הנשיא פוטין מציין מחר 25 שנים בשלטון, רבע מאה כמנהיגה הבלתי מעורער של רוסיה, בזמנים רבי תהפוכות, שבהם השפיע רבות לא רק על הנעשה ברוסיה פנימה כמובן, אלא גם על ההתרחשויות וההתפתחויות בזירה הבינלאומית.
פוטין הפציע בזמנו כמעט משום מקום: לפני 25 שנה בדיוק, ב-31 בדצמבר 1999, הדהים הנשיא הראשון של רוסיה בוריס ילצין את אזרחי המדינה שהתכוננו לחגוג את כניסת השנה החדשה, ה"נוביגוד" והמילניום החדש, והצהיר בשידור טלוויזיוני קצר כי הוא מתפטר מתפקידו, וכי כמתחייב מחוקת רוסיה יחליף אותו עד הבחירות כמה חודשים אחר כך ראש הממשלה דאז ולדימיר פוטין, שכיהן אז בתפקידו ארבעה חודשים וחצי בלבד, ולפני כן שימש במשך שנה וחודש ראש "שירות הביטחון הפדרלי" הרוסי.
8 צפייה בגלריה
הדיווח על מינוי פוטין לרה"מ ב-1999. חודשים אחר כך כבר הפך לנשיא
(צילום: ארכיון "ידיעות אחרונות")
בהתחשב במעמדו הנוכחי ובתדמיתו של פוטין ברוסיה ומחוצה לה קצת קשה להבין זאת, אבל באותה תקופה היה פוטין דמות אלמונית יחסית לא רק עבור רוב אזרחי רוסיה אלא גם בדרגי ממשל שונים, והתקדמותו הייתה מהירה מאוד. מצב בריאותו הרופף של ילצין הביא לכך שיכולתו לתפקד כנשיא נפגעה משמעותית, ומי שלמעשה ניהלה את העניינים הייתה "המשפחה" – קבוצת אוליגרכים שהקיפה אותו ושלמעשה בזכותה הוא נבחר מחדש לתפקיד ב-1996. בראש "המשפחה" עמד אז בוריס ברזבוסקי ובן טיפוחיו הצעיר הכוכב העולה רומן אברמוביץ', והיא כללה גם את מיכאיל חודרוקובסקי, מיכאיל גוסינסקי ואחרים. הדיל היה פשוט – הם העניקו לילצין את השלטון (באמצעות מימון קמפיין ותקשורת אוהדת מאוד שמגמדת את היריבים), והוא העניק להם נכסי מדינה השווים הון עתק עם פוטנציאל עסקי עצום – בגרושים.
פוטין, שהיה אז מוכר בעיקר בסנט פטרבורג (שם עבד בצמוד לראש העיר, הכוכב העולה הליברל אנטולי סבצ'אק, וניהל את ועדת קשרי החוץ העוצמתית והמכניסה מאוד של העירייה) ובממסד הביטחוני-מודיעיני (ה"סילוביקי"), אחרי שכיהן כראש "שירות הביטחון הפדרלי" של רוסיה, משך את תשומת ליבה של ה"משפחה", וברזובסקי אף נפגש עמו בדרום-מערב צרפת, עת שהה שם בחופשה משפחתית. אלמוניותו היחסית היוותה יתרון בעיני ברזובסקי וחבריו, שהעדיפו דמות שסברו שהיא אפורה, כזו שיוכלו לשלוט בה מאחורי הקלעים ולהמשיך את המציאות של ימי ילצין. אך הם טעו טעות קשה בהערכת החסר שלהם את פוטין, ובמחשבה שיוכלו לשלוט בו כבובה על חוט.
כנשיא זמני ניצח פוטין בבחירות לנשיאות שנערכו ב-26 במארס 2000 עם 53% מהקולות לעומת מנהיג הקומוניסטים גנאדי זוגאנוב שזכה ב-29%. מיד לאחר בחירתו החל פוטין בתהליך עקבי לריסוק הכוח של האוליגרכים, ניתוקם ממוקדי הכוח והכפפתם ישירות אליו, תוך איום ברור: מי שיעז לאתגר אותו פוליטית – ישלם מחיר כבד; מי שישכיל ליישר קו – ישמר כוח עסקי עצום וממון רב, כל עוד ישכיל לשרת את הקרמלין בלי היסוס. כך ביסס פוטין את מעמדו מבית, וקיים את מה שהבטיח: אילי הון כמו חודרוקבוסקי (שהיה האיש העשיר ברוסיה בתחילת שנות ה-2000), שהעזו לאתגר את פוטין פוליטית תוך השתעשעות ברעיון ה"דמוקרטיזציה", שילמו מחיר כבד והושלכו לכלא לשנים ארוכות, במקרה הטוב, בתואנות כאלה ואחרות, כולל מלחמה בשחיתות לכאורה.
8 צפייה בגלריה
פוטין מבקר בצוללת של חיל הים הרוסי בשנת 2000. מי שיישר קו - ישמור על כוחו, מי שיאתגר פוליטית - ישלם מחיר כבד
(צילום: AFP)
8 צפייה בגלריה
עם נשיא ונצואלה צ'אבס ב-2004. מחירי האנרגיה עזרו לו להצמיח את מעמד הביניים
(צילום: AP)
המהלכים הללו היו קריטיים עבור פוטין, חלק מתוכניתו לביסוס המנהיגות וכוח ההרתעה שלו, והם נועדו לשלוח מסר חד-משמעי לשאר מוקדי הכוח במדינה ולרכז כוח עצום בידי הקרמלין, תוך נטרול מוקדי כוח אזוריים במדינת הענק, למשל מושלי מחוזות, שהקרמלין השתלט לחלוטין על תהליך מינוים ובחירתם.
לא נבלני, לא פריגוז'ין, לא המערב: פוטין הבלתי ניתן להפלה
מאז זרמו כמובן מים רבים בוולגה ובנהר מוסקבה. פוטין הצליח לבסס את שלטונו, במקביל להחרפת המהלכים בבית פנימה, לריסוק האופוזיציה ולחקיקת חוקים מגבילים רבים שפגעו קשות בחברה האזרחית, והצליח לשקם את מעמדה הבינלאומי של רוסיה, שהתרסק בעשור הקשה של שנות התשעים והקושי הכלכלי שלאחר התפרקות ברית המועצות. פוטין, לא מעט בזכות מחירי אנרגיה שנסקו בעשור הראשון לשלטונו והכניסו הון עתק לקופת המדינה, מזוהה בקרב רבים ברוסיה עם ייצובה של המדינה, ועם צמיחת מעמד ביניים שהרוויח שכר סביר ושחייו השתפרו פלאים לעומת מצבו קודם לכן.
לאורך השנים הצליח פוטין להתגבר על אתגרים וסכנות שחשש שעלולים לפגוע ביציבות שלטונו, בין השאר ההפגנות הגדולות של האופוזיציה במוסקבה בראשות אלכסיי נבלני לאחר הבחירות לפרלמנט ב-2011; התגובה המערבית לכיבוש והסיפוח של חצי האי קרים והסנקציות הבינלאומיות שבאו בעקבות המהלך; המחאה הנרחבת, לא רק במוסקבה וסנט פטרבורג, נגד הרפורמה הגדולה והשנויה במחלוקת בפנסיה ב-2018; התגובות הזועמות על מות נבלני בכלא; וכמובן ההפגנות נגד המלחמה באוקראינה החל מפברואר 2022.
8 צפייה בגלריה
פוטין באחת מתמונותיו הרבות בחזה חשוף, בשנת 2009. כל עוד יהיה בריא, יישאר בקרמלין
(צילום: AP)
8 צפייה בגלריה
עם טראמפ בוועידת ה-G20 בגרמניה ב-2017. המלחמה באוקראינה גרמה מפלה אסטרטגית
(צילום: gettyimages)
כל מחאה ציבורית נרחבת גרמה למעשה לפוטין להכביד את ידו ולהפעיל מנגנון דיכוי עוצמתי יותר ורחב יותר, ודאי במסגרת האווירה ברחוב הרוסי כיום בעקבות המלחמה, והסנטימנט האנטי-מערבי החזק כל כך. פוטין ניצל את המלחמה כדי לרסק באופן מוחלט את שאריות האופוזיציה הרוסית, חופש הביטוי וחלקיקי החברה האזרחית שעוד נותרו. המשמעות של המהלכים הללו היא שכיום אין למעשה איום פנימי אמיתי על מנהיגותו של פוטין. האחרון שאפשר לומר שהיווה איום כזה היה יבגני פריגוז'ין, שהוביל ביוני 2023 מרד חמוש שבו צעדו לוחמיו לכיוון מוסקבה, מרד שדוכא בסופו של דבר ושפריגוז'ין עצמו חוסל חודשיים אחריו בהתרסקות מטוסו.
רוסיה של 2025 שונה לחלוטין מזו של שנת 2000. היא אמנם חזקה ממנה בהיבטים רבים – כלכלית וצבאית, אך היא נמצאת למעשה במצב של מלחמה לא מוכרזת רשמית עם מדינות המערב, מצב שמאיים להסלים לכדי עימות צבאי ישיר בשנים הקרובות, על רקע המלחמה באוקראינה. בהחלטתו להרחיב את הפלישה לאוקראינה קיווה פוטין לשנות מן היסוד את מצבה האסטרטגי של רוסיה ולהשיב לה את עוצמתה שאבדה עם התפרקות ברית המועצות, אבל בפועל התמונה מורכבת יותר: רוסיה אמנם כובשת כעת יותר מ-18% משטח אוקראינה, אך ספגה פגיעה קשה מאוד בכוחה הקונבנציונלי בשל המלחמה ורשמה אבדות בהיקף עצום. המלחמה גם גרמה לצירופן של פינלנד ושבדיה לנאט"ו – מפלה אסטרטגית עבור רוסיה, לאובדן שוק הייצוא האירופי לנפט הרוסי, ולתלות הולכת וגוברת של רוסיה בסין. המלחמה אחראית במידת מה גם לנפילתו של משטר אסד בסוריה בשל סדר העדיפויות הרוסי החדש, ולאובדן אפשרי של בסיסי האוויר והים הרוסיים ברצועת החוף הסורית – מה שיהווה מכה אסטרטגית קשה עבור רוסיה.
8 צפייה בגלריה
פוטין בבסיס חיל האוויר הרוסי חומיימים בלטקייה. אובדן הבסיסים בסוריה יהיה מכה קשה
(צילום: AP)
ובכל זאת, אם יש משהו שאפשר היה ללמוד מ-25 שנות שלטונו של פוטין עד עתה, ושכדאי להפנים היטב, זה בין השאר הקביעה שפשוט אסור להספיד אותו מוקדם מדי. פעם אחר פעם, שנה אחרי שנה, שמענו מגורמים שונים, בעיקר במערב ובתקשורת המערבית, שמשטרו על סף קריסה, ובשלוש השנים האחרונות ביתר שאת. אבל זה לא קרה, הרבה משום עוצמתו של המנגנון הריכוזי, האוטוריטרי והמדכא שבנה פוטין ביתר שאת בעשור האחרון. אפשר להעריך שכל עוד הנשיא פוטין יהיה בקו הבריאות – הוא יישאר בקרמלין.
