עשור חלף מאז נפטר המשנה לנשיא בית המשפט העליון מנחם אלון ז"ל, ונדמה שהיום הוא רלוונטי מתמיד. העילוי המשפטי שהוביל במשך שנים את הקו התקיף נגד האקטיביזם המשפטי, מהווה עבור רבים במחנה הימין את דמות שופט העליון האולטימטיבי מבחינתם. ההתנגדות לעילת הסבירות, הצבת גבולות להתערבות בית המשפט – אלו דעות שנשמעו כבר מזמן, ואלון היה ממובילי הקו.
5 צפייה בגלריה
מנחם אלון
(צילום: ארכיון דן הדני, האוסף הלאומי לתצלומים על שם משפחת פריצקר, הספרייה הלאומית)
אלון נולד בגרמניה ב-1923 ולאחר עליית הנאצים לשלטון הוא עלה לארץ ישראל, למד בישיבת "חברון" והוסמך לרבנות. במקביל, למד אלון בבית הספר למשפט וכלכלה בתל אביב, לאחר מכן עבד במשרד המשפטים וב-1977 מונה כשופט בבית המשפט העליון.
אלפי פסקי דין ומאמרים יצאו תחת ידו של אלון. אישיותו מאירת הפנים וטובת הלב נודעה למרחקים, כמו גם הצטיינותו כשופט וכמרצה. אולם, עיקר פרסומו של אלון בקרב הציבור והפוליטיקאים בא לו בשל בקיאותו במשפט העברי ושילובו במשפט הכללי, ובראש ובראשונה – המחלוקת העמוקה שהייתה לו עם שופט העליון דאז אהרן ברק על אקטיביזם משפטי.
אלון חזה ש"המהפכה החוקתית" שהוביל ברק תגרום לקרע ולפוליטיזציה של המשפט, וטען של בית המשפט לנהוג בריסון בהיקף התערבותו. הוא חלק מהותית על ההצהרה של ברק ש"הכל שפיט".
5 צפייה בגלריה
אהרן ברק. אלון חשב שהמהפכה החוקתית של ברק תגרום לקרע ולפוליטיזציה של המשפט
(צילום: גיל יוחנן)
"הוויכוח בינינו נובע מתוך השקפותיו של אהרן ברק על המערכת המשפטית ועל תפקידו כשופט", אמר בריאיון לנעמי לויצקי עבור הספר "כבודו" שכתבה על ברק. "אני מתנגד להשקפות האלה שלו. לדעתי, לא הכל שפיט, לא הכל משפט, וגם כאשר הנושא שפיט על בית המשפט לנהוג באיפוק שיפוטי".
"ברק גורס ש'מלוא כל הארץ משפט', אין אצלו חלל משפטי, ולדעתו כל פעולה שאנחנו עושים יש לה אופי משפטי", הוסיף. "לדעת ברק, המערכת המשפטית יש בה משום אופי דתי, שכוללת את כל ההוויה של האדם, לכן ברק מדבר על 'היקום המשפטי'".
אלון התייחס באחת מהפעמים ישירות לברק בסרקזם מושחז והעיר שיש הבדל בין "שלטון המשפט לשלטון השופט". הוא התריע מפני הסכנה של "פוליטיזציה של השיפוט ופגיעה באמונו של הציבור באובייקטיביות של השיפוט". האזהרות החמורות של השופט אלון התגשמו.
עילת העילות
הוויכוח על עילת הסבירות, שעלתה לאחרונה שוב לכותרות, הוא ארוך שנים. מי שהעלה לרמה אחרת את השימוש בעילה ככלי להתערבות בית המשפט בשיקול הדעת של הרשויות היה אהרן ברק. אלון, מנגד, התנגד לכך בחריפות וביקר אותו.
לפי תפיסתו של אלון, נושאים כמו קיום יחסים דיפלומטיים עם מדינות זרות, ארגון הצבא ונושאים מדיניים-ביטחוניים אחרים, אינם בתחום הכרעתו של בית המשפט. זאת בניגוד לשיטתו של ברק ש"הכל שפיט".
"בלתי סביר לחלוטין לצפות שבית המשפט יבדוק סבירות של נושאים מעין אלה"
העימות בין השניים בנושא פרץ לעתים מתוך השורות בפסקי הדין. אלון תקף בחריפות את מבחן הסבירות שאימץ ברק לבדיקת חוקיותה של כל פעולה שלטונית. "לדעתי, בלתי סביר לחלוטין הוא, לצפות באופן סביר כי בית המשפט יבדוק סבירותם של נושאים מעין אלה", כתב אלון בפסק דין מרכזי לגבי שפיטותו של ההסכם החשאי שנחתם בין הליכוד לסיעת מודעי ב-1990.
ברק בעלבונו השיב: "אם באלון נפלה שלהבת, מה יגידו אזובי הקיר?". עם זאת, אלון הציב בפסק הדין שלו שאלות אחרות במרכז: "עד כמה ראוי לנו, כרשות שיפוטית, ליכנס בנבכי הפרדס הפוליטי ולחדור בין סבכיו, מתוך תקווה לצאת הימנו בשלום?".
5 צפייה בגלריה
"אם באלון נפלה שלהבת, מה יגידו אזובי הקיר?"
(צילום: ארכיון דן הדני, האוסף הלאומי לתצלומים על שם משפחת פריצקר, הספרייה הלאומית)
בריאיון ל"ידיעות אחרונות" לאחר פרישתו ב-1993 הוא הסביר את שיטתו: "הכנסת כפופה לחוק, ואמרתי שאם יש סטייה מסמכות פונקציונלית, צריך לבטל את החלטת הכנסת. חלקתי על התערבות כאשר נשאלו שאלות אם יש סבירות, אם הדברים נעשו בתום לב. חברי אהרן ברק אמר שהוא סבור שאת כל השיקולים הללו יש להחיל גם על הכנסת".
"תום לב אפשר לייחס לפקיד בבזק, אבל להכניס שיקולים של סבירות ותום לב לחברי כנסת נראה לי קצת משונה"
"עם כל הכבוד, ואני רוחש הרבה כבוד לבית המחוקקים, אני חושב שפוליטיקה ותום לב לא הולכים ביחד", הוסיף בריאיון. "תום לב אפשר לייחס לפקיד בבזק, אבל להכניס שיקולים של סבירות ותום לב בקרב חברי הכנסת, זה נראה לי קצת משונה".
עם הזמן התמתן בית המשפט של ברק בנושא, ולא התערב בשיקול דעת מבצעי או מדיני בעילה של "חוסר סבירות". אבל בית המשפט עדיין משתמש בעילה כדי להתערב בהחלטות הממשלה ובמינויים.
"שלטון החוק ולא המחוקק"
אלון סירב להגדיר את עצמו כשופט שמרן, והציג תמונה מורכבת יותר. מצד אחד הוא התנגד לכוח שנטל לעצמו בית המשפט לבטל חוקים של הכנסת. "נטילת סמכות זו על ידי בית המשפט, ללא הסמכת המחוקק, היא עצמה יש בה משום פגיעה בדמוקרטיה נאורה, שיסוד היסודות שלה הוא שלטון החוק ולא שלטון המחוקק, שלטון המשפט ולא שלטון השופט", כתב באחד מפסקי הדין.
מנגד, אלון היה שופט ליברלי ביותר בכל הקשור לזכויות הפרט. הוא היה שותף בפסק הדין שאפשר לראשונה כהונת אישה במועצה דתית, חרף התנגדות הממסד הדתי. הוא גם ביקר בחריפות מעצרים משטרתיים שלוו בהפשטת אדם באמצע הרחוב.
לשיטתו של אלון, גם אם העצור הסכים לכך, אין לעשות כן בנסיבות שאינן מחייבות חיפוש במקום – בשל הפגיעה בכבוד האדם. "חובה זו של השמירה על כבוד האדם ואיסור ביזויו חלה לא רק על אדם שהולך בתומו, אלא גם משמדובר באדם החשוד בביצוע עבירה".
למרות המקום החשוב שנתן לשמירה על כבוד האדם, אלון התווכח רבות עם מצדדי המהפכה החוקתית שהוביל אהרן ברק. לפי המצדדים, תוכנו של "כבוד האדם" ייקבע לפי ההשקפות של הציבור הנאור בישראל, בהתאם לתכליתו של חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו.
כשקוראים את דבריו של אלון בפסק הדין, נראה שהדבר עורר בו זעם. "דברים אלה, עם כל הכבוד, אינם מקובלים עליי. תמהיני, כיצד ומאין נכנס לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, לצורך הגדרת זכויות היסוד שבו, 'הציבור הנאור בישראל'? מיהו ציבור זה? מי זוכה להימנות עליו או שלא להימנות עליו? מה טיבו של נאור זה ומה משמעות נאורותו?".
"צריך חזון ורצון – והמשימה על בתי המשפט"
אהבתו הגדולה של אלון הייתה המשפט העברי. "השנים היפות בחיי היו שמונה השנים שעשיתי ב'ישיבת חברון', בלימוד של 16 שעות ביממה עם אוכל ותנאים שלא היו מן המשובחים ביותר", סיפר בעבר. "זהו מקום שאתה נכנס אליו בלי תעודות ויוצא בלי תעודות, ממש תורה לשמה. לימוד תורה שאין לו אח ורע באף מקום אחר בעולם".
הוא פעל רבות להכנסת המשפט העברי אל בית המשפט ולפסקי הדין, אך לא פעם הרגיש שהוא היחיד שפועל כך. "אני מרגיש בהרכב הנוכחי כקול בודד, בודד מאוד. יש לי קצת הבנה מחלק מהחברים שתמיד מוכן לחלוק שבחים למשפט העברי, אך לא מרבה להשתמש בו", סיפר בריאיון ל"ידיעות אחרונות" ב-1986.
5 צפייה בגלריה
אלון. "יש חשדנות וחוסר רצון להבין את המשפט העברי"
(צילום: ארכיון דן הדני, האוסף הלאומי לתצלומים על שם משפחת פריצקר, הספרייה הלאומית)
"היו צריכים לראות בשימוש חי במשפט העברי חובה לאומית, שליחות, ואין הדברים כך. אני מדבר במרירות גם על חבריי, נאמנים פצעי אוהב", הוסיף. "זאת בעיה תרבותית-חברתית. במודע או שלא במודע, יש זיהוי של שימוש במשפט עברי עם ניצחון של השקפת עולם דתית. יש חשדנות, יש חוסר רצון להבין, ויש גם חוסר ידע".
"הבעיה הגדולה של דתיים וחילוניים היום היא חוסר הידברות בין המחנות, הקצנה. זה דבר נורא", סיכם אלון בריאיון מ-1986 שנראה כאילו נלקח היום. "המשפט העברי, נכס משותף לכולנו, היה יכול ליצור שפה משותפת. לזה צריך חזון ורצון, והמשימה מוטלת על בתי המשפט".
