אזרחי קנדה הולכים היום (ב') לקלפיות כדי להצביע בבחירות המוקדמות שעליהן הכריז במפתיע ראש הממשלה ג'סטין טרודו, בחירות שמסתמנות כעת כהימור הפוליטי המסוכן בחייו. לפי הסקרים האחרונים ניצחונו של טרודו רחוק מלהיות בטוח, והסיכויים שיצליח לזכות ברוב מוחלט בפרלמנט – המטרה שלשמה הקדים את הבחירות – נראים נמוכים למדי. טרודו ומפלגתו הליברלית אמנם צועדים ביתרון מעשי קטן על השמרנים ומנהיגם ארין אוטול, אבל המרוץ צמוד למדי – וגם חזרה של המפלגה השמרנית לשלטון אחרי שש שנים באופוזיציה היא תרחיש אפשרי.
קנדה בוחרת – עוד כותרות:
• סוף עידן טרודו? ידיד ישראל מכוון לניצחון בקנדה
• מתנגד חיסונים זרק אבנים על טרודו
תיעוד: מתנגד חיסונים זרק אבנים על טרודו
טרודו, בנו של ראש ממשלת קנדה לשעבר פייר טרודו, הפך מאז ניצחונו המזהיר בבחירות של 2015 לאחד המנהיגים המפורסמים והפופולריים בעולם, ונעשה לאייקון תרבות שתמונותיו מתנוססות על שערי מגזינים כמו "ווג" ו"רולינג סטון". אלא שבשנים האחרונות הוא מוצא עצמו בעמדה פוליטית לא נוחה: בבחירות לפני שנתיים נגרר לקרב צמוד שבו אמנם ניצח, אבל איבד את הרוב המוחלט שממנו נהנה עד אז בפרלמנט, והוא נאלץ להקים ממשלת מיעוט, המחייבת אותו להגיע להסכמות ופשרות עם מפלגות אחרות כדי לקדם את מדיניותו.
בסוף החודש שעבר, בעקבות סקרים שלפיהם הוא זכה אז לתמיכה שתספיק לו כדי להחזיר לעצמו את הרוב בפרלמנט, הכריז טרודו על הקדמת הבחירות שהיו אמורות להיערך רק בעוד שנתיים, בתקווה לבצר את מעמד מפלגתו בבית הנבחרים. כעת ההחלטה הזו מסתמנת כהחלטה שגויה: בשבועות האחרונים הורע מאוד מצבו בסקרים, ויריבו אוטול הפך ממועמד אפור, שהיה אלמוני-משהו עבור רוב הקנדים, ליריב של ממש, שאף צועד ביתרון עליו בסקרים.
הקורונה וההתנצלות שמביכה את אוטול
כשהקדים את הבחירות טען טרודו כי הוא עושה זאת כדי שהבוחרים יוכלו לומר את דברם על האופן שבו הוא ומפלגת המרכז-שמאל שלו מנהלים את הטיפול במשבר הקורונה: תחת הנהגת טרודו התמודדה קנדה עם מספרי חולים ומתים נמוכים יותר מאשר במדינות רבות אחרות, ואף שמבצע החיסונים שלה נפתח מאוחר יחסית – היא כעת אחת המדינות המחוסנות ביותר בעולם, והמחוסנת ביותר מבין מדינות ה-G7. לאחרונה אף פתח טרודו את גבולותיה, אם כי רק למחוסנים. במהלך המגפה גם השקיעה ממשלת טרודו מאות מיליארדי דולרים כדי לתחזק את הכלכלה בימי הסגרים.
אלא שלרבים מהקנדים נראתה תמוהה ההחלטה ללכת לבחירות בעיצומה של מגפה, ויריבו אוטול ניצל זאת והחל להציג את טרודו כמי שמוּנע משיקולים אישיים בלבד וגורר את הקנדים לקלפיות דווקא בשעה שגל רביעי הולך ומסתמן ברחבי המדינה. גם דרך הטיפול במגפה הפכה למוקד מחלוקת עיקרי בקמפיין הבחירות: בעוד טרודו בן ה-49 מקדם מדיניות חיסונים תקיפה, שבמסגרתה הוא לא רק קורא לכל הקנדים להתחסן אלא גם מבקש להטיל סנקציות כמו הגבלות תנועה על מי שיסרבו לעשות זאת, אוטול בן ה-48 דורש להשאיר את הבחירה לציבור עצמו – ולהסתפק בבדיקות מהירות עבור מי שאינו מוכן להתחסן. אוטול והשמרנים מותחים ביקורת גם על ההשקעה הכספית העצומה של הממשלה בטיפול בקורונה, השקעה שהביאה את החוב לשיא.
באשר לחיסונים, אוטול מדגיש כי הוא עצמו תומך בהם, אך טרודו ואנשיו טוענים נגדו כי הוא מספק רוח גבית למתנגדי חיסונים קיצונים שאינם מאמינים במדע. כמה קיצונים שכאלה ניהלו הפגנות זועמות נגד טרודו בשבועות האחרונים, ואחד מהם אף תקף אותו באבנים.
בצל הוויכוח הציבורי על הטיפול בקורונה נקלע אוטול למבוכה בימים האחרונים: המנהיג השמרן של מחוז אלברטה ג'ייסון קני נאלץ להתנצל על הטיפול שלו במגפה שם, וכן להכריז על הנפקת תו ירוק למתחסנים ולשלוח המוני עובדים במשק לעבוד מהבית, אחרי שהסרת ההגבלות במחוז לפני חודשיים הביאה להתפרצות קשה ביותר של הנגיף. אלברטה הוא כעת המחוז המוכה ביותר בקנדה, ובתי החולים שם מתמודדים עם עומס אדיר. מחנה טרודו מיהר לנצל את ההזדמנות: בימים האחרונים מפרסמים הליברלים מודעות שבהן מתנוססים ציטוטים של אוטול משבח את קני על הטיפול שלו במגפה וטוען שהטיפול הזה היה טוב יותר מאשר הטיפול של הממשלה הפדרלית בראשות טרודו.
המפתח לניצחון: שיעור ההצבעה ופיצול הקולות
תוצאות הבחירות בקנדה קשות לחיזוי, אבל ההערכה היא שכעת טרודו יתקשה מאוד לגרוף רוב מוחלט בבית הנבחרים, כלומר 170 מ-338 המושבים. כל תוצאה מלבד השגת הרוב הזה תיחשב כישלון לטרודו, וצפויה להעלות שאלות בנוגע לעתידו הפוליטי. בסקרים האחרונים שנערכו לפני ההליכה לקלפיות נעו שתי המפלגות הגדולות – הליברלית והשמרנית – סביב 32%, כך שיש ביניהן שוויון לכאורה בדעת הקהל, אבל בשיטת הבחירות הסבוכה של קנדה תוצאה כזו נותנת יתרון אלקטורלי מעשי לליברלים בחלוקת המושבים, בשל האופן שבו נפרסים המצביעים על פני המדינה.
אינדיקציה ראשונית למידת ההצלחה של הליברלים צפויה להגיע בסביבות 2:30 בלילה שעון ישראל, כשתחל ספירת הקולות בארבע פרובינציות שבהן מחזיקים הליברלים ב-27 מ-32 המושבים. עם זאת, מכיוון שחלק גדול יחסית מהמצביעים נותן הפעם את קולו דרך הדואר, עשוי לעבור יום עד שהתמונה תתבהר.
חשיבות גדולה בקביעת התוצאות תהיה לשיעור ההצבעה: שיעור הצבעה נמוך נוטה לפעול לטובת השמרנים, ובמפלגה הליברלית של טרודו חוששים שתומכים מסורתיים שלה הכועסים על ההחלטה להקדים את הבחירות בעת המגפה לא יגיעו לקלפיות. אם לא די בקושי לחזות את שיעור ההצבעה, הן הליברלים והן השמרנים חוששים מפיצול קולות במחנה שלהם: עם הליברלים נאבקת על הקולות מפלגת השמאל "הדמוקרטית החדשים", ובכוחם של השמרנים עלולה לפגוע "מפלגת העם של קנדה" (PPC), מפלגה ימנית מאוד המתנגדת לחיסונים. טרודו ואוטול מודעים לסכנת הפיצול, והפצירו אתמול בבוחריהם שלא "להמר" ולהסתכן בהצבעה למפלגות הקטנות יותר, אלא לתת להם את הכוח כדי להביא אותם לשלטון.
אם הליברלים יגברו על השמרנים אבל כצפוי לא ישיגו רוב, טרודו צפוי להסתמך להקמת ממשלת המיעוט החדשה שלו על מפלגת "הדמוקרטים החדשים". אם השמרנים יגברו על הליברלים, מנגד, הם צפויים לנסות להקים ממשלת מיעוט בעזרת תמיכתה של מפלגת "בלוק קוויבק".
דניאל בלנד, מרצה למדעי המדינה מאוניברסיטת מקגיל במונטריאול, אומר כי בהתחשב בכך שבסופו של דבר הליברלים נהנים כעת רק מיתרון קטן במרוץ, "יכול להיות שאלה בחירות בשביל שום דבר".
אוהל כחול גדול עם מקום לכולם
ארין אוטול, יריבו של טרודו, הוא עורך דין ואיש חיל האוויר לשעבר, ששימש כשר לענייני בוגרי צבא בממשלה השמרנית הקודמת, זו שכיהנה ב-2015. בהנהגת המפלגה השמרנית זכה בעזרת חיזור אחרי האגף הסוציאלי-שמרני רב-ההשפעה של המפלגה, זה המתנגד להפלות, להגברת הפיקוח על הנשק ולהתערבות ממשלתית בכלכלה, אבל בשבועות האחרונים הוא עשה פנייה חדה לכיוון המרכז, והחל לפתע להדגיש כי הוא תומך בזכויות הקשורות להפלות, יגן על זכויות נשים ולהט"בים ויבטיח ייצוג לעובדים בדירקטוריונים של תאגידים והגנה רבה יותר לעובדי קבלן – עמדות ששום מנהיג שמרני בקנדה לא נקט לפניו. אם לא די בזה, הוא גם חזר בו מהבטחת הבחירות שלו להסיר את האיסור על השימוש בכלי נשק מסוימים, והציג עמדות הקרובות יותר למרכז בעניין שינויי האקלים.
בכיר במפלגה השמרנית הסביר את דבריו של אוטול בכך שהמפלגה חייבת להרחיב את בסיס התמיכה שלה אם ברצונה להפוך לאופציה שלטונית בת-קיימא: "יש אנשים שמעולם לא הצביעו לשמרנים ושעלינו להושיט להם יד", אמר. כדי לזהות מצביעים פוטנציאליים חדשים שכרה המפלגה חברת אנליסטים בריטית האמורה לאתר עבורה בוחרים שרעיונות חדשים המזוהים עם המרכז הפוליטי יכולים לפתות אותם. "זה אולי לא מה שכל אחד בבסיס התומכים המסורתי של המפלגה השמרנית היה רוצה, אבל זו הכרה בכך שכדי להרחיב את הבסיס ולהפוך לבעלי סיכוי ממשי בבחירות, השמרנים צריכים לדבר על הדברים האלה", אמר בשבוע שעבר האסטרטג השמרן גארי קלר.
באירוע בחירות באונטריו בשבוע שעבר פנה אוטול אל הבוחרים מהמרכז: "אנחנו כבר לא המפלגה השמרנית של סבא שלכם", אמר. "אנחנו מושיטים יד לכולם – אנחנו אוהל גדול, כחול וחיובי". כחול הוא צבעה של המפלגה השמרנית.
הליברלים מצדם טוענים כי הזגזוג לכאורה במדיניות שמציע אוטול מעיד שיש לו אג'נדה סמויה, שבמסגרתה הוא מקווה לקצץ בהוצאות ולאפשר לחברות פרטיות לחדור למערכת הבריאות הקנדית הממומנת על-ידי הממשלה. בעימות טלוויזיוני לפני כשבועיים האשים טרודו את אוטול כי מאחורי המילים היפות הוא מסתיר רעיונות קיצוניים, וכי הוא אינו רציני בנוגע לעניינים כמו שינויי האקלים. טרודו ניסה גם להדגיש את העובדה שרק לפני חודשים אחדים הצביעו רוב מחוקקי המפלגה השמרנית בעד הצעת חוק שנועדה לאסור חלק מההפלות בקנדה, יוזמה שנכשלה בסופו של דבר.
בשבועות האחרונים ניסה טרודו להציג את אוטול כמי שמנסה לשבת על הגדר גם בעניין החיסונים, וכמי שבכך נותן רוח גבית לקבוצות קיצוניות מקרב מתנגדי החיסונים, שאותן כינה טרודו "אספסוף". "אנחנו זקוקים להנהגה חזקה וברורה שתמשיך לקדם את החיסונים באופן שאינו משתמע לשתי פנים, וזה מה שנעשה", אמר אתמול טרודו באירוע בחירות באונטריו. "מר אוטול לא יכול לעשות את זה, והוא לא יעשה את זה".
אוטול על ישראל: תחת טרודו הקשר נחלש
אוטול, כמצופה ממנהיגי המפלגה השמרנית, מגדיר עצמו "חבר גדול של ישראל", וכבר בשנה שעברה הבטיח כי אם ינצח בבחירות ויהפוך לראש ממשלת קנדה – יעביר את השגרירות הקנדית לירושלים ויכיר בעיר כבירתה של ישראל.
"כקנדים אנו גאים להיות אחת המדינות הראשונות שהכירו במדינת ישראל", כתב בברכה ליום העצמאות הישראלי. "מאז לידתה-מחדש הפכה ישראל לא רק לדמוקרטיה למופת, אלא גם לחברה חופשית ופלורליסטית. בלתי נסבלת העובדה שגם אחרי יותר מ-70 שנה ישראל ממשיכה לספוג איומים מארגונים ומשטרים המכחישים את זכותה להתקיים".
אשתקד אמנם הדגיש אוטול כי הוא תומך בפתרון שתי המדינות – מדינה פלסטינית לצד מדינת ישראל – אך הוא גם אמר כי עובדה זו אינה צריכה למנוע מקנדה "לעשות יותר עם ידידתנו ובעלת בריתנו ישראל". הוא טען כי תחת טרודו הקשר האמיץ שהתקיים בין קנדה לישראל בימי ראש הממשלה השמרן סטיבן הרפר נחלש: "אנו זקוקים למנהיג שמרן עם עקרונות, שיוודא שקנדה שבה ועומדת לצד ידידותינו ובעלות בריתנו כמו ישראל".
