בעקבות ממצאים חדשים, בצה"ל בוחנים את בקשת משפחתו של נווט הקרב רב-סרן (במיל') אסף דגן לקיים לו קבורה צבאית לאחר ששם קץ לחייו לפני שבועיים בגיל 37. לפני כמה ימים שלחה משפחתו של דגן מכתב דחוף לשר הביטחון יואב גלנט, שפוטר שלשום (שלישי), שבו ציינה כי יש ראיות דרמטיות שמצביעות על כך שדגן זומן ליום מילואים והיה בדרכו לבסיס ביום שבו שם קץ לחייו - ולכן על פי חוק הוא זכאי לקבורה צבאית.
גופתו של רס"ן דגן, טרם הובאה למנוחות בשל סירוב צה"ל להכיר בזכאותו של דגן לקבורה צבאית. משפחתו טוענת כי הוא פיתח פוסט טראומה בעקבות שירותו המבצעי, וכי החוק מכיר בזכאות לקבורה צבאית גם במקרים חריגים כמו שלו. כעת, כאמור, בעקבות הממצאים החדשים, בקשת המשפחה נבחנת שוב.
הראיות התגלו על ידי המשפחה ועורכי הדין בתחקירים שעשו מול מפקדיו וחבריו של דגן למילואים, וכן בעזרת הודעות שנשלחו בקבוצות וואטסאפ שונות שבהן היה חבר, שהוכיחו שהיה בדרכו למילואים. על פי סעיף 4ו לחוק בתי קברות צבאיים, "חייל מילואים שנהרג בדרכו לשירות מילואים או בחזרתו ממנו" ייקבר בקבורה צבאית.
מההתכתבויות שמצאה המשפחה עלה כי ביום מותו, יחידתו הייתה זקוקה לכוח אדם בדחיפות והוא זומן, יחד עם אחרים, להגיע מיידית לקריה בתל אביב. כמו כן, הסבירה המשפחה, החפצים שנשא איתו באותו היום יכולים להעיד שהיה בדרכו למילואים. הוא אותר ללא רוח חיים כשהוא מסופר ומגולח, ובתיק הגב שלו נמצאו בגדים, טלפון נייד, מטען, אוזניות, מפתחות וערכת גילוח.
בשנים האחרונות, תיארו בני המשפחה במכתבם, דגן היה נוהג להתגלח ולהסתפר רק לפני יציאה למשמרות ואלו היו רק במסגרת הצבא שכן זו הייתה פעילותו היחידה. עוד צוין במכתב שנשלח לגלנט כי לדגן היה דפוס קבוע בשירות המילואים, שלפיו דאג בהקפדה יתרה שלא לחרוג מהמרווח המקסימלי של 60 ימים בין משמרת למשמרת. יום מותו היה היום ה-59 מאז משמרתו האחרונה, ואלמלא היה שם קץ לחייו - היה מתייצב למשמרת באותו היום.
"אסף נשבר דווקא בדרכו למשרת ביום ה-59", כתבה המשפחה. "שירות המילואים לא היה רק הרקע או הנסיבות למותו, אלא הגורם המיידי והישיר שהביאו להתממשות החלטתו הטראגית".
דגן התגייס לפני 20 שנה לצנחנים, שירת בקבע, המשיך לקורס טיס ושירת כנווט קרב וביחידת 8200. אימו מירי סיפרה ל-ynet על הפוסט טראומה שממנה סבל עם שחרורו והקשיים שליוו אותו. "חשוב לי שיהיה טקס צבאי. אסף תרם 20 שנה מחייו למדינה. בגלל שהיה חודשיים בהפוגה מהמילואים החליטו שהוא אזרח? שלא מגיעות לו שום זכויות? אנחנו עומדים על זה שמגיע לו טקס צבאי. הוא נתן מעצמו 20 שנה ובארבע שנים האחרונות תרם ונתן מספיק ומגיע לו".
לפני ששם קץ לחייו, נפרד דגן מאמו במכתב שהשאיר אחריו. "אמא שלי, יקרה לי מכל. במשך מעט יותר משנה, בכל יום, אני כותב לך את המכתב הזה בראש שלי, כל יום קצת", כתב לה. "והנה היום, הדמעות זולגות והמילים נכתבות מבולבלות, כואבות. אני לא בטוח מה נכון לומר, במה לשתף ובמה לא. הרי יש כל כך הרבה שאינך יודעת ואת הרי צור ליבי, הגיבורה שלי, אמא שלי. אולי יוקל לך לדעת שמצאתי מנוחה ופשוט לא תצטרכי לדאוג לי יותר".
במקרה שאדם בסביבתכם נמצא במשבר ועלול להיות אובדני, אל תהססו - דברו איתו, עודדו אותו לפנות לעזרה מקצועית והדגישו את חשיבות פנייה זו. נסו לסייע לו לפנות לאנשי מקצוע בקהילה או לגורמי תמיכה ארציים: ער"ן בטלפון - 1201 או באתר האינטרנט של סה"ר http://www.sahar.org.il, או headspace.org.il.
פורסם לראשונה: 23:38, 06.11.24
