המתווך האמריקני-יהודי עמוס הוכשטיין חוזר מחר (רביעי) לביירות להמשך השיחות על חלוקת שדות הגז בין ישראל ללבנון. שדה כריש הולך לישראל, ואילו שדה קאנא לריבונות הלבנונית. הוכשטיין שומר בכוונה על פרופיל נמוך. רק לאחרונה, מתברר, הוא שוחח באתונה עם בכירים ישראלים כדי לסגור פרטים אחרונים של הפעלת חברת חיפושי הנפט "אנרג'יאן" היוונית-קפריסאית. מהלך דומה הוא ביצע מול חברת "טוטאל" מצרפת, להפעלת השדה הלבנוני.
אבל, מתברר, ה"דיל" של הפעלת שדות הנפט, שצפוי לתרום לא מעט לכלכלה הקורסת של לבנון, נדחה עד אחרי הבחירות בישראל, ב-1 בנובמבר, ואחרי תום כהונתו בת שש השנים של נשיא לבנון מישל עאון. יממה אחת בלבד מפרידה בין שני האירועים. ישראל צפויה לפרסם הודעה על דחיית ההכרעה בעניין שדה כריש, ואילו המפעיל היווני של חברת "אנרג'יאן" יוציא הודעה מסודרת על המתנה עד לסיום סימון הגבול הימי בין שתי המדינות ועל התחייבות ברורה ומפורשת של כל הצדדים לשמור על הביטחון והשקט באזור שדות הנפט. והלבנונים? ככל הנראה, ישתקו.
הפרטנר הנוסף בפרשה, חיזבאללה, לא רק עוקב אחרי כל פרט, אלא גם מאיים לנצל את הימים שנותרו עד להכרזה (אם לא תהיה הפתעה של הרגע האחרון) לביצוע פעולה בשדה הנפט כריש, או להסטת תשומת הלב הישראלית במבצע לאורך הגבול המשותף. איראן, למרות הטענות הנמרצות של חסן נסראללה ש"מדובר בעניין פנימי", כבר התייצבה מאחורי חיזבאללה, והתחייבה להעביר נשק וכספים.
ויש עניין משותף: כמו שאצלנו לא ידוע מי יהיה ראש הממשלה הבא, כך בלבנון מתחדדים סימני השאלה בעניין ההצבעה לנשיאות, שתתקיים בעוד פחות מחודשיים. הנשיא עאון כבר התחיל לרמוז שיסכים להישאר בתפקיד עד שיימצא "המועמד הכי מתאים". העיניים הישראליות לטושות אל הרמטכ"ל הלבנוני, ג'וזף עאון (אין קשר משפחתי) כמועמד האידיאלי: לא מושחת, מתנהל בצורה היעילה ביותר כשחיזבאללה נושף בצווארו, וככל הידוע גם יסכים ללכת על דיל עם ישראל, ואולי אפילו להמשיך רחוק יותר, בצד המדיני.
כבר עכשיו פוליטיקאים לבנונים בכירים דואגים להישמע בלתי מרוצים. מצד אחד, ברור להם ששדה הנפט קאנא צפוי להכניס עשרות מיליוני דולרים שלבנון זקוקה להם כמו אוויר לנשימה. מצד שני, בשיטת הממשל הנהוגה בלבנון, אפשר לנחש לאן לא יגיעו כספי התגמולים. וזה כש-80% מהאוכלוסייה, אולי אפילו יותר, ירדו אל מתחת לקו העוני מאז הפיצוץ בנמל ביירות, הפסקת הייצור במפעלים ועצירת הייצוא-ייבוא מאירופה. נשים מוציאות לרחובות כל מה שיש להן בבית, מוכרות במחירי רצפה, העיקר להביא אוכל.
סמדר פרי צילום: יריב כץרשמית ומעשית, לבנון וישראל נמצאות במצב מלחמה. הגבול סגור, אבל אפשר לפתוח אותו למקרים מיוחדים. עובדה – מפעם לפעם עוברים צוותי משא ומתן את הגבול המשותף, למפגשים באזור ראש הנקרה, או ראס אל-נאקורה הלבנונית.
עכשיו השאלה היא למי להאמין: לנסראללה שמאיים ב"הפתעה רעה לישראל" עוד לפני המימוש, לבני גנץ שמזהיר את הלבנונים אבל מתכוון לחיזבאללה, או לעמוס הוכשטיין שמחזיק את הקלפים צמוד לחזה, וטורח להצהיר שהוא "אופטימי מאוד".
- סמדר פרי היא פרשנית העולם הערבי של "ידיעות אחרונות"
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
