12 צפייה בגלריה
למעלה מימין עם כיוון השעון: רומן וייסברוט, אליעזר סנדר, יעקב אטיאס, טינה רובין, אברהם בדמן, אליהו בן חמו
נתוני המתים מקורונה בישראל מטפסים, והיום (א') עומד מספרם על 5,738 מתים מפרוץ המגפה. בני משפחותיהם של שישה מתים מתוך האלפים מספרים עליהם, ומתארים את הרגעים האחרונים של מי שנדבקו בנגיף. ynet מביא את סיפורי האנשים שעומדים מאחורי המספרים.
רומן וייסברוט, 37, קריית גת
בבית העלמין בקריית גת הובא אחר הצהריים למנוחות רומן וייסברוט (37 ז"ל), תושב העיר שמת מקורונה ביום חמישי האחרון. אשתו וילדיו, המאומתים גם כחולים בקורונה, הובאו באמבולנס ממוגן מהבידוד בביתם כדי להשתתף בלוויה.
משפחתו של וייסברוט מגיעה לבית העלמין
(צילום: רועי עידן )
וייסברוט, שלא סבל ממחלות רקע, הותיר אחריו אימא, אישה (לנה) ושלושה ילדים: גאורגי (15), דיאנה (12) ודניאל בן חודש בלבד. הוא עלה לישראל לפני 12 שנים ושימש מנהל משמרת במפעל "המגדר". הוא היה פעיל בוועד העובדים ולפי חבריו סייע להם רבות "במאור פנים ועם חיוך רחב".
אליעזר סנדר, 70, קריית אתא
"הוא היה איש של אנשים, אירוח ומעשים טובים", כך מתארים מכרים את אליעזר סנדר ז"ל שנפטר בגיל 70 מסיבוכי מחלת הקורונה ומדום לב. "כולם הכירו אותו והיה קשה ללכת איתו ברחוב בלי שיגידו לו שלום", מספר בנו הבכור מבין שלושת ילדיו, מאיר. "היה איש של סיפורים. ממש ידע הכל ואהבו לספר לו הכל. מסתבר שעל הדרך הוא עשה הרבה מעשים טובים לנזקקים שלא ידענו עליהם עד אחרי שנפטר. לדוגמה הוא אסף פחיות עבור מישהו שהיה מחפש בפחים. הוא לא הרים עמותות אבל עשה מעשים טובים קטנים".
אליעזר הוא בן למריאטה ומאיר ז"ל שעלו מרומניה, אח אמצעי ליצחק ושמוליק. בגיל 21 התחתן עם נוקי והם נשארו ביחד עד לרגעיו האחרונים. הוא עבד כל חייו בתחום המוסכים. במשך שנים רבות גר בחיפה והיה לו מוסך לחשמל לרכב. בשנים האחרונות התגורר בקריית אתא ועבר לעבוד כבוחן במכון רישוי רכבים. הוא עבד עד היום בו אושפז.
אליעזר היה אדם ששמר על בריאותו. לדברי המשפחה הוא תמיד עטה מסכה לפי ההנחיות ואף היה שולח להם תמונות שלו עם מסכה בעבודה, גם אם זה היה קשה לעיתים לנשום איתה. "בפעם הראשונה הוא אושפז בעקבות מחלות רקע ובלי שום קשר לקורונה. זה היה בתחילת חודש אוקטובר בבית חולים בני ציון", מספר בנו. "היה לו חום והוא התקשה בנשימה אז עשו לו בדיקת קורונה והכניסו אותו לסוג של מחלקה ממיינת. לידו שכבה חולה נוספת ואת שניהם בדקו לקורונה. הוא יצא שלילי והיא הייתה חיובית. כשהתשובה השלילית שלו הגיעה ניסו להוציא אותו כמה שיותר מהר משם".
לאחר מספר ימים הוא הרגיש יותר טוב והשתחרר ואפילו הגיע בפעם הראשונה מזה זמן רב לארוחת ערב אצל בנו מאיר. "לא ידענו שבזמן הזה הוא היה חולה קורונה. רק אחר כך התברר שהוא הדביק את שני הילדים שלי בני 18 ו-13. זו הייתה הפעם היחידה שהוא יצא מהבית וזו הייתה ארוחת הערב האחרונה שלנו איתו ולא ידענו את זה". בתוך מספר ימים שוב הוא לא הרגיש טוב והפעם בבית החולים כרמל כבר התגלה כחיובי לקורונה.
הפרויקטור: מספר החולים הקשים ממשיך לרדת, אך התחלואה עדיין גבוהה
"הוא הגיע לבית חולים עם אמבולנס וחמצן בדם של פחות מ-70, מצב לא טוב. כל הלילה הייתי לידו במיון ורק בבוקר הגיעה התשובה החיובית" משחזר מאיר. "מהרגע שאמרו שהוא חיובי היו לי בערך ארבע דקות עד שהכניסו אותו למחלקה. בארבע דקות האלו היה נראה שהוא מודאג וקיבל בשורת איוב. אני זה שבישרתי לו וניסיתי להרגיע אותו. נתתי לו נשיקה על המצח ואמרתי לו שיהיה בסדר ונתראה. מאותו רגע כולנו היינו חייבים להיכנס לבידוד והוציאו אותי מהר מבית החולים", כך הם נפרדו בחטף בארבע דקות בלבד. יומיים אחר כך הוא נפטר.
"יום לפני דיברנו איתו בטלפון וזו הייתה שיחה יחסית ארוכה למה שאני רגיל לדבר בטלפון. אני שומר עדיין את השיחה כי היא הוקלטה אוטומטית והוא אמר שהוא מרגיש יותר טוב, שהוא מצליח לנשום לבד ושהכל בסדר. היינו בטוחים שעוד רגע הוא משתחרר ואימא שלי דיברה איתו בערב והכל היה בסדר". בבוקר הם קיבלו שיחות טלפון מבית החולים וביקשו שיגיעו במהירות. "המחלקה לא ידעה מה לעשות איתנו כי היינו בבידוד ולא יכולנו להגיע. הם רצו לשלוח אמבולנס לקחת את כולנו אבל אחרי שחיכינו הרבה זמן אמרו לי בטלפון שהוא מת", מספר מאיר.
גם להגיע לאחר מכן לזיהוי הגופה ולנסות להיפרד היה מסובך: "היינו צריכים לאשר מול משרד הבריאות להגיע לבד ולא לחכות לאמבולנס. בכניסה לבית החולים כבר אמרתי לאימא שלי ולאח שלי שהוא נפטר ואחותי קיבלה את הבשורה המרה דרך הטלפון. בבית החולים טוענים שהוא קם מהמיטה, הוריד מעליו את כל המכשירים ושמשהו הציק לו, ואז קיבל דום לב והתמוטט על הרצפה. הם ביצעו בו החייאה אבל כבר לא היה מה להציל. נכנסנו אליו למחלקה אחרי שמיגנו אותנו כדי שניפרד. בכינו את נשמתנו כי לא הבנו איך דבר כזה קורה ומשם התחילה סאגה נוספת של איך מארגנים הלוויה ושבעה בבידוד".
אם בת ה-10 שחולה קשה בקורונה, נדבקה גם היא אחרי שהתנגדה לחיסונים: "אני מכה על חטא"
(צילום: שחר גולדשטיין)
ההלוויה המצומצמת של אליעזר התקיימה למחרת ומכיוון שהיה חולה קורונה, אסור היה לאנשים להגיע, אלא רק למשפחה המצומצמת. "אבא שלי איש של אנשים, הוא אהב לארח ולא יכולנו להרשות לאנשים רבים להיפרד ממנו. אשתי, שהוא היה סוג של אבא שני שלה, היא מכירה אותו מעל עשרים שנה והילדים שלי, הנכדים שלו, לא קיבלו אישור ממשרד הבריאות להשתתף בהלוויה בגלל שהם לא היו דרגה ראשונה והיו בבידוד". מאיר הזכיר בהספד את האנשים הרבים שביקשו לחלוק לו כבוד אחרון ולא יכלו. "למרות שלא כולם יכלו להגיע היום, אתה הגעת לכולם. הגעת ללב שלהם. עכשיו הם חושבים עליך ויודעים שהיית. ולא ישכחו".
למרות הכאב על ההלוויה המצומצמת מאיר מאמין שההחלטה הייתה נכונה. "מסתבר שבהלוויה אימא שלי שהשתתפה הייתה חולת קורונה וזה טוב שלא הורשו להגיע. להנחיות האלו יש היגיון וחייבים לשמור עליהן כי הן נכתבו בדם. זה מכעיס אותי לראות את אלו שמזלזלים בהנחיות מגיעים להלוויות המוניות. זו הייתה הלוויה מצומצמת מאוד כמעט בלי אנשים, זה היה כואב. לא הייתה לוויה, לא כמו שהייתה אמורה להיות, הגיע לו שכל מי שמכיר אותו יעמוד ויבכה עליו".
מאיר מספר כי הכאב היותר משמעותי היה אי קיום השבעה, "אני הייתי בבית שלי. אימא שלי הייתה לבד בחדר בבית שלה כי היא הייתה חיובית. כל אחד הסתגר בבית שלו בבידוד שלו. שני האחים של אבא שלי ישבו שבעה בבתים שלהם בנפרד, כאשר אחד מהם היה גם הוא בבידוד והעביר את השבעה לבדו בחדר. לא הייתה שבעה אמיתית באף מקום. עשינו את השלושים בקפסולות המשפחה והחברים בנפרד, אבל זה לא אותו דבר".
אחד מכל 3 מחלימי קורונה סובל מפוסט טראומה | כל הפרטים עם ד"ר איתי גל
(צילום: שחר גולדשטיין)
"אני מורה והתלמידים שלי עשו קולאז' של תמונות עם נרות זיכרון ושלחו לי. שני חבר'ה בהתנדבות הגיעו לשיר לאימא שלי במרפסת שירים שאבא שלי אהב וזה ריגש אותה מאוד", סיפר מאיר על נקודות האור ברגעים החשוכים. עכשיו במשפחה מתכננים איך יקדישו מפגש לזכרו של אליעזר אחרי שהקורונה תדעך.
טינה רובין, 68, בת ים
טינה רובין ז״ל הייתה אשת טיולים בארץ ובעולם הגדול, עד שהקורונה פרצה לחיינו. בני משפחתה מספרים על אדם חייכני ושמח. גם כאשר סעדה את בעלה, בנימין, שנפטר מסרטן לפני קצת יותר משנה, היא נותרה מחויכת. "החיוך והתשוקה לחיים תמיד היו שם, לא משנה אם זה היה כשטיפלה בו בבית או ישנה על כיסא לצידו בבית החולים", סיפר בן משפחה.
רובין (68) ז״ל ילידת הארץ שהתגוררה בבת ים, עסקה במרבית חייה בעסק המשפחתי. אך נדמה שב-15 השנים האחרונות מצאה את ייעודה בחיים - טיפול בילדים. זה החל בטיפול בנכדיה, אך מהר מאוד הפך לעסק שכולו הגיע מאהבה. היא טיפלה בעשרות ילדים בגילי שנה עד שלוש במרכז הכרך התל אביבי ומכריה מספרים על האהבה שצברה אצל משפחות הילדים. "הייתה רשימת המתנה לקבל אותה", מספר קרוב משפחה. "עד כדי כך זה היה מטורף שמי שהיא טיפלה לו בילד הראשון היה מתייעץ איתה מתי להיכנס להריון כדי לחשב אם היא תהיה פנויה לקחת את הילד השני שלו".
לצד הטיפול בילדים, את האנרגיות שלה כאמור קיבלה מהטיולים אליהם יצאה עם בני משפחתה בכל זמן אפשרי. "היא הכירה את כל המסלולים בארץ ואהבה אותם", הם מספרים. הבת מיכל בן יצחק כמו יתר בני המשפחה עדיין לא מבינה כיצד טינה נדבקה. "היא הייתה מחוסנת במנה הראשונה, אבל יום אחד החלה לפתח צמרמורות ושלחו אותה לעשות בדיקת קורונה שיצאה חיובית".
קצת אחרי אותה בדיקה, מספרת הבת שאמה החלה להרגיש קשיי נשימה ואושפזה במחלקת קורונה בבית חולים וולפסון. "אימא מאוד שמרה על עצמה ואנחנו לא יודעים היכן היא נדבקה. אולי זה היה באוטובוס, או בקופת החולים. למרות שחוסנה במנה הראשונה והייתה כמה ימים לפני קבלת החיסון השני, היא הקפידה הקפדה יתרה על הכל, ככה שאין לנו מושג איך חלתה".
אוסנת בת ה-32 נפטרה מקורונה בשבוע ה-30 להריונה: ריאיון עם גיסתה טל בן שטרית
(צילום: משי בן עמי)
מיכל מספרת שטינה לא רק סעדה את בעלה במרבית שנותיה האחרונות, אלא "הייתה עמוד התווך של המשפחה ודאגה לכולם, החל מאחיי ואחיותיה הצעירות, דרך הילדים והנכדים. "זה לא היה צריך לקרות, לא לה, לא היו לה שום מחלות רקע וזה פשוט קרה מהר מידי. היא מאוד שמרה על עצמה גם כאשר נכנסה למחלקת קורונה. רק כשהסבירו לה שעומדים להרדים אותה זיהינו את הפחד והיא הבינה שהמצב קשה מאוד".
להלווייתה של טינה הגיעה אמה בת ה-88 גיטה, שמסתייעת בכיסא גלגלים. "זה פספוס אחד גדול, כי הכל עבד לטובתה, לא היו מחלות רקע, היא חוסנה ועדיין הגורל רצה שהיא תלך", אמרו בני המשפחה.
אברהם בדמן, 36, ירושלים
אברהם בדמן נפטר מסיבוכי קורונה בבית החולים שערי צדק בירושלים, שבועיים אחרי שחלה. הוא שהה במלונית קורונה עד שהחלים ושוחרר לביתו, אך זמן קצר לאחר מכן חלה החמרה במצבו הבריאותי והוא פונה לבית החולים ואושפז במחלקה לטיפול נמרץ.
בית הכנסת בו התפלל בדמן, משכן שרגא בשכונת רמות בבירה, פרסם הודעה על פטירתו. "בצער וביגון הננו להודיע על פטירתו של אהובנו היקר, מאיר פנים לכל אדם למרות החיים שלא האירו לו פנים, ואשר היה מצוי בבית המדרש (ואף ניגש לפני העמוד בזמן שהיה באבלות על אביו) שנפטר בשל סיבוכי נגיף הקורונה", נכתב בהודעת בית הכנסת, שם גם הזהירו מסכנת הפייק ניוז בנוגע לחיסונים, מה שגרם לבדמן לא להתחסן.
"כעת, כשהדם רותח, יצוין שאברהם (שהיה בסיכון מסוים) נמנע מלהתחסן, בשל חשש מפגיעה בפוריות. אותו אדם שאמר לו את ההבלים הללו, ואותם שמפיצים אותם בכלל, רוצחים הם", נכתב בהודעה.
גבאי בית הכנסת הרב ישי לסר מספר כי בדמן התגורר בסמוך לבית הכנסת, עבד כקופאי וסייע לקהילה. "הוא היה בחור מאד שמח, הגעתי כל בוקר לבית החולים שערי צדק להניח תפילין, הוא היה אדם מאיר פנים והוא נלקח בחטף וזה מאד כואב" מספר הרב לסר.
אליהו בן חמו, 83, מעלות
בני משפחתו של אליהו בן חמו, שהלך לעולמו ממחלת הקורונה, מספרים כי נדבק למרות שהספיק להתחסן פעמיים. במרכז הרפואי לגליל בנהריה אפשרו לבני המשפחה להיפרד מאביהם, ואחד מבניו נכנס עם מיגון למחלקת הקורונה, ושהה לצד אביו בעת פטירתו.
בן חמו ז"ל עלה לארץ ממרוקו בעת שהיה כבן 16 והתגורר במושב אליפלט הסמוך לראש פינה. הוא הכיר בארץ את אשתו, גוטה, והשניים עברו עם נישואיהם להתגורר במעלות. הם היו נשואים קרוב ל-60 שנה, עד לפטירתה של האישה לפני כשלוש שנים. לשניים נולדו 15 ילדים, תשעה בנים ושש בנות.
בנו ציון, העובד במכבסה במרכז הרפואי, סיפר כי אביו עבד כל חייו בקרן הקיימת לישראל. בצאתו לפנסיה, הקדיש את זמנו לבית הכנסת בו התפלל, ללימוד תורה ולקשר עם הנכדים, שרובם מתגוררים עדיין בקרבתו, במעלות.
"הוא הגיע לבית החולים אחרי שנפל בבית. לא היה חשש כי הוא הספיק להתחסן בשני החיסונים. הוא היה מאושפז במחלקה האורתופדית, ושם נחשף לחולה מאומת. הוא היה בבידוד, וביקשנו שיעבור איזה טיפול והעבירו אותו למחלקה פנימית. היו לו בעיות נשימה ורק אז התגלתה המחלה", תיאר הבן. "זמן קצר אחרי זה, פחות מיום, כבר היה צריך להנשים אותו, ואחרי שבוע הוא נפטר במחלקת הקורונה", סיפר הבן.
בעלי החיים שנדבקים בקורונה ועלולים להדביק אותנו | כל הפרטים עם ד"ר איתי גל
(צילום: שחר גולדשטיין)
בית החולים אפשר לבני המשפחה להיפרד מאביהם במחלקה. אחד הבנים נכנס לבקרו ברגעיו האחרונים, כשהוא לבוש בחליפת מגן וקרא עמו שמע ישראל. ילדים אחרים צפו בו מהמסכים בחדרי הבקרה, ועוד שניים התמגנו ונפרדו ממנו לאחר פטירתו.
"אבא שלי היה צדיק", אמר הבן ציון. "אין אנשים כאלה. תמיד עם חיוך על הפנים. תמיד היה מסור לבית הכנסת. הדור הזה הולך ונעלם. אנשים שהקדישו את החיים שלהם למשפחה, לילדים ולנכדים". אליהו בן חמו הובא למנוחות בעירו. הותיר אחריו 15 ילדים, כ-40 נכדים ו-5 נינים.
יעקב אטיאס, 42, בית שמש
יעקב אטיאס הלך לעולמו שלושה שבועות אחרי שחלה בקורונה. הוא הותיר אחריו אישה בהריון ושלושה ילדים קטנים. יעקב התגורר עם משפחתו בבית שמש מזה שנתיים, לאחר מגוריהם בירושלים. מכריו בבית שמש אמרו כי אטיאס "היה אברך יקר, ירא שמים ואהוב על כל מי שהכירו".
אשתו יוכבד שוחחה עם ynet וסיפרה כי יעקב לא סבל ממחלות רקע. "הוא היה אדם שכולו לב ורק רצה לעזור לאחרים, איש שיחה עמוק, עניו רודף שלום ומלא שמחת חיים ונתינה", סיפרה. "היה אב מסור ורגיש במיוחד לבנותיו". אטיאס לא הספיק להתחסן, אף לא חיסון אחד. אשתו אומרת כי "אנחנו לא מפסיקים לבכות על זה. תכננו להתחסן אבל לא מיהרנו".
אטיאס גדל בשכונת בית וגן בירושלים, למד בתלמוד תורה הכרם ובישיבת באר יעקב ושערי יושר. מאז הפטירה הפתאומית, מספרת אשתו, "אנחנו לא מפסיקים לבכות ולא מצליחים לעכל את עומק האבידה. מי ימלא את חסרונו, מאור פניו, הרגישות החמלה ואהבה לכל אדם באשר הוא", אמרה בכאב.
