בהחלטה של הקבינט בסוף החודש שעבר, על צעדי ענישה נגד הרשות הפלסטינית, נכללה גם "פשרה" מצד השר בצלאל סמוטריץ' שדחף לאישור הסנקציות הללו. אחרי שבועות ארוכים של אזהרות מצד שב"כ ומערכת הביטחון על חשש מפני קריסה כלכלית של הרשות, הסכים סמוטריץ' לשחרר את כספי הסילוקין שישראל גובה עבורה, מלבד אלו שמיועדים לרצועת עזה, ואשר אותם הקפיא בחודש מאי בתגובה להכרה של מדינות באירופה במדינה פלסטינית.
אבל למרות הפשרה הזו, הכסף עצמו כנראה עדיין לא הגיע – וגם אם כן הוא לא צפוי לפתור לחלוטין את המשבר הכלכלי שבו הרשות מצויה, משבר שגורם לכך שעובדיה, בכללם אנשי וקציני המנגנונים הביטחוניים שמסייעים למנוע את התחזקות והתבססות חמאס בשטחים, מקבלים כבר שלוש שנים שכר באופן מצומצם. מחר יקבלו עובדי הרשות את שכרם לחודש מאי, ורק כמחציתם יקבלו את השכר המלא שעבור רבים לא מגיע ל-3,000 שקלים. השאר יקבלו בין 60-50% מהשכר, וכל חודש היחס הזה משתנה בהתאם לכסף השוטף שנמצא בידי הרשות.
כספי הסילוקין הם מיסים שישראל גובה עבור הרשות, בין היתר על עבודת פועלים ותנועת סחורות, והם מהווים 65% מתקציבה השנתי. הסכום נע בין 750 ל-800 מיליון שקלים, כאשר כ-120 מיליון שקלים מתוכם מיועדים לעזה. רוב הסכום אמור לשמש את יו"ר הרשות אבו מאזן לתשלום משכורות לעובדי הרשות, בדגש על 32 אלף אנשי המנגנונים הביטחוניים.
כאמור, גם אותם אנשי מנגנונים נפגעים מהמשבר הכלכלי שבו מצויה הרשות, ובחודש שעבר הזהירו בשב"כ מהאפשרות שהפגיעה במשכורות עלולה לעודד זליגה שלהם לארגוני טרור – בדגש על הכסף האיראני שמוזרם אל השטח – וכן ירידה באפקטיביות של פעולות הסיכול שלהם מול חמאס ביהודה ושומרון.
3 צפייה בגלריה
אבו מאזן וכוחות צה"ל ושכם. חשש מקריסה כלכלית של הרשות
(צילום: AP Photo/Majdi Mohammed, AFP)
"בעבר", סיפר אחד הקצינים בשיחה עם ynet, "כשהיינו יוצאים לרחוב האנשים היו מכבדים אותנו. היו לנו הילה וכבוד. היום אנחנו כאחרוני האזרחים. מסתובבים ברגל כי אין לנו כסף למונית, אף אחד לא מתייחס אלינו. כולם יודעים שהשכר שלנו על הפנים". לדבריו בשל המצב הכלכלי אשתו וילדו הקטן נאלצו לפתוח דוכן של מזון מהיר כהכנסה צדדית.
קצין אחר מרמאללה סיפר שהפסיק להגיע לעבודה, כי אין לו יותר כסף לתחבורה ציבורית. "אני בתפקיד חשוב ומשמעותי, אבל כבר אין לי כסף להתקיים. זה לא הגיוני שאעבוד כל החודש ובסוף אקבל שכר של 40% מ-6,000 שקלים. זה לא מספיק לכלום. זה מביש. אנחנו משלמים מחיר כבד ביותר", הסביר. יצוין כי בעוד שכר מלא של קצין במנגנונים יכול להגיע לכ-6,000 שקלים הסכום הזה משתנה בהתאם לדרגה, ו"שוטרים" פשוטים מקבלים הרבה פחות.
עדנאן א-דמירי, ששימש במשך שנים ארוכות כדובר המנגנונים ושניים מבניו חברים בהם, מספר כי המשבר פגע גם בכספי הפנסיה שלו. "כספי הסילוקין הם כספים פלסטיניים", הצהיר. על הטענה שהכספים מועברים למשפחות של מחבלים אמר: "בני המשפחות שלהם הם לא טרוריסטים. אני שואל איך המשפחות האלה יחיו? מי ישלם להן לחיות באופן מינימלי? אצלכם יש ביטוח לאומי, אצלנו חיים ממשכורות שמשולמות על-ידי הרשות".
א-דמירי מוסיף כי המשבר פוגע גם בנזקקים שמקבלים סיוע מטעמי רווחה, וכי גם הם לא מקבלים תמיכה כלכלית מהרשות: "איך הם חיים, אני לא יודע", אמר. עם זאת, הוא מדגיש כי חרף השכר המצומצם, אנשי המנגנונים ממשיכים לעשות את עבודתם כבשגרה: "מנגנוני הביטחון המסכל שומרים על החיים של כל אדם באשר הוא, יהודי או פלסטיני. כל מי שנכנס לתחומי השטחים הפלסטיניים – אנחנו שומרים עליו כאילו היה פלסטיני. לא נסכים שהוא יותקף או יהיה תחת סכנה כלשהי. לכן כל יהודי או ישראלי שנכנס לשטחים, המנגנונים מחזירים אותו לשטחם בביטחון ושומרים עליו".
אנשי המנגנונים אכן סייעו לא אחת בעבר להחזיר ישראלים שנקלעו למצוקה בשטחים הפלסטיניים, אבל גם א-דמירי מודה שהמשבר הכלכלי עלול לפגוע בתפקודם. "זה שלקצינים רבים אין כבר כסף קטן לנסוע הביתה, זה בוודאי משפיע עליהם ועל התפקוד שלהם. זה לא קל כשאין מספיק אוכל בבית, ואתה נמצא בתפקיד חשוב ושומר על הביטחון".
על החשש שאנשי המנגנונים עלולים להפנות את נשקם נגד ישראלים, הוא אומר באופן נחרץ: "במנגנוני הביטחון יש חוקים ברורים ונוקשים, אנחנו אף פעם לא מלמדים או מבקשים מהפקודים שלנו להילחם נגד מתנחלים או ישראלים. אבל מישהו בישראל שואל למה בן גביר נותן תחמושת בלי סוף למתנחלים? לא פעם השתמשו בנשק נגד אזרחים פלסטינים".
הפגנה ברמאללה, בתחילת המלחמה
בשנים האחרונות היו כבר מקרים שבהם אנשי מנגנונים הצטרפו לתאי טרור בג'נין או בשכם, אך במנגנונים נזהרים מלהגדיר את המקרים הבודדים הללו כתופעה רחבה. יחד עם זאת, גורמי ביטחון בישראל חוששים כאמור שהמצב הכלכלי הרעוע יגרום לקציני הביטחון המסכל להתפתות ולפנות לטרור – מפני ששם הכסף עדיין זורם. פעיל טרור צעיר ממוצע יכול לפרנס את כל משפחתו עם שכר חודשי של 8,000 שקלים או יותר.
