1 צפייה בגלריה
דודי אמסלם, שירלי פינטו, מרב מיכאלי וגלית דיסטל אטבריאן
(צילום: הדר יואביאן, יואב דודקביץ', קובי קואנקס, גיל יוחנן)
מה משותף לחברי הכנסת גלית דיסטל אטבריאן, דוד אמסלם, מרב מיכאלי ושירלי פינטו? כולם הגישו בחודשים האחרונים – או איימו להגיש - תביעות דיבה נגד עיתונאים, כלי תקשורת ומובילי דעת קהל. בכך, הם וח"כים אחרים שנהגו באותו אופן בשנים האחרונות (למשל מיקי זוהר), נוהגים בחוסר הגינות תוך שהם מנצלים את ההגנות המיוחדות השמורות להם כנבחרי ציבור למטרות שזרות לחלוטין לרציונל שעומד בבסיסן.
אחד העקרונות החשובים ביותר במשטר דמוקרטי תקין נוגע לחופש הכמעט מוחלט שמוענק לנבחרי הציבור לומר את דעתם ואת שעל לבם ללא חשש או מורא. בגלל החשיבות של חופש הביטוי במדינה דמוקרטית בכלל, ושל פרלמנטרים בפרט, מעניק החוק בישראל חסינות כמעט הרמטית לח"כים מפני תביעות אזרחיות והעמדה לדין במגוון רחב מאוד של תחומים הנוגעים לתפקידם – לרבות בגין תביעות לשון הרע. כדי שח"כ לא יחשוש לומר את דעתו - שלמעשה מייצגת את קולם של מי שבחרו בו - קבע המחוקק כי לא ניתן להגיש נגדו תביעות דיבה.
עד כאן העניינים הגיוניים וסבירים למדי. אלא שבשנים האחרונות, עם התרחבות השיח הציבורי בגלל ריבוי אמצעי התקשורת והרשתות החברתיות, מצאו ח"כים שסופגים ביקורת או השמצות פטנט חדש, ולא מפסיקים לעשות בו שימוש: הם, שחסינים מפני תביעות בגין חוק איסור לשון הרע, דווקא תובעים כלי תקשורת, עיתונים וגולשים שמעזים למתוח עליהם ביקורת שחורגת לדעתם מגבולות הטעם הטוב.
הגשת תביעת לשון הרע על ידי מי שבעצמו מוגן מפני כזאת, היא חתירה בוטה של הח"כים תחת אותו עיקרון שבשמו מוענקת להם החסינות: חופש הביטוי וחשיבות השיח הציבורי במדינה דמוקרטית. מי שבשם אותו עיקרון יכולים לומר כל שעולה על רוחם – ובמקרים קיצוניים שכבר אירעו כאן בשנים האחרונות אפילו לעבור עבירות צנזורה חמורות ולהפר צווי איסור פרסום – מבקשים למנוע אותו מאחרים.
מדובר באבסורד, ולעניות דעתי יש רק שתי דרכים סבירות שניתן לנקוט כדי לתקן את חוסר האיזון שזועק מהפרקטיקה הפסולה הזאת. הראשונה היא לאסור על חברי כנסת להגיש תביעות כאלה בשם עקרונות השוויון וההדדיות שאינם זרים למשפט האזרחי.
עו"ד סער גרשוניאורי לבניהאפשרות השנייה היא שאותם ח"כים שמבקשים לקרוא תיגר על עקרון חופש הביטוי, יתכבדו ויסירו מעצמם את החסינות הפרלמנטרית שהוענקה להם בדיוק בשם אותו עקרון. ייתכן שהדרך לעשות זאת היא באמצעות חקיקה שמגדירה באופן ספציפי שמי שנהנה מחסינות והגיש תביעת לשון הרע – יהיה חשוף גם הוא לתביעות לשון הרע בפרט ותביעות שכנגד בכלל.
אני לא תמים, ובמציאות הנוכחית קשה להאמין שהמחוקקים ישמחו מרצונם לוותר על הפריבילגיות שלהם. אבל כך או אחרת, כדאי מאוד לפעול בהקדם כדי לתקן את הפרקטיקה הפסולה הזאת. החסינות לחברי הכנסת נועדה לסייע להם לשרת את העם, לא להיות מורמים ממנו.
- עו"ד סער גרשוני עוסק בדיני לשון הרע
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
