מה גרם לכך שמנהיגי מדינות ערב, שהתכנסו לפני כמה ימים בג'דה שבסעודיה, הצהירו כל אחד בתורו כי לא יכון שלום אמת באזור עד לפתרון הסוגייה הפלסטינית? מדוע זנחו לרגע מנהיגי מצרים, ירדן, בחריין, קטאר ומדינות נוספות במפרץ את הסוגייה האיראנית, החות'ים בתימן, המצב בעיראק, ההקצנה של הגופים הפונדמנטליסטיים והטרור הפנימי בארצותיהם? מה פשר גלגל ההצלה שזרקו לעבר הפלסטינים, שכבר הפנימו בשנים האחרונות שננטשו על ידי העולם הערבי?
העולם הערבי חזר לשני מושגים שלא נשמעו כבר זמן רב: אחדות המילה ואחדות השורה. מי שסימן את הנתיב החדש-ישן, שלפיו השלום עובר בגדה ובעזה, היה עאדל אל-ג'ובייר, המכהן כשר במשרד החוץ הסעודי. במזרח התיכון ובארה"ב ציפו שיודיע על פריצת דרך ביחסים עם ישראל ויפרט על חבילת הסכמים בין השתיים, אבל אל-ג'ובייר הונחה על ידי הארמון להכריז שסעודיה לא תחתום על הסכם נפרד עם ישראל עד לפתרון סוגיית שתי המדינות.
הוא התייחס ל"יוזמה הסעודית" מ-2002, שהפכה ליוזמה הערבית המתנה הסכמי נורמליזציה מלאים של העולם הערבי עם ישראל בנסיגה מלאה לקווי 67, כולל ממזרח ירושלים ומרמת הגולן, בפתרון לבעיית הפליטים ועוד. מה גרם לסעודים לשלוף את התוכנית מעומק הבוידעם ולנופף בה שוב? אותו אל ג'ובייר, שבהצהרותיו הקודמות רמז על סימני התקרבות משמעותיים עם ישראל, הוא זה שבארשת פניו ובניואנסים האמריקניים שלו חשף את הסיבה: ישראל שילמה את המחיר על הכעס של יורש העצר מוחמד בן סלמן על נשיא ארה"ב ג'ו ביידן במהלך ביקורו בממלכה.
ההתבטאות של ביידן במסיבת העיתונאים עם לפיד בשבוע שעבר, בדבר החזרה למתווה שתי המדינות כפתרון הבלעדי לסיום הסכסוך, שימשה אף היא כרוח גבית דיפלומטית חזקה עבור יורש העצר לצורך ביצור עמדותיו והוצאת היוזמה הסעודית מהנפטלין והצבתה בחזרה בחזית השיח עם הישראלים.
במהלך קמפיין הבחירות לנשיאות ארה"ב כינה ביידן את מוחמד בן סלמן במילות הגנאי "רוצח" ו"פושע" - דיפלומטיה לא קורקטית בעליל שהגיעה דווקא מפיו של ראש המפלגה שהפכה את תרבות הפוליטיקלי קורקט לערך מקודש. הוא עשה זאת תוך דרישה לחקירה יסודית של רצח העיתונאי הסעודי-אמריקני ג'מאל חאשוקג'י.
לפיד וביידן בפגישתם
(צילום: גיל יוחנן, עומר מירון /לע"מ סאונד: בן פרץ /לע"מ)
כשנחת בסעודיה בסופ"ש שעבר זכה ביידן לקבלת פנים צוננת במיוחד. בעוד שביקורי עבר של מנהיגי מעצמות אופיינו בקבלת פנים ברוב הוד והדר על ידי המלך או יורשו, ביידן התקבל על ידי דיפלומטים נמוכי דרג בדמות מושל מכה הנסיך ח'אלד אל-פייסל ושגרירת סעודיה בארה"ב, הנסיכה רימה בינת בנדר (קודמו טראמפ ביקר בממלכה ב-2017 וזכה לקבלת פנים חגיגית שכללה את ריקוד החרבות המסורתי, עיטור הוקרה אישי וצ'ק עסקאות סחר ונשק בשווי 350 מיליארד דולר). סגנון הדיבור התקיף של בן סלמן ותשובותיו המזלזלות לעיתונאים לא הותירו מקום לספק: הסעודים פגעו באוכף הישראלי כדי שהסוס האמריקני יבין.
משה אלעדנשיא מצרים עבד אל-פתאח א-סיסי, עבדאללה מלך ירדן, חמד עיסא בן חליפה מבחריין ותמים אל תאני מקטאר לטשו עיניהם לריאד בדריכות רבה כדי להבין לאן נושבת הרוח. משהבינו שסעודיה החליטה ללמד את ארה"ב לקח באמצעות הענשת ישראל, נפתחו במהרה חרצובות לשונותיהם וגם הם רוממו את הנושא הפלסטיני.
הציפיה לפריצת דרך עם ישראל הייתה חשובה במיוחד לחלק מהמנהיגים הערבים. חלקם ממתין זמן רב לממש את השינוי, אבל אחדות השורה ואחדות המילה ניצחו במהרה; הם קיבלו את הדין. ברמאללה צפה בהם אבו מאזן והייתה לו עדנה. הוא פרח לרגע, בעיקר על רקע אכזבתו מביקור ביידן אצלו. אבל בקצב ההתפתחויות המזרח תיכוני, לא מופרך שהוא ישוב להתאכזב ממש בקרוב.
- ד"ר ואל"מ (מיל') משה אלעד היה ראש מנגנון התיאום הביטחוני עם הרשות הפלסטינית ביהודה ושומרון. כיום מרצה במכללה האקדמית גליל מערבי
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
