זה כבר היה סוף הביקור. קארין לזר כמעט נכנסה למכונית, כשמוסטפא, אחיו של סמ"ר אסיל סואעד, הגיע אליה בריצה ושאל שאלות שכמעט אי אפשר לענות עליהן: "איך ממשיכים מפה את החיים? איך את מצליחה לקום בבוקר? איך אצליח לשמור על המשפחה שלי?".
כמו לכל אורך ניחום האבלים אצל משפחת סואעד, קארין השתדלה לשים לרגע בצד את כאבה האישי ולנסות לעזור למי שעוברים עכשיו בדיוק את מה שהיא עצמה עברה לפני חצי שנה. "היו לי שתי בנות", היא פתחה, ומוסטפא קטע אותה מיד: "לא לא. יש לך שתי בנות, ועכשיו אחת מהן ביחד עם אחי". כמו שקרה פעמים רבות לאורך המפגש, קארין שוב בכתה. "הקשר בין אחיך לנועה שלי היה באמת מיוחד. הם כל כך אהבו אחד את השני", אמרה, ואז הוסיפה: "עכשיו אתם צריכים לשמור על אמא שלכם, על המשפחה. תהיו חזקים. ועם כל הכאב, תבחרו דרך להנציח את האח הגיבור שלכם".
מוסטפא הינהן. קארין, מלווה בבני משפחתה, נסעה חזרה לביתה ביישוב בת חפר. מוסטפא צעד אל בית משפחתו, אל עשרות המבקרים שהגיעו לכפר חוסניה, כדי לנחם אותם. "מגיעים לפה המוני אנשים שכלל לא הכירו את אחי, אבל שמעו את סיפורו ומגיעים לחזק אותנו. זה מרגש מאוד", הוא אומר.
אסיל סואעד וסמל נועה לזר ז"ל שירתו ביחד במחסום שועפט והפכו שם לחברים טובים. בחודש אוקטובר רצח מחבל את נועה. בשבוע שעבר נרצח אסיל באותו מקום בדיוק. כפי שפורסם ב"ידיעות אחרונות", לאחר מותו קיבלה קארין לזר הודעה מאחת מחברותיה ליחידה של בתה, שבה סיפרה על הקשר המיוחד בינה לבין סואעד, כמה שהוא דאג לשתיהן, כמה הן אהבו אותו וכמה הוא אהב את נועה.
כשלזר הגיעה לניחום האבלים, היא היססה מעט לפני שנכנסה. ואז, ברגע אחד, צעדה בהחלטיות לעבר ההורים השכולים, הציגה את עצמה ושתי האמהות אחזו ידיים בחוזקה, והחלו לבכות. "איך, איך אסון כזה קרה לנו?" שאלה סעדה בדמעות, וסיפרה ש"אסיל היה בבית כמה ימים לפני האסון, ואז נסע עם חיוך לפלוגה שלו בירושלים. תמיד שמח להיות שם. רצה להתקדם. זה שירות מורכב. היו קשיים, אבל הוא אף פעם לא קיטר. רצה לתרום למדינה. כמו נועה שלך".
קארין השיבה: "גם נועה מאוד אהבה את השירות. היא לא חששה לרגע. הרגישה מאוד מוגנת, כנראה גם כי אסיל היה שם. לא היה בה שום פחד. זה באמת תפקיד מאוד קשה, אבל היו לה הרבה תפיסות במעברים וזה נתן לה המון כוח".
סעדה מחבקת אותה חזק ועונה: "אני מבטיחה לך שהוא שומר עכשיו על נועה למעלה בשמיים. הוא ימשיך לשמור עליה תמיד". האב, פעור, והאחים מוסטפא ועלי, מספרים לקארין שכשנועה נרצחה אסיל היה בחופשה. "הוא בילה בכרמיאל עם חברים, שמע שהיה פיגוע, גילה שזו נועה, הגיע הביתה, הסתובב כמו סהרורי ובכה. ואז הוא ארז את הדברים שלו וחזר למחסום כי היה לו כל כך קשה לעכל את זה".
אל הבית מגיע שר התפוצות עמיחי שיקלי יחד עם מפקד גזרת עוטף ירושלים במג"ב, תנ"צ עמרם נידם, שמסביר לשר ולבני המשפחה מה בדיוק אירע בתקרית שבה נהרג סואעד. הם מחבקים את לזר, מה שמוביל לפרץ דמעות מחודש.
לפני שהיא עוזבת את הבית, קארין מעניקה לסעדה צמיד שחור עם לב גדול. "זה צמיד זיכרון לזכרה של נועה", היא מסבירה, "חקוק עליו מה שנכתב על המצבה שלה: 'יש המביאים אור כה גדול לעולם שגם לאחר לכתם הוא נשאר'. אני כל הזמן מחפשת איך להנציח אותה. חשוב לי שאנשים ידעו מי היא הייתה. תמצאו דרכים להנציח את אסיל. זה מגיע לו. הוא היה גיבור".
בריאיון ל-ynet radio הבוקר התייחסה קארין לעובדה שמחבלים שוב יצאו ממחנה הפליטים שועפט: "זה מכעיס. יש להם תעודות כחולות, הם מרשים לעצמם והקלות שזה קורה היא מקוממת. צריך לעשות משהו הרבה יתר מרתיע, לפגוע במשפחות שלהם. צריך לדעת שהמשפחה תיפגע באופן ישיר, שהיא תגורש או שהאזרחות תילקח".