הסערה התורנית בעניינו של פקיד ציבור בכיר שחשף את חולשתו לתחתוני חוטיני מנומרים, לכאורה שוככת והולכת: ח"כיות רעמו על ההחלטה למנות את עמית איסמן לפרקליט המדינה, יועצות לענייני נשים שילחו ברקי זעם ויאללה - למינוי הבכיר הבא.
בחוץ השתוללה הסופה, אבל בתוך הבקתה של איסמן היה חם ונעים. הוא הגיף את התריסים, נעל את הדלת, וידא שנשארו לו מספיק גזרי עץ להזין בהם את האש הבוערת באח, וחיכה שתבוא השמש. בראשו הסתחררו מילים שאמר, ועכשיו מהדהדות מכל עיתון – "את לא גבר, אין לך ביצים, נכון? כי כשאת גבר ומועכים לך את הביצים אז יש תחושה של כאב אבל יש גם תחושה של עונג", והוא הרגיש שנתפס על חם. "מילא החוטיני מ-2008, אבל כמה אידיוט צריך להיות בשביל לחזור על מופע האימים הסוטה שלך גם ב-2017?", הוא דיבר אל עצמו בלי להשמיע הגה, שנא את חוסר הזהירות שלו, תיעב את הרגע שנתפס בחולשתו.
מצד שני הוא כבר ידע, האיש בבקתה, שוועדת האיתור לצידו. הוא גם בנה על זה שיש פה דיון מורכב: לא אונס, לא נגיעה, לא סטוקינג או הצעה. ספק הטרדה. איסמן משפטן חריף שעבר הרבה קרבות בחייו, אז הוא שם את השיר של טונה ושומע בריפיט את "גם זה יעבור". כמו הנזיפה הקלה שקיבל ממנכ"לית המשרד ב-2018, כמו הצרחות של הפמינאציות, כמו זיוני השכל של רווקות ממורמרות, כמו הסערה הבאה.
אחרי שבוע הוא הבין שאין לו ברירה. אם ימשיך להתחבא, הוא עלול לאבד את התפקיד. עשה טלפון לחבר או שניים, והם עזרו לו להגיע לאכסנייה קטנה בסביבה, שם כיבס את אמירותיו
האיש בבקתה לא העז לצאת ממנה, אפילו לא להציץ מהחלון. מבחינתו זה להיות או לחדול, והוא נתלה בתחזית מזג האוויר, בודק מדי פעם בנייד מתי צפויים העננים להתפזר ומתי כבר יוכל להתיישב על הכיסא הנכסף. מי כמוהו יודע שרק כוח יביא לו עוד כוח, רק לשם הוא מכוון: עוד משוכה אחת – עוד בג"ץ אחד, והסיוט יהיה מאחוריו.
איסמן מכיר את שפת האשכים הנמעכים תחת אצבעות נשיות, אבל הוא אנאלפבית מוחלט בתורת הסליחה והכפרה: לו היה יוצא כמו גבר אמיתי וזועק ומתחנן למחילה, עומד בכיכר העיר ובראש מורכן מספר על טעויותיו, אולי היה זוכה להגיע לתפקיד הנחשק בזכות ולא בחסד. הנשים שנאלצו לסבול את הצחנה של הבל פיו – הן ולא אחרות, שימחלו למועמד איסמן החשוב על טעויותיו השוליות.
אחרי שבוע הוא הבין שאין לו ברירה. אם ימשיך להתחבא, הוא עלול לאבד את התפקיד, המינוי שלו בסכנה. הוא היה חייב להיכנס לפעולה, ומיד. עשה טלפון לחבר או שניים, הם עזרו לו להגיע לאכסנייה קטנה בסביבה, שם כיבס את אמירותיו, ויצא סוף-סוף אל הציבור בבגדיו הצחורים. כמי שכפאו שד, ניסח מסמך כמעט אקדמי עם יותר מדי מילים ועם פחות מדי חיבור למציאות ב-2020.
הישראלית בוגרת מהפכת מי טו, לא מוכנה לשתוק יותר כשמדברים בקול על פריטי לבוש אינטימיים שלה. הידיים שמגישות לה את סוכריית הסליחה, רועדות מפחד לאבד את התפקיד הנחשק ולא מפחד להכיר בטעות. טעמה חמצמץ, והיא ניתנת לה כדי לצאת ידי חובת ההמון הזועמת. האישה הישראלית החדשה מאחלת לעצמה פרקליט מדינה ראשי שמבין את כל זה בכוחות עצמו, גם בלי לקבל רמז עבה מכיוון דעת הקהל.
אם יופקדו בידיו מפתחות הפרקליטות לבסוף, ייאלץ איסמן להתמודד שוב ושוב עם הכתם שכבר הוטל בשולי חליפתו. את דברי הסליחה שכתב, עטף היטב בהבטחות למהלכים אסטרטגיים שהוא מתכנן במשרד כשיזכה בתפקיד, ובכך חשף שוב את מה שידענו כבר בהתחלה: איסמן רק מחכה שהסערה תחלוף, עד אז הוא לא מתכוון לתת הסברים לאף אחת.
- מרב בטיטו היא עיתונאית "ידיעות אחרונות"
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
