(צילום: חגי דקל)
אירועי התקופה האחרונה, שהחלו בגל טרור ונמשכו בהתפרעויות בהר הבית וחידוש ירי הרקטות מעזה, מספקים עדות לקריסה של הקונספציה הביטחונית הישראלית שגובשה בשנה האחרונה.
מול עזה הובילה הממשלה הנוכחית מדיניות שאומרת בפשטות: ניתן לחמאס ולציבור ברצועה הקלות כלכליות מפליגות, נאפשר כניסה חסרת תקדים של פועלים לישראל, שתשפר את המצב ההומניטרי, וחמאס מצידו ישמור על השקט, גם על ידי מניעת ירי של סוררים. כך למעשה הושגה תקופת השקט הארוכה ביותר מאז ההתנתקות מעזה. אבל המחיר שישראל משלמת הוא לא רק כלכלי. מדובר בהסכמה שבשתיקה: חמאס יכול להתעצם בחסות השקט הזה.
שיגור רקטה לעבר עוטף עזה במהלך החג
(צילום: משתלת בן בן נתיב העשרה, חדשות בטחון שדה)
ראש הממשלה בנט, שר הביטחון גנץ והרמטכ"ל כוכבי הצהירו כי המדיניות ההתקפית תשתנה - ועל כל בלון או רקטה תהיה תגובה חריפה. המדיניות הזו, שהעניקה שקט חשוב לתושבי הדרום, החזיקה מעמד כ-11 חודשים - וקרסה. הבעיה היא שבצמרת הביטחונית והמדינית, שידעו שהמדיניות הזו היא פגת-תוקף, עדיין לא הפנימו זאת באמת, ולא ביצעו התאמות נדרשות.
בעיני המערכת הביטחונית, חמאס איכזב פעמיים: הארגון תידלק את אירועי אל אקצא במטרה לגרום לתבערה אזורית, והוא גם זה שאיפשר ירי רקטות של הג'יהאד האיסלאמי וסוררים. בשני המקרים הוא לא שילם מחיר. ישראל מצידה באמצעות ויתורים מפליגים מנסה להחזיר אותו למסלול ההסדרה בכוח, בזמן שהיא בעצמה ירדה מהפסים. כאילו הלקחים של מבצעי צוק איתן ושומר החומות, שבהם לא קראו נכון את חמאס, לא נלמדו.
הירי האחרון אפילו לא זכה למענה צבאי. הוחלט לשנות אסטרטגיה ולהעניש את האוכלוסייה: לא לאפשר כניסת פועלים פלסטינים לעבודה בישראל. זה אמור לייצר לחץ על הנהגת חמאס מצד 12 אלף פועלים שפירנסו מעגלים רחבים של בני משפחה, אבל ספק אם הוא יצליח. אם אתם מאמינים שכלכלה מביאה שקט, וצריך לבדל בין טרור לאוכלוסייה, למה לפגוע בה ולא בזרוע הצבאית של חמאס? איך ברגע משנים אסטרטגיה ב-180 מעלות?
בצמרת הבכירה ביותר של צה"ל רואים את המציאות באופן שונה. מזהים שם מאמץ של חמאס להרגיע את השטח, בין היתר באמצעות סיכול חוליות ירי ומעצרים מקדימים. אם משוגרת רקטה, זה משום שהיא "ברחה לחמאס". תקיפות חיל האוויר בשבוע שעבר היו משמעותיות ופגעו באמצעי לחימה חשובים לארגון, שמצידו לא רוצה להיכנס לסבב לחימה נוסף. המשימה כעת של הצבא היא לא להגיע לנקודה שבה תגובה עוצמתית תגביר את הלחץ ותגרור מבצע דומה לחגורה שחורה באמצע רמדאן.
מערכת הביטחון - שב"כ, צה"ל והמשטרה - הייתה עסוקה בחודשים האחרונים בנושא אחד - הר הבית. בצבא נערכו לקראת חודש רמדאן, כלקח משנה שעברה ובעקבות טראומת שומר החומות, כשאף אחד בפורום מטכ"ל לא צפה ירי על ירושלים. הפעם, אמרו בצה"ל ובמשטרה, נשמור בכל מחיר על הר הבית שקט ונבדל בין הזירות. אבל טענת בכירים במערכת הביטחון ובדרג המדיני, שמתדרכים על כך שהצליחו לשמור על הבידול הזה, אינה מחזיקה מים. חמאס גם תידלק את ירושלים ויהודה ושומרון, וגם איפשר ירי משטח עזה.
בנוסף מערכת הביטחון הייתה כל כך מרוכזת בנעשה בירושלים, שהיא פיספסה תאי דאעש בתוך ישראל וגדר פרוצה ביהודה ושומרון. בזמן שהיא הייתה כל כך מוטרדת משמירה על השקט בתפילות בהר הבית, נדמה היה לתושבי עוטף עזה שמישהו בקריה לא שם לב שהם שוב נדרשים להיכנס למרחבים מוגנים.
בלחימה ברצועת הביטחון בלבנון הייתה לצה"ל משימה ברורה. כל לוחם באותם ימים זוכר היטב את השלט שהתנוסס בכל בסיס ומוצב: "המטרה - הגנה על יישובי הצפון". אף אחד לא חיפש הסברים על הקטיושות ששיגרו לעבר יישובי הצפון; אף אחד לא הסביר איזה פלג סורר ביצע פיגוע ואם זה היה על דעת חיזבאללה. היה אויב שפגע בביטחון אזרחי המדינה והצבא נלחם נגדו. בלי לחפש תירוצים ובלי הסברים על טריגרים בדמות הנפת דגל ישראל בבירתה.
ישראל צריכה לעשות הכל כדי לשמור על השקט בגבולותיה. יש לנו אתגרים חברתיים, כלכליים וביטחוניים גדולים מזה שרצועת עזה מייצרת. רק אי-אפשר להמשיך בעצימת עיניים מול קונספציית ההסדרה עם הרצועה. אותה קונספציה שקרסה כבר לפני כשנה, במבצע שומר החומות. אז הבטיחו לנו ש"מה שהיה הוא לא מה שיהיה" - אלא שעבור תושבי העוטף, זה בדיוק אותו הדבר.
מערכת הביטחון צריכה להרחיב את המבט שלה - לא רק הר הבית - לחשב מסלול מחדש ולהתחיל בבסיס, הגדרת המשימה: "המטרה - הגנה על יישובי הדרום".
