ראש הממשלה בנימין נתניהו אמר בשבוע שעבר בכנסת: "יש הרבה שאלות על האסון שבא עלינו. נחקור הכול עד תום. אבל עכשיו אנחנו מאוחדים למטרה אחת - ניצחון". יש בכך לכאורה תשובה לדרישות ממנו לקבל אחריות על המחדל שהביא לטבח 7 באוקטובר, אבל אם להסתמך על הדגם של ועדת אגרנט שחקרה את המחדל לפני מלחמת יום הכיפורים, לא הוא באופן אישי יהיה היעד של מסקנותיה.
בהגדרת הסמכויות של ועדת אגרנט נכתב כי היא תחקור "את המידע בימים שקדמו למלחמה, על מהלכי האויב וכוונותיו לפתוח במלחמה וההערכות של הגורמים הצבאיים והאזרחיים המוסמכים לכך בהתאם למידע האמור". בישיבת הממשלה שהתקיימה לאחר פרסום מסקנות הוועדה ביקר שר העבודה דאז יצחק רבין את העובדה שאין התייחסות לאחריות שרים למה שקרה. שר המשפטים חיים צדוק השיב לו ששאלת האחריות המיניסטריאלית היא נושא לדיון בגופים פוליטיים.
אותה ועדה דווקא דנה בשאלה אם הייתה לשר הביטחון משה דיין אחריות ישירה למה שקרה, אך היא קבעה כי "כל עוד הוא מקבל את דעת יועציו אין הוא נושא באחריות אישית". ואכן, ראש הממשלה גולדה מאיר ודיין יצאו ללא פגע מוועדת אגרנט. בעקבות זאת פתחו חיילי מילואים בהפגנות מול משרד ראש הממשלה בדרישה להתפטרות האחראים הפוליטיים למחדל, ואליהם הצטרפו אזרחים רבים בעצומה שתמכה בכך. מאיר החליטה לקבל את דין הציבור והתפטרה, ועימה התפזרה הממשלה.
נתניהו מבחין גם הוא בין האחריות האישית הישירה לבין האחריות המיניסטריאלית. בוועדת החקירה הממלכתית שעוסקת באסון בהר מירון, שבו נספו 45 בני אדם, נחקר גם ראש הממשלה בשאלת אחריותו והשיב: "לא יכול לקבל אחריות על מה שלא ידעתי". ייתכן שזו תהיה גם עמדתו לגבי מחדל המודיעין לקראת 7 באוקטובר. אחרי הטבח הופיעו ידיעות בתקשורת על התייעצות גורמי ביטחון על המתרחש בעזה בלילה שלפני, ולפיהן נתניהו עודכן בכך רק בבוקר. הדיווחים הראשוניים על כך לא היו של כתבים צבאיים אלא בעיקר מדיניים.
טענות אחרות המופנות כלפי נתניהו בדבר אחריותו לאירועים בעזה שייכות למישור האחריות המיניסטריאלית. העיקרית שבהן היא מדיניותו ארוכת השנים להחליש את הרשות הפלסטינית ביהודה ושומרון, ועל רקע זה להפוך את חמאס – על ידי העברה שיטתית ומסודרת של כסף ובאמצעות מתן לגיטימציה שנבעה ממו"מ דרך גורמים שלישיים - לגורם האפקטיבי ביותר בקרב ארגוני הטרור. טענה אחרת קשורה בקידום המהפכה המשפטית והשבר העמוק שהיא חוללה בחברה הישראלית ובצה"ל.
כאמור, בהסתמך על תקדים יום כיפור, ועדת חקירה ממלכתית לא תוכל לעסוק בסוגיות אלה משום שהן שייכות לתחום המדיניות הכוללת של הממשלה. קשה להניח שחבריה – גורמי ביטחון לשעבר, משפטנים בדימוס ועוד - יכנסו לתחומים שאינם שייכים למומחיותם והכשרתם, וסביר שישאירו אותם למשפט הציבור.
ד"ר ברוך לשםלכן ייתכן שנתניהו דווקא יהיה מעונין ליזום הקמת ועדת חקירה ממלכתית בנושא המלחמה, משום היא תעסוק בנושאים שלגביהם יוכל לטעון שאין לו אחריות אישית. במקביל הוא ידרוש מהפוליטיקאים שלא לעסוק בשאלת האחריות למחדל משום שהוקמה ועדת חקירה שעוסקת בכך. מכיוון שדיוניהן של ועדות מסוג זה עשויות לארוך שנים, הרי הוא יוכל להרוויח זמן יקר.
- ד"ר ברוך לשם הוא מרצה בחוג לפוליטיקה ותקשורת במכללת הדסה ומחבר הספר: "נתניהו - בית ספר לשיווק פוליטי"
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
