"התקבלה הצעה שמחזקת את הכלכלה הישראלית ושומרת על מלוא האינטרסים הביטחוניים של ישראל" - דבריו של יאיר לפיד בפתח ישיבת הממשלה
(צילום: אלכס גמבורג)
לא כל פרטי מתווה הפשרה שהציע המתווך האמריקני עמוס הוכשטיין ידועים. אבל ממה שכבר התפרסם בציבור, ומהדלפות שהגיעו דווקא מהצד הלבנוני על תיחום המים הכלכליים בין לבנון לישראל, אפשר לומר שמדובר בעסקה הוגנת לשני הצדדים. בנוסף לתגמולים הנאים ממאגרי הגז שלהם, שתי המדינות ירוויחו גם שני "מצרכים" נדירים מאוד במזרח התיכון: יציבות ביטחונית והרתעה הדדית.
לבנון יכולה לטעון בצדק שלא עשתה שום וויתור משמעותי לישראל, כיוון שהמתווה העדכני שהציע הוכשטיין מדלג באלגנטיות על שאלת תווית הגבול בין ישראל ללבנון, שהתעוררה כתוצאה מהצורך לקבוע באיזו זווית בדיוק ביחס לחוף יעבור קו התיחום בין המים הכלכליים הישראליים למים הכלכליים הלבנוניים. החוק והנוהג הבינלאומי קובע שאחת הדרכים לקבוע היכן יעבור גבול המים הכלכליים היא המשך של הגבול היבשתי בזווית שבו הוא מגיע לחוף ולקו המים.
נושא זה היה אחת מנקודות המחלוקת העיקריות בשיחות, משום שהלבנונים לא הסכימו שהגבול בינם לישראל, אזור ראש הנקרה בסולם צור, ייקבע לתמיד כתוצאה מעקיפת תווית קו תיחום המים הכלכליים בין המדינות. המתווך האמריקני פתר את הבעיה בכך שקו התיחום ילך בניצב לחוף, אבל הזווית שבה יעבור תיקבע בנקודה שהיא לא על החוף, אלא כמה עשרות מטרים בתוך הים. הלבנונים, ובעיקר חיזבאללה, יכולים לצאת מרוצים, מכיוון שלא יהיו שינויים בגבול היבשתי, בקו החול הזמני שהאו"ם קבע בשנת 2000, ואילו לישראל לא ישנה דבר במציאות הקיימת.
הנושא השני שבו ישראל וויתרה מעט הוא מאגר קנא, שרובו נמצא במים הכלכליים של לבנון ומקצתו נמצאת בתחום המים הכלכליים של ישראל. בירושלים הסכימו שהקו העדכני יעבור כמה מעלות מדרום-מערב הקו המקורי, שאותו דרשה ישראל, וכתוצאה לבנון תצטרך לתת לישראל פחות תמלוגים ממאגר זה ממה שהוצע קודם לכן. כך מאגר גז ונפט נוסף יהיה כולו בשטח לבנון.
על פי מתווה הפשרה של המתווך האמריקני, הלבנונים יצטרכו לשלם מעט תמלוגים לישראל עבור אותו חלק של מאגר קנא, אך זה יהיה הרבה פחות ממה שתוכנן בעבר. כך למעשה ישראל תפסיד קצת כסף, אך תרוויח יציבות. חשוב לציין שחברת הנפט הצרפתית טוטאל כנראה שותפה להשגת הפשרה בנושא הזה, וכך ישראל זוכה לנקודות זכות מממשלת צרפת. נראה שזה היה נושא עיקרי בביקורו האחרון של ראש הממשלה לפיד אצל נשיא צרפת מקרון בחודש יולי.
מכל בחינה שהיא, מתווה פשרה זה מהווה מעשה אומנות, שהוא בבחינת win-win לשני הצדדים. מי שניהל את המשא ומתן על המתווה הזה מהצד הישראלי, וגם מהצד הלבנוני, עשה את השילוב הנכון בין שיקולים כלכליים-מסחריים ושיקולים אסטרטגיים, ואת האיזון הנכון ביניהם.
נסראללה, מצדו, יכול להמשיך לטעון שישראל ויתרה מפני שנבהלה מאיומיו. אפשר לומר בביטחון שזה לא נכון, משום שישראל נתנה אישור לחברת אנרג'ייאן היוונית להפיק גז ולהרים אותו לישראל מאסדת כריש ברגע שהדבר יתאפשר טכנית. צה"ל ערך את כל ההכנות הדרושות להבטיח את פעילות האסדה, ברגע שהשיקולים הטכניים והמסחריים יאפשרו זאת, מבלי שנסראללה יוכל לפגוע בה או לשבש את זרימת הגז. נסראללה מוכרח להוכיח את טענתו שהוא "מגן לבנון", במיוחד עכשיו כשהאזרחים, בהם השיעים, מאשימים אותו בכלל הצרות הכלכליות והפוליטיות של המדינה.
זו גם הסיבה שמתווה הפשרה נתן לנסראללה הזדמנות "לרדת" מהעץ הגבוה שעליו עלה, כשאיים בפגיעה באסדת כריש, ברגע שתתחיל ממנה הפקת גז. מזכ"ל חיזבאללה ידע שפגיעה שכזאת עשויה לעלות לו ביוקר, והוא יואשם לא רק במניעת הפקת גז במים הכלכליים של לבנון - שעשוי להציל את כלכלת המדינה - אלא גם באבדות ובהרס שיגרמו בעימות מול ישראל. סביר להניח שנסראללה היה בין הראשונים שנשמו לרווחה כשהוכשטיין הציג את מתווה הפשרה עם ויתורים ישראליים מינוריים, שאפשרו לו כאמור לרדת מהעץ.
היה טעם נפגם כשרה"מ לפיד מיהר להתגאות בהישג הבוקר (ראשון). ההסכם אמנם טוב לישראל, משום שהוא מעניק לנו יתרונות כלכליים וביטחוניים משמעותיים, אבל הוא עדיין לא נחתם. כל מילת רהב מיותרת אצלנו משיקולי בחירות עשויה לערער את הקונצנזוס הנדיר והרגיש שהתגבש בלבנון בין חיזבאללה בראשות נסראללה לבין ממשלת לבנון בראשות הנשיא עון.
צריך לזכור שהנשיא הלבנוני מסיים את תפקידו בסוף החודש ועדיין נותרו לא מעט פרטים טכניים לסגור ולגבש לפני שאפשר יהיה לברך על המוגמר. הפקת הגז משדה קנא גם היא עדיין אינה מובטחת, מפני שעדיין לא הוכח שהוא מכיל גז בכמויות שמעריכים המומחים. גם אם קנא יעמוד בציפיות, יעברו חמש שנים לפני שתושבי לבנון יוכלו ליהנות מהגז ומהחשמל שניתן יהיה להפיק באמצעותו.
מכל הסיבות האלה, ראוי היה לרה"מ לפיד לגלות איפוק ולהפגין שיקול דעת ממלכתי בעניין הזה, על אף התלהבותו המוצדקת מהמהלך שעשוי לסייע לו במערכת הבחירות. ראש האופוזיציה בנימין נתניהו טען כי לפיד צריך לקיים דיון בכנסת ומשאל עם בנוגע למסירת שטח ריבוני של מדינת ישראל, אך אין אמת בדבריו. כל עורך דין בינלאומי מתחיל, וגם שר האנרגיה לשעבר יובל שטייניץ, יגידו לנתניהו שמים כלכליים אינם נחשבים לשטח ריבוני, וכי אין מניעה משפטית לממשלת מעבר להגיע להסכם מסוג זה, בתנאי שתאשר אותו בכנסת. עם זאת, היועמ"שית גלי בהרב מיארה הבהירה אחר הצהריים כי טרם גיבשה חוות דעת בנוגע להסכם, שכן טרם הועברה לה "התשתית העובדתית המלאה בנוגע לשאלות המשפטיות המתעוררות".
4 צפייה בגלריה
הכרזתו על אי קבלת ההסכם עשויה לעורר התנגדות אצל הלבנונים. נתניהו
(צילום: אלי מנדלבאום)
המשפטנים אמנם עדיין חלוקים בדעתם האם יספיק לאשר את ההסכם בישיבת הממשלה או להביאו לאישור הכנסת, אך בוודאי שאין מחלוקת משפטית מקצועית בדבר הצורך להביא הסכם תיחום מים כלכליים למשאל עם. זה לא נעשה בשום מדינה אחרת בעולם, ולכן אין הצדקה לנתניהו לדרוש זאת. ראש האופוזיציה הוסיף להגזים כשאמר שממשלתו, אם יקים כזאת לאחר הבחירות, לא תכבד הסכם שתאשר ממשלת לפיד. מדובר בתקדים מסוכן ביחסים הבינלאומיים, כשהאופוזיציה מודיעה שתבטל הסכמים שחתמה עליהם הממשלה החוקית היוצאת, מבלי שנוצרו נסיבות חדשות שיחייבו או יצדיקו פרישה מהם.
נתניהו משחק כאן באש גם מבחינה ביטחונית, משום שהכרזה כזו עשויה לגרום ללבנונים להודיע שהם אינם מוכנים לחתום על ההסכם עד שלא תורכב ממשלה בישראל, ועד אז עלולים להשתנות עוד הרבה דברים. לא רק כאן אצלנו בישראל, אלא גם באיראן, בלבנון ואצל חיזבאללה, כשנסראללה עשוי שוב לאיים.
