וולודימיר קרופן ויוליה איבניקובה-קטזמון נלקחו בשבי הרוסי בחודש שעבר, בזמן שסייעו לאזרחים בצפון אוקראינה להימלט מהיישובים שנמצאים בקו האש. השניים מעידים שהרוסים החזיקו אותם, בידיים קשורות, עם כ-40 שבויים נוספים במפעל בכפר במחוז קייב. כמעט שבוע לאחר מכן הם הועברו ברכב צבאי לבלארוס, וממנה המשיכו לכמה מתקני כליאה ברוסיה. החודש, אחרי כשלושה שבועות בשבי, שוחררו וחזרו לאוקראינה במסגרת עסקת חילופי שבויים.
בשיחה עם סוכנות הידיעות רויטרס מספרים וולודימיר ויוליה שהחיילים הרוסים היכו אותם בשבי, ויוליה אף טוענת שהחיילים תקפו אותה באקדח טייזר. את טענותיהם של שני האוקראינים לא ניתן לאמת. הקרמלין ומשרד ההגנה הרוסי לא מסרו תגובה לטענות של השניים.
וולודימיר ויוליה חזרו עם כתבי רויטרס לקומה במפעל בכפר דיימיר, מצפון לבירה קייב, שם הוחזקו בשבי הרוסי. דיימיר, כמו יישובים נוספים במחוז קייב, היה תחת כיבוש רוסי עד סוף חודש מרץ – אז החלו הכוחות הרוסיים בנסיגה מהמחוז ומאזורים נוספים בצפון.
קרופן ואיבניקובה-קטזמון התנדבו בסניף האוקראיני של הצלב האדום. ב-26 במרץ, אחרי כמה ימים בשבי, דווח שהשניים נעדרים ושייתכן שהם עצורים בניגוד לחוק. בשבי נאמר למתנדבים שהם מואשמים בהעברת מידע לקייב על פעילות הצבא הרוסי בשטח. הם מכחישים את ההאשמות האלה.
מתחילת הפלישה הרוסית לאוקראינה הועברו מאות שבויי מלחמה לשטחה של רוסיה. קייב ומוסקבה מאשימות זו את זו בהפרת אמנת ג'נבה ובהתעללויות בשבויים. בחודש מרץ נציבת זכויות האדם של רוסיה דיווחה שהגיעו אליה עדויות על יחס "אכזרי ובלתי אנושי" לשבויים רוסים באוקראינה. החודש אמרה מנגד הנציבה האוקראינית ששבויי המלחמה האוקראינים ששוחררו מעידים על התעללויות, וכי הרוסים כלאו אותם במרתפים, הפשיטו אותם ולא נתנו להם לאכול.
כשוולודימיר חוזר למפעל בכפר הוא מספר מה התרחש כשנפל בשבי הרוסי. הוא נלקח בשבי ב-18 במרץ, כשהסיע מפונים מהאזור ועבר במחסום. לדבריו החיילים הרוסים עצרו אותו, כיסו לו את העיניים וקשרו לו את הידיים, "כמו מחבל. אז הועברתי לכאן", אומר וולודימיר בן ה-44 במפעל בכפר.
וולודימיר ויוליה נסעו בקו האש לעיתים קרובות כדי לסייע למקומיים להימלט מהכפרים שנפלו לידי הרוסים. יוליה, בת 37, נעצרה יום אחרי וולודימיר – גם היא בזמן שעזרה לפנות תושבים מהכפרים. "תמיד הייתה לי תקווה מאלוהים שאני אחזור הביתה", אומרת יוליה, אם לילדים, בעיניים דומעות. "הדבר הכי קשה היה שלא יכולתי להגיד למשפחה ולחברים שאני בחיים ונמצאת בשבי".
שני המתנדבים מהצלב האדום מספרים שהרוסים כלאו אותם במפעל בקומה ללא חלונות, וללא חימום. על הרצפה במפעל הנטוש הם הניחו מזרנים וקרטונים. כ-40 שבויים הוחזקו בחדר צפוף, ועשו את צרכיהם בכד מפלסטיק. הרוסים הביאו לשבויים אוכל פעם או פעמיים ביום.
"זה היה כאילו שהסיוט הפך למציאות", נזכר וולודימיר. על הרצפה המטונפת של המפעל ניתן לראות קופסאות ריקות של מנות קרב של הצבא הרוסי, וחבלים שאיתם קשרו הרוסים את השבויים. על התקרה יש חור מקליע. האוקראינים מספרים שהחור נוצר כשחייל ירה באוויר כדי להפחיד אותם.
אחרי קרוב לשבוע וולודימיר ויוליה נלקחו, יחד עם 14 שבויים אחרים, לרכב צבאי. לא נאמר להם לאן הם נוסעים. הם הגיעו לבלארוס, שם נחקרו על-ידי הצבא הרוסי. שניהם קיבלו מהרוסים "תעודות זהות" מפורטות – במטרה לזהות אותם כ"מתנגדים ל'מבצע הצבאי המיוחד'" (ההגדרה של רוסיה לפלישה לאוקראינה). במסמכים הופיעו תאריך הלידה של השניים, הגובה, צבע השיער ופרטים מזהים אחרים. וולודימיר ויוליה הראו לכתבי רויטרס עותקים של המסמכים המזהים. יוליה מספרת שבמהלך החקירה הרוסים גם בדקו כמה צלקות יש לה – פרט נוסף שנועד לזהות אותה. "השלב הראשון היה להתפשט, להצטלם, לאתר צלקות – ויש לי כמה. אחר כך הם שפכו עליי מים והיכו אותי", היא מספרת.
מבלארוס המשיכו השניים לרוסיה, שם הם עברו בין כמה מתקני כליאה. באחד מהם נאמר ליוליה שהיא תישלח לעבוד במחנה של חוטבי עצים במזרח הרחוק של רוסיה. "אני לא מכירה את המקום, הם רק אמרו: סיביר", היא אומרת.
וולודימיר עבר חקירות רבות באוקראינה, בלארוס ורוסיה. לעיתים הוא נדרש לרדת על הברכיים במשך פרק זמן ממושך, בחדרים קרים, ובמקרים אחרים ספג מכות בברכיים ובצלעות. הוא מספר שהשבויים הצעירים ספגו אלימות קשה במיוחד, וכי הרוסים גילחו את ראשיהם וזקניהם של השבויים. לעיתים, כדי להשפיל אותם, הם גילחו להם רק חלק מהזקן והשפם. וולודימיר אמר שבשבי הוא ניסה לעודד את שאר השבויים, שגם הם היו אזרחים אוקראינים. "אמרתי להם 'חבר'ה, אנחנו נחזור הביתה ב-100%. יש רק שאלה אחת קטנה: מתי?".
ב-8 באפריל, ברוסיה, קיבלו וולודימיר ויוליה בחזרה את הבגדים שלבשו בזמן שנעצרו ונלקחו למפעל במחוז קייב. הם עלו על מטוס לחצי האי קרים, כשהם אזוקים, ומשם הגיעו במשאית לשטח שנמצא בשליטה אוקראינית. השניים מספרים שהם שוחררו יחד עם עוד 24 שבויי מלחמה בעסקת חילופי אסירים בין רוסיה לאוקראינה ב-9 באפריל. הם לא יודעים מדוע דווקא הם שוחררו.
אחרי כשלושה שבועות בשבי וולודימיר ויוליה חזרו הביתה. "בוודאי שהייתה תחושה של שמחה, אבל איכשהו היה קשה לעכל אותה לגמרי", נזכר וולודימיר. הוא ויוליה מציינים שמבין העצורים שנשלחו מהכפר דיימר לשטחה של רוסיה, הם היחידים שנכללו בעסקת חילופי האסירים ב-9 באפריל. הם חוששים לגורלם של מי שככל הנראה עדיין כלואים ברוסיה.
הרשויות באוקראינה אישרו ש-26 אסירים שוחררו בעסקה ב-9 באפריל, אך לא ציינו את השמות של כולם. לשכתה של אירינה ורשצ'וק, סגנית ראש הממשלה ומי שאחראית על עסקאות חילופי האסירים, לא מסרה תגובה על שחרורם של שני המתנדבים בצלב האדום.
רוסיה פרסמה סרטון לא מאומת של חיילים אוקראינים נכנעים במריופול
(צילום: רויטרס)
ב-11 באפריל אמרה ורשצ'וק שמתחילת הפלישה הרוסית 1,700 חיילים ואזרחים אוקראינים הוחזקו בשבי על-ידי החיילים הרוסים, ועל-ידי הבדלנים הפרו-רוסים במזרח המדינה. ורשצ'וק אמרה שנכון ל-4 באפריל אוקראינה החזיקה כ-600 רוסים – כולם חיילים – כשבויי מלחמה. רוסיה לא פרסמה נתונים מדויקים, אך בסוף מרץ נציבת זכויות האדם במדינה אמרה שיש יותר מ-500 שבויי מלחמה אוקראינים ברוסיה.
יוליה עדיין סובלת מכאבים כתוצאה מהשבועות שבהם הייתה בשבי הרוסי. היא לובשת מחוך רפואי ונוטלת תרופות כדי להתמודד עם הכאבים. "המפלצות האלה, שקוראות לעצמן 'משחררות', לא שברו אותי", היא אומרת.
