגרו: "אנחנו צריכים תוצאות, אנחנו צריכים פעולה. אני צריכה לדעת מה אנחנו יכולים לעשות אחרי הדו"ח הזה".
פורסם לראשונה: 20:08, 01.09.22