בבוקר שאחרי המפלה בבחירות לאסיפה הלאומית, הבית התחתון של הפרלמנט, ניצב היום (שני) נשיא צרפת עמנואל מקרון מול המשימה להציל את הרפורמה הכלכלית שהתכוון להנהיג, ושכעת, אחרי שהפסיד את הרוב המוחלט בבית המחוקקים, יתקשה מאוד לקדם. מתוצאות האמת שפורסמו הלילה עולה כי גוש המרכז של מקרון השיג רק 245 מושבים, פחות מ-289 המושבים הדרושים להשגת רוב מוחלט בפרלמנט, והרבה פחות מ-350 המושבים שהשיג בבחירות לפני חמש שנים. גוש השמאל בהובלת מנהיג השמאל הקיצוני ז'אן-לוק מלנשון הגיע למקום השני עם 142 מושבים, והישג אדיר רשמה מפלגה האיחוד הלאומי של מרין לה פן מהימין הקיצוני, שזינקה משמונה מושבים בלבד באספה היוצאת – ל-89.
11 צפייה בגלריה
נשיא צרפת מקרון בבחירות לנשיאות באפריל. זכה בכהונה שנייה, אבל עכשיו - מה יצליח לעשות בה?
(צילום: AFP)
התוצאות שהתפרסמו הלילה הן מכה כואבת למקרון בן ה-44, חודשיים בלבד אחרי שהפך לנשיא הצרפתי הראשון זה 20 שנה שזוכה בכהונה שנייה. מקרון קיווה שבכהונתו הקרובה יהדק עוד יותר את שיתוף הפעולה בין צרפת לאיחוד האירופי, יעלה את גיל הפרישה ויפיח חיים בתעשיית הגרעין הצרפתית, אבל כעת הוא יתקשה מאוד לקדם את האג'נדה שלו.
הפילוג הפוליטי שבו מוצאת עצמה כעת האסיפה הלאומית מציב את הפוליטיקה הצרפתית במצב לא ברור ולא שגרתי. בפני מקרון ניצבות כמה אפשרויות, בהן השגת הסכם עם סיעות אחרות בפרלמנט על הקמת ממשלת קואליציה, או לחלופין הקמת ממשלת מיעוט שתצטרך לנהל משא ומתן עם יריביה בפרלמנט על כל חוק וחוק בנפרד. אם לא יושג שום הסכם עלולה צרפת, הכלכלה השנייה בגודלה בגוש האירו, להיקלע לשיתוק פוליטי.
"נפעל החל מהבוקר כדי לבנות גוש שיזכה לרוב בפרלמנט, להבטיח את יציבות המדינה ולקיים את הרפורמות הנחוצות", אמרה אמש ראש ממשלת צרפת, אליזבת בורן, אבל גם היא יודעת שהמשימה לא תהיה פשוטה, ויש ספק אם היא עצמה תמשיך בתפקיד שאליו מונתה רק לפני חודש.
על הפרק: בחירות חדשות וקריאות להתפטרות מקרון
המציאות הפוליטית הנוכחית אינה אופיינית לצרפת. הסכמי קואליציה היו אופייניים למדינה לפני 1958, אבל בדרך כלל הקואליציות היו כל כך לא יציבות אז, שהן נטו להחזיק מעמד כמה חודשים בלבד. יש המאמינים שחוסר היציבות הזה מילא תפקיד משמעותי בתבוסה לגרמניה הנאצית ב-1939, משום שהוא הותיר את צרפת לא מוכנה למלחמה. לכן אחרי מלחמת העולם השנייה גיבש שארל דה גול חוקה חדשה לרפובליקה, ובה ניתנו סמכויות נרחבות לנשיא ונקבעה מערכת בחירות בת שני סיבובים, שמטרתה לתת לנשיא רוב משמעותי בפרלמנט. כתוצאה מכך הקמה של קואליציות לא אפיינה את הפוליטיקה הצרפתית של צרפת בשנים הבאות.
בניסיונו להקים קואליציה עשוי מקרון לפנות אל מפלגת הרפובליקנים מהימין המתון, שהגוש שלה זכה ב-64 מושבים. זו המפלגה היחידה שהשיגה די מושבים בפרלמנט כדי להביא את מקרון אל הרף הדרוש של 289. לפי דיווחים בצרפת, כבר בשבוע שעבר פנה הנשיא בחשאי לבכירים רפובליקנים כדי לגשש בנוגע לאפשרות לשתף איתם פעולה אחרי ההצבעה, אבל אמש, אחרי פרסום התוצאות, מיהרו בכירים במפלגה לטעון כי לא ייענו להצעותיו.
אם מקרון לא יצליח להקים קואליציה, הוא יוכל כאמור להקים ממשלת מיעוט שתצטרך לנהל משא ומתן עם יריביה בפרלמנט על כל חוק וחוק. מצב כזה כבר התקיים ב-1988, כשהנשיא הסוציאליסט פרנסואה מיטראן לא הצליח להשיג רוב מוחלט באסיפה הלאומית. בחמש השנים הבאות הוא נאלץ להגיע לפשרות עם מפלגות אחרות – לפעמים מהמרכז-ימין ולפעמים עם הקומוניסטים. הוא הצליח להעביר את כמה חוקים רבי-חשיבות, אבל לא פעם עשה זאת רק בפער קולות קטן ביותר. מפלגת הרפובליקנים, שממנה יצאו הנשיאים ניקולא סרקוזי וז'אק שיראק, תהיה השותפה הטבעית שלו במקרה כזה, במיוחד בתחום הכלכלי. בכירים בה כבר אותתו אמש כי יהיו מוכנים לתמוך בהצעות שיקדם מקרון אם ימצאו אותן נכונות.
האפשרות השלישית, כאמור, היא כאוס פוליטי ושיתוק מעשי. ממשלת מיעוט תוכל לפעול על פי רצונה רק במקרים מעטים מאוד, והיא עלולה להתקשות אפילו להעביר את התקציב בסוף השנה. כנשיא יש למקרון סמכות להכריז בכל עת על בחירות בזק חדשות לפרלמנט, ואם צרפת תיקלע לתקופה ארוכה של שיתוק – הוא עשוי לנצל את הסמכות הזו, אבל כלל לא בטוח שבבחירות חדשות הוא יזכה ברוב שלו הוא זקוק כל כך. כשז'אק שיראק למשל הכריז על בחירות בזק ב-1997 משום שחשב שינצח בהן הוא ספג הפסד מהדהד שבו איבד את הרוב, ובהמשך כהונתו הוא נאלץ להתנהל כשבפרלמנט יש רוב בהובלת הסוציאליסטים. אם מקרון אכן יכריז על בחירות חדשות, הוא לא יוכל להכריז על עוד בחירות למשך שנה, גם אם יפסיד וירצה לקיים בחירות כאלה. במקרה של שיתוק כזה הקריאות לרפורמה חוקתית, ואפילו להתפטרות של מקרון, צפויות להתגבר.
הסוקרים חזו 50 מושבים, לה פן הביאה כמעט 90
בינתיים במחנה הימין הקיצוני חוגגים את ההישג האדיר של מפלגת האיחוד הלאומי של מרין לה פן, שזינקה כאמור משמונה מושבים באסיפה הלאומית היוצאת ל-89 מושבים בזו הנכנסת. זהו המספר הגבוה ביותר של מושבים שהימין הקיצוני השיג בפרלמנט, והוא בא חודשיים אחרי שלה פן הביאה למחנה הזה את הנתון הטוב ביותר שלו בבחירות לנשיאות, כשגרפה 42% מהקולות בסיבוב השני מול מקרון. התוצאה אמש היא עוד הוכחה להפיכת "האיחוד הלאומי" ממפלגת שוליים למפלגת מיינסטרים בצרפת.
מאז שהפכה למנהיגת האיחוד הלאומי (שאז עוד נקראה "החזית הלאומית") שקדה לה פן על שינוי עמוק בתדמית של המפלגה ושלה עצמה. אם בעבר זוהתה "החזית הלאומית" כמפלגה אנטישמית ושונאת זרים, כעת מדגישה לה פן את המצע הכלכלי של המפלגה, גם אם היא מוסיפה להתבטא נגד בוא המהגרים לצרפת, בעיקר המוסלמים, ונגד האיחוד האירופי. לשם השוואה, בבחירות לאסיפה הלאומית ב-2012 זכתה מפלגתה של לה פן רק בשני מושבים. התוצאה המצוינת שלה אמש הייתה מפתיעה אפילו ביחס לתחזיות האופטימיות שאפפו אותה לפני ההצבעה: ערב הבחירות חזו הסוקרים ל"איחוד הלאומי" 50-25 מושבים.
"השגנו את שלוש המטרות שלנו: הפיכתו של מקרון לנשיא של מיעוט, ללא שליטה; שינוי בסדר הפוליטי, החיוני להתחדשות הדמוקרטיה; ויצירתה של סיעת אופוזיציה חזקה נגד ההורסים מלמעלה, אנשי מקרון, ומלמטה, אנשי השמאל", אמרה אמש לה פן לתומכיה בנאום ניצחון בצפון צרפת. גוש השמאל בראשות מנהיג השמאל הקיצוני ז'אן-לוק מלנשון אמנם הגיע למקום השני בבחירות, ויהיה למעשה סיעת האופוזיציה הגדולה ביותר בפרלמנט, אבל מפלגתו של מלנשון עצמה צפויה להחזיק בפחות מושבים מאשר "האיחוד הלאומי" של לה פן, מה גם שכלל לא בטוח שגוש השמאל יישאר כעת מאוחד בהתחשב במחלוקות האידיאולוגיות שיש בשלל נושאים בין החברות בו.
11 צפייה בגלריה
מקרון ולה פן בעימות הנשיאותי באפריל. "האיחוד הלאומי" עשתה פריצה גדולה קדימה
(צילום: AP)
כעת צפויה מפלגתה של לה פן ליהנות מכוח רב בפרלמנט. כך למשל היא תוכל להעלות הצעות אי-אמון נגד הממשלה, לשלוח הצעות חקיקה לבית המשפט החוקתי, להנהיג ועדות בפרלמנט ואפילו ליהנות מהרבה יותר זמן לנאום בפני האסיפה הלאומית. "אנחנו מתמודדים עם זעזוע דמוקרטי, כי מפלגת 'האיחוד הלאומי' עשתה פריצה גדולה מאוד קדימה", הודה אמש שר האוצר הצרפתי ברונו לה מר.
