כאשר הצבא מגייס נערים בני 18 לשירות חובה של שלוש שנים, הוא בפועל מפקיע מרשות היחיד, ומעביר לבעלות הצבא, כרשות הרבים, נכס ששייך למתגייס. הנכס המועבר הוא שליטה בחייו של המתגייס לתקופה של שלוש שנים, וגם דרך השימוש בחייו בשנים אלה.
מאחר שהצבא מחליט כיצד והיכן ישרת המתגייס במהלך שירותו, הפקעת הנכס על-ידי הצבא היא כפולה: התקופה של שלוש שנות השירות הצבאי, והתוכן שלהן. אם המתגייס מבקש להתנדב ליחידה קרבית או לכל מסלול אחר, ההחלטה לגבי השירות היא של הצבא, ולא של המתנדב - כי ההתנדבות, בהיותה וולונטרית, נעשית בכפוף לחובת השירות, ולא כתחליף לו, מחוץ למעטפת הגיוס.
חיול לצה"ל פירושו למעשה העברה ב"טאבו הצבאי" של הבעלות על חיי המתגייס לתקופה של שלוש שנים, וגם של הזכאות לקבוע את אופן השימוש בחייו החדשים במהלך השירות. כל מי שמשתמט משירות צבאי, מסכל בפועל העברת נכס השייך על-פי דין למדינה. משכך, המשתמט, למעשה, גונב מהמדינה נכס האמור להימצא בבעלותה על-פי דין, ולו גם לתקופה מוגבלת.
מאידך גיסא, השתמטות משירות נעשית כמעט תמיד בדין, אם במסגרת חקיקה, כמו חוק הגיוס, ואם במסגרת פרטית, מטעמים רפואיים או פסיכולוגיים. במקרים פרטיים, הצבא הוא הסמכות לאישור שחרור או פטור משירות צבאי. במובן זה, השתמטות משירות צבאי, בהיותה מגובה משפטית, ובניגוד לעריקה, אינה עבירה פלילית.
העובדה שהשתמטות משירות צבאי נעשית בדין, אינה פוטרת אותה מאחריות חברתית. המשתמט משירות צבאי בדין, גונב נכס מבחינה חברתית, לא משפטית
אך העובדה שהשתמטות משירות צבאי נעשית בדין, אינה פוטרת אותה מאחריות חברתית. המשתמט משירות צבאי בדין, גונב נכס מבחינה חברתית, לא משפטית. הדיון הציבורי בהשתמטות משירות צבאי נסב עד כה על הדרישה לשוויון בנטל. הדרישה לשוויון בנטל היא סקטוריאלית, ומופנית כלפי החרדים. אך הקביעה שהשתמטות משירות צבאית היא גניבה חברתית מעמידה את ההשתמטות על בסיס שונה לחלוטין מהדרישה לשוויון בנטל.
ראשית, כי הקביעה חלה הן על המישור המוסדי והן על התחום הפרטי, בעוד שהדרישה לשוויון בנטל היא סקטוריאלית, ומופנית רק כלפי החרדים. שנית, הדרישה לשוויון בנטל תובעת תיקון של עיוות חברתי. לעומת זאת, השתמטות סקטוריאלית אינה רק עיוות חברתי אלא גם גזל של נכס מהמדינה. לכן הדרישה פה היא להשבת הגזל, לא לתיקון עיוות.
מאחר שהשתמטות משירות צבאי היא גניבה חברתית, ההתמודדות עם מניעתה חייבת להיות במישור החברתי. ברשות הרבים, הזירה למניעת גניבה חברתית היא הזירה הפרלמנטרית והחוץ-פרלמנטרית. במישור הפרלמנטרי, יש להיאבק נגד חוק הגיוס ולהכריז על התנגדות לחקיקתו, כפי שעשה שר הביטחון יואב גלנט. בזירה החוץ-פרלמנטרית, יש לגייס דעת קהל בעצרות והפגנות נגד חוק הגיוס. בתחום צנעת הפרט, על שלטונות הצבא לבחון מעת לעת את הקריטריונים לפטור משירות צבאי, ולעדכן אותם בהתאם לצורכי הצבא בכל נקודת זמן.
בהינתן שהשתמטות משירות צבאי תטופל בנמרצות כגניבה חברתית, ולא רק כדרישה לשוויון בנטל, אפשר לקוות שתופעת ההשתמטות תצטמצם למינימום.
ד"ר שמואל חרל"פ הוא יו"ר "כלמוביל"
