יובל ושרון, שני קציני רפואה גדודיים בדרגת סגן המתגוררים בבאר שבע, לא מוותרים על אף סוף שבוע ביחד. כך היה גם בשבת של ה-7 באוקטובר, כשיובל היה תורן במוצב כיסופים בעוטף עזה, ושרון הצטרפה אליו. כך, כשמחבלים פשטו על המוצב והחלו לירות לכל עבר - מצאו עצמם השניים מקימים מרפאה בחמ"ל, ומטפלים בפצועים רבים במצב קשה.
"בשבת בבוקר קמתי לסיור עם התאג"ד, וב-6:30 התחילו הפצמ"רים וחדירת המחבלים", סיפר יובל, קצין רפואה של גדוד 51 בחטיבת גולני. "חזרתי מיד למוצב בכיסופים ונתקלו בהמון מחבלים שיורים עלינו. למזלנו היינו באמבולנס ממוגן, והצלחנו להיכנס למוצב ולהגיע לחמ"ל של הגדוד".
שרון, קצינת רפואה של גדוד 17 של חטיבת ביסלמ"ח, ישנה באותה עת בחדר - וקמה לרעשי האזעקה והיירוטים. "רצתי לחמ"ל כדי להתגונן. הייתי עוד בפיג'מה וזה היה המקום הכי קרוב", סיפרה. לדברי הזוג, כבר מההתחלה הם הבינו שמדובר באירוע רציני. "כשנתקלנו במחבלים בש.ג הבנתי שאנחנו באירוע בסדר גודל עצום שלא חווינו עוד", ציין יובל.
עד מהרה החלו להגיע לחמ"ל פצועים מהירי שהתחולל בחוץ, ואז זוג הרופאים החליטו שהחמ"ל יהפוך למרפאה זמנית. "בכניסה לחמ"ל היו לוחמים ממש בתחתונים שקפצו מהמיטה וירו במחבלים שניסו לפרוץ את הדלת", שחזר יובל.
שרון סיפרה כי "התחלנו לקבל את הפצועים, ויובל התחיל לנהל את האירוע רב הנפגעים הזה. חלק היו פצועי ירי, או כאלו שנפגעו מהדף ורסיסים. היו גם נפגעי חרדה. הגיע שלב שהיינו צריכים למיין אותם, מי יטופל קודם". לדבריה, "השאיפה היא לפנות כמה שיותר מהר לבית חולים, אבל הבנו שאין איך". עם זאת, שרון ציינה כי "טיפלנו בסדר גודל של כ-20 פצועים, וחוץ מאחד שנפטר בבית החולים, כולם בחיים".
קצינת הרפואה תיארה איך "היינו צריכים לתת חמצן לפצוע מונשם והוא נגמר בשלב מסוים, אז פשוט הנשמנו אותו במשך שש שעות. חובש עשה את זה עם אמבו באופן ידני". היא הוסיפה כי "הוא אחד הפצועים היותר קשים ואנחנו מקווים ומתפללים שהוא יצא מזה".
6 צפייה בגלריה
החמ"ל בכיסופים, ב-7 באוקטובר. "השאיפה היא לפנות כמה שיותר מהר לבי"ח, אבל הבנו שאין איך"
השניים כבר טיפלו בפצועים וראו מראות קשים בעבר, אך אותה שבת הייתה שונה מכל מה שהכירו. "לא יצא לי לטפל בכזו כמות של פצועים ולא לבצע פרוצדורות מצילות חיים בשטח ברמה כזו, כשכל הזמן מחבלים יורים מבחוץ ומנסים לחדור לחמ"ל", הסבירה שרון. "יש פרטים שסיפרו לי רק בדיעבד כי התנתקתי מכל מה שקורה בחוץ כדי לטפל בפצועים בצורה המיטבית", הוסיף יובל.
לדברי יובל, "למזלי שרון הייתה איתי, זה עוד רופאה. חילקנו את העבודה בינינו, יחד עם שלושת החובשים שלי. בשלב מסוים החובשים נתנו את הווסט והנעליים שלהם ללוחמים. הם הלכו יחפים על רצפה מלאה בדם והמשיכו לטפל בלי הפסקה. היו גם תצפיתניות שסיעו בהכנות ובהבאת הציוד הרפואי".
מטבע הדברים, חוץ מהפצועים שנדרשו לטיפולים מצילי חיים, הגיעו לחמ"ל גם הלומי קרב. "התחלתי לתת להם הוראות לסדר ציוד, רק כדי שיישארו אקטיביים ויתפקדו, שלא ישקעו", ציינה שרון.
6 צפייה בגלריה
"התנתקתי מכל מה שקורה בחוץ כדי לטפל בפצועים". המוצב בכיסופים, לאחר מתקפת חמאס
(צילום: יובל חן)
אחרי שעות רבות של טיפול בפצועים, שרון חולצה מהמוצב והגיעה לגדוד שלה, ויובל נשאר בשטח והמשיך לטפל בפצועים. "כבן זוג זה היה בשבילי מצב מזעזע להעמיד בו את שרון, אבל מזל שהיא הייתה שם כי אחרת זה היה אירוע הרבה יותר מורכב להשתלט עליו".
לדברי שרון, "נתנו כוח אחד לשנייה, והרגשתי שיש לי ביטחון למרות הסיטואציה שעמדה מולנו. קיבלנו המון חיזוקים במשך השבוע מפצועים שטיפלנו בהם, בהודעות ובטלפונים. זה מחזק בימים כאלו ונותן כוחות להמשך. אין זמן להוריד דופק".
