פרסום העדויות הקשות נגד אלון גל בתחקיר מוסף "7 ימים" בסוף השבוע האחרון החל לפרום את קשר הפחד והשתיקה סביב המאמן וכוכב הטלוויזיה. מעדות חדשה שהגיעה לידי "ידיעות אחרונות" בעקבות הפרסום עולה דפוס פעולה קבוע של גל כלפי נשים.
"ידעתי כל השנים שאין מצב שזה נעשה רק לי. כמה שנים חיכיתי שזה יתפרסם. שאלתי איך זה יכול להיות שאף אחד לא מדבר. הסיפור הזה חייב לצאת לאור", אומרת חגית (שם בדוי). היא הייתה בת 21 כשפגשה את אלון גל. היא הגיעה אליו לאימון אישי בעקבות המלצתה של צביה, אשתו דאז. "כשאלון הופיע עם התוכנית הראשונה שלו – התחלחלתי. הייתי מזועזעת. לא הבנתי איך זה קורה. איך בנאדם שעושה כאלה דברים בכל זאת מצליח".
באותה התקופה חיפשה חגית עזרה. "לחזק את הביטחון העצמי. צביה אמרה לי, 'בן הזוג שלי הוא מאמן אישי'. הגעתי לארבע או חמש פגישות. בכל פגישה היינו יושבים בסלון. אלון היה מדבר על הגוף שלי, והתפלא איך זה שאני לא מעריכה את המראה שלי. הוא נתן לי תרגילים כמו לעמוד בסלון, ובכל פעם הייתי צריכה להוריד חלק לבוש. להישאר עם חזייה ותחתונים מולו.
"הוא אמר, 'אני אגע, פה – תגידי לי איך את מרגישה. אני אגע כאן – תגידי לי מה זה עושה לך. זה לא נראה לי תקין, מצד שני הייתי צעירה ותמימה ואמרתי, יכול להיות שזו דרך טיפול'. בפעם האחרונה הוא עשה את התרגיל. עמדתי מולו והוא נגע לי בגב ואמר, "בנות היו מתות שיהיה להן גב כמו שלך". ואז הוא התחיל לדבר איתי על אורגזמות ושאל אם אי פעם חוויתי אורגזמה. ניסיתי להתחמק. זאת שאלה לא נעימה. 'אז אני מבין שלא חווית', הוא אמר. 'עכשיו אנחנו נלך לחדר ואני אראה לך איך חווים אורגזמה'. הייתי המומה. הסתכלתי עליו במבט ששואל "מה???!!!" ואמרתי, "לא, לא לא, הכל בסדר, לא צריך". הוא שאל, 'למה את לא רוצה, בגלל צביה?' עניתי, 'חלק מהסיבות' והוא ניסה להרגיע 'אין לך מה לדאוג. צביה יודעת. אין לה שום בעיה עם זה'.
"הוא בא לקחת אותי, משך אותי ביד לכיוון החדר. תקשיבי, לקחתי באותו הרגע את הדברים שלי ואמרתי לו, 'בשום אופן לא'. רעדתי. אני לא אשכח איך רעדתי מפחד. פחדתי שלא אוכל לצאת משם. ואז הוא אמר לי, 'את לא רוצה היום? את רוצה בפעם הבאה?' אמרתי לו, 'כן־כן', ואז הוא חיבק את החיבוק הדוחה שלו. זה חיבוק שאי־אפשר להשתחרר ממנו. בסוף הלכתי משם ופשוט לא חזרתי יותר. כנראה שהיה לי מזל".
המפגש הקשה עם אלון גל מלווה את חגית עד היום. "הייתי משתגעת, איך איבגי נתפס, איך זה נתפס ואיך אלון לא. שנים זה הולך איתי. אני נזכרת איך היינו יושבים בסלון והוא מדבר ושם יד, ומצד אחד רוצה להעלות את הביטחון העצמי ומצד שני מדבר על החזה שלי, עם נגיעות כאלה בעור. הוא לא בא ודחף אצבעות לתחתונים. זה לא קרה. אבל אני אומרת לך, אם הייתי קצת פחות חדה באותו יום – יכול להיות שזה היה נגמר אחרת".
במוסף "7 ימים" בסוף השבוע האחרון הובאו שתי עדויות מטלטלות על מפגשים טראומטיים של שתי נשים עם אלון גל. גל הכחיש הדברים. (על שתי תגובותיו לכתבה – ראו מסגרת).
הראשונה היא כותבת שורות אלה, כתבת 'ידיעות אחרונות', נעם ברקן. גל היה מאמן השחייה שלה, וכשהייתה בת 18 הוזמנה לביתו, כדי לסייע לה במאבקה באנורקסיה. זה נגמר לטענתה כשהוא כופה את עצמו עליה, כנגד רצונה.
"פתאום הוא מתקרב אליי, ושואל אם אני יודעת כמה אני יפה, ומתחיל לחבק ולנשק אותי. אני אומרת, אלון מה אתה עושה? אתה נשוי! והוא עונה לי, הכל בסדר, לי ולאתי יש יחסים פתוחים. היא עם מי שהיא רוצה, אני עם מי שאני רוצה. הוא מסביר שזה שוויוני. זה נשמע לי נורא. הוא מתקרב שוב, אני נרתעת ומפסיקה לנשום. החיבוק שלו חזק מדי, והוא מתלונן שאני לא מחזירה אהבה. את צריכה ללמוד גם להעניק, הוא אומר. לא רק לקבל. ללמוד להחזיר אהבה. ואז אני אומרת לו במפורש, "אבל אני לא רוצה". הידיים שלי מוחזקות בכוח. אין לי אף דרך לזוז. אין לי שום אפשרות להדוף. אין דבר שאני יכולה לעשות כדי לשנות את מה שאלון גל עושה לי, בניגוד מוחלט לרצוני".
העדות השנייה היא של "יערה" (שם בדוי): "הגעתי לאלון גל בעקבות המלצה של מטפלת שמאוד סמכתי עליה שסיפרה לי שאלון כבר עשה תהליכי ריפוי עם בנות שסבלו, כמוני, מהפרעות אכילה. הייתי צעירה, אחרי צבא. נפגשתי איתו פעמיים. הוא קיבל אותי אצלו בבית ולא בקליניקה. הוא אמר, אעשה איתך תרגיל – אשים את היד שלי בכל מיני מקומות בגוף שלך, ואת תגידי לי איך את מרגישה. הוא נגע תחילה בראש, משם עבר לחזה, לשדיים, לישבן... התחלתי לבכות. ואז הוא התיישב לידי וחיבק אותי, ותוך שנייה, היד שלו מתחת לתחתונים שלי, והוא אומר: כל הבעיות שלך מתחילות משם. הייתי המומה, חשבתי, 'טוב, ככה מטפלים?' הכל קרה כל כך מהר. הוא שוב התחיל לצעוק עליי שאגיד לו מה אני מרגישה".
צביה חי־אל, מי שהייתה זוגתו של אלון דאז ומייסדת סדנאות אביב של הארגון הישראלי להפרעות אכילה מסרה: “המקרה המתואר ע”י חגית (שם בדוי) התרחש לפני 21 שנה. ‘חגית’ וגם ‘יערה’ (שם בדוי), שעדותה הובאה בשישי בעיתונכם, לקחו חלק בסדנאות שהקמתי לטיפול בהפרעות אכילה בעקבות ניסיון אישי והחלמתי מאנורקסיה. שתיהן היו בגירות בעת ההיא. אלון היה אחד המנחים בסדנה הקבוצתית והן ביקשו את אישורי, כמנהלת המפגשים, לפגוש אותו באופן אישי בכדי שיוכל להמשיך לעבוד איתן על תהליך קבלת הגוף ודימוי עצמי. המשתתפות ידעו שהמפגש כולל עמידה מול מראה בחזייה ותחתון, יתרה מזאת, הפגישות התקיימו בבית בו נכחתי בחדר ליד. בתום הסשן, שתיהן טענו בפניי באופן נחרץ כי אלון הציל את חייהן ושזו הייתה פגישה משמעותית וחשובה. לא שמעתי מהן כל אזכור או תלונה לתיאורים המובאים כאן או בכתבה מיום שישי. מדובר בהשמצה זדונית וחסרת אמת”.
אלון גל מאשר גרסתה של צביה חי־אל, ומוסיף: “בכתבה עם נעם ברקן לא צוין שטענותיה (עליהן הגבתי) מתייחסות לשנת 1995. כך גם בסיפורה של ‘יערה’ (שם בדוי), לא צוין שהטענה האנונימית אירעה לפני 21 שנה. גם תלונתה של ‘חגית’ (שם בדוי) מתייחסת לאירוע שהתקיים לפני 21 שנה”.
לפנייה לכתבת נעם ברקן במייל - noam.barkan@gmail.com
"לא היה מגע" הפך ל"התגפפות על הספה, בהסכמה"
בתגובה המקורית לפניית "ידיעות אחרונות" לגבי עדויותיהן של נעם ברקן ושל "יערה", הגיב גל בהכחשה של ליבת הדברים. הוא אישר כי נעם הייתה בביתו, אולם טען כי לא היה כל מגע ביניהם. אלא שבפוסט שכתב בשישי בבוקר, לאחר פרסום הכתבה, כבר הוכנס שינוי משמעותי בגרסתו.
זה היה עיקר התגובה המקורית: "פגשתי בביתי פעם אחת את נעם ברקן. הכל התנהל בהדדיות. לא היה מגע מיני והיינו לבושים על הספה לאורך כל המפגש. על אף שעברו כ־26 שנה, אני זוכר את המפגש היטב. עם זאת, במידה שנעם מרגישה אחרת באשר למפגש שלנו אני מתנצל על כך מעומק ליבי".
ביום שישי, לאחר הפרסום, הוכנס שינוי בגרסתו, ובפוסט חדש הוא כתב: "מדובר על פגישה אחת שהתקיימה לפני 26 שנים. הכל קרה בהסכמה. התגפפות על ספה עם בגדים. נפגשנו (ביוזמתה), נפרדנו בחיבוק, זהו". גל הוסיף: "דבר אחד אני יודע, מעולם לא התכוונתי ואפילו לא ידעתי שפגעתי. זאת האמת מעומק ליבי. ב־20 השנים האחרונות ליוויתי אלפי נשים וגברים, אימנתי מאות מאמנות שכל אחת מהן תוכל לספר עד כמה זה רחוק ממני".
מאיר תורג'מן
