העצרת הכללית של האו"ם תדון היום (שני) בהצעה שהגישה הרשות הפלסטינית לבקש מבית הדין הבינלאומי לצדק בהאג (ICJ) לחבר חוות דעת מייעצת על החוקיות של הכיבוש הישראלי בשטחים. ההצעה עברה בחודש שעבר בוועדה הרביעית של העצרת הכללית ברוב של 98 מול 17 (52 מדינות נמנעו), והיא תיכנס לתוקף רק לאחר ההצבעה בעצרת הכללית, שתתקיים ב-22 או ב-23 בדצמבר.
לקראת ההצבעה החל משרד החוץ הישראלי בניסיונות שכנוע של מדינות להתנגד או להימנע. לישראל ברור שההצעה תעבור לנוכח הרוב האוטומטי שממנו נהנים הפלסטינים באו"ם, אולם ההנחה היא שככל שמספר המתנגדות והנמנעות יהיה גדול יותר – ובעיקר אם מדובר בדמוקרטיות מערביות - הדבר יעביר מסר ל-15 שופטי בית הדין בהאג.
ישראל לא צפויה לשתף פעולה עם עבודת בית הדין, וייתכן שתטען שאין לו סמכות לדון בנושא. כך או אחרת, חוות הדעת המייעצת צפויה להתפרסם תוך שנה עד שנתיים. הסיבה שההצבעה נדחתה להמשך החודש קשורה בגיבוש התקציב למימון עבודת בית הדין - כ-300 אלף דולר שמחציתם יוקצו לתרגום מסמכים.
ארדן מגיב בחודש שעבר לבקשה הפלסטינית
(צילום: UN)
על פי נוסח ההחלטה, העצרת הכללית תבקש חוות דעת מבית הדין בהאג בשתי שאלות שנוגעות לכיבוש הישראלי: הראשונה היא מהן המשמעויות המשפטיות של ההפרות הנמשכות של הזכות להגדרה עצמית של הפלסטינים כתוצאה מהכיבוש המתמשך, מדיניות ההתנחלות, הסיפוח של מזרח ירושלים, הפעולות לשינוי ההרכב הדמוגרפי והחלת מערכת משפטית מפלה. השאלה השנייה היא כיצד משפיעה המדיניות הזו על המעמד המשפטי של הכיבוש כלפי האו"ם והמדינות החברות בו.
עו"ד מיכאל ספרד, היועץ המשפטי של "שלום עכשיו" ומומחה למשפט בינלאומי וזכויות אדם, אמר בתדרוך לכתבים כי אם חוות הדעת המייעצת של בית הדין לצדק בהאג (ICJ, המוסד המשפטי העליון של האו"ם) תקבע שישראל מבצעת פשעי אפרטהייד בגדה המערבית - הרי שיהיה לכך השלכות כבדות משקל, והתובע הכללי של בית הדין הבינלאומי הפלילי בהאג (ה-ICC) יחקור את ישראל.
לדבריו, אם בית הדין יקבע שישראל חייבת לפנות את הגדה המערבית ולאפשר לפלסטינים זכות הגדרה עצמית, הרי שמדובר יהיה ב"עוד מסמך" – אמנם בעל משמעות משפטית כבדה ממסמכים קודמים, אבל לא שובר שוויון.
על פי עו"ד ספרד, יש שלוש גרסאות אפשרויות לחוות הדעת של בית של בית הדין על השאלה הראשונה (ההפרות הנמשכות של הזכות להגדרה עצמית): 1. הכיבוש ארוך טווח וחוקי. 2. הכיבוש לא חוקי משום שישראל מייצרת סיפוח דה-פקטו ויש לסיימו. 3. ישראל מקיימת אפרטהייד שהוא פשע נגד האנושות.
לשאלה השנייה, שעוסקת בהשלכות על מדינות העולם והאו"ם, יש שלוש תשובות אפשריות: 1. אי-הכרה בתוצאות מעשה לא-חוקי (למעשה רוב המדינות לא מכירות בסיפוח מזרח ירושלים ומדינות אירופה לא מקיימות שם פגישות עם גורמי ממשל). 2. איסור סיוע למעשה הלא-חוקי. 3. על מדינות העולם להפעיל אמצעים חוקיים (סנקציות) להביא להפסקת המעשה הלא-חוקי. אלא שהסיכוי להטלת סנקציות קלושה, מאחר שמהלך כזה דורש אישור של מועצת הביטחון, שם יוכלו ארה"ב, בריטניה וצרפת להטיל וטו.
"אבל אם תהיה קריאה להפעיל לחץ על ישראל לסיים הכיבוש - מדינות יהיו רשאיות ליזום בעצמן סנקציות", מוסיף עו"ד ספרד. "היום מדינה לא יכולה להפסיק סחר עם ישראל, אבל אם בית הדין קובע שעל מדינות העולם לעשות מה שהן יכולות כדי ללחוץ על ישראל לסיים את המצב הלא חוקי – אזי הן יוכלו להסתתר מאחורי ההחלטה כדי להטיל סנקציות". בעבר, התנועה הבינלאומית נגד האפרטהייד בדרום אפריקה קיבלה את התמיכה המשמעותית ביותר בעקבות חוות דעת מייעצת של בית הדין בהאג בעניין נמיביה, שעד 1990 הייתה תחת מנדט דרום אפריקני.
בית הדין הבינלאומי לצדק עוסק בסכסוכים בין מדינות ורק בהסכמתן. ישראל לא נתנה לו את הסכמתה מעולם, ולכן הוא לא יכול לדון בתביעת נגדה ולהפיק צווים המחייבים אותה, אבל הוא רשאי לפרסם חוות דעת מייעצת – מעין צו הצהרתי – לבקשת אחד מחמישה ארגונים של האו"ם (העצרת הכללית במקרה זה) ו-16 ארגונים בינלאומיים. חוות הדעת שלו אינה מהווה צו אלא הצהרה בלבד, אך כאמור היא יכולה לעודד מדינות בעולם לפעול לפיה.
מאז הקמתו נדונו בבית הדין הבינלאומי לצדק 181 תיקים – 155 סכסוכים בין מדינות ו-26 חוות דעת מייעצות, רבות מהן עסקו בהגדרה עצמית של עמים. להרכב הממשלה המסתמן עשויה להיות השפעה על חוות הדעת, אם זו תצטט אמירות של בכירים בה או סעיפים קואליציוניים לגבי השליטה בפלסטינים.
פורסם לראשונה: 23:32, 11.12.22
