מותו המזעזע של סגן אלוף ישראל ברכיבת כביש גיא תימור ז"ל, ספורטאי מוכשר בן 20 שכל החיים לפניו, בתאונת פגע-וברח לפני כחודש, חלף מעל ראשם של רבים כעוד ידיעה חדשותית מצערת הנבלעת בבליל הפרסומים הקשים בימינו. העובדה כי לראשונה, בנסיבות קשות אלה, פרקליטות המדינה מגישה כתב אישום בחשד לרצח כנגד הנהג הפוגע לא שינתה דבר בשיח ובהיעדר הקשב הממשי לרוכבי האופניים, ובפרט לרוכבי הכביש.
כמי שעוסק בענף הטריאתלון זה שנים, ובדומה לחבריי לענף, החשש תמיד מנקר. החוויה הספורטיבית הצרופה של רוח מייללת באוזניים ונופים ירוקים מתחלפים – כמו מחווה של רצון טוב של הטבע לחופש, לנעורים, לאיכות הביצוע, למצוינות – אף פעם לא שלמה. משהו תמיד חסר. השמחה שבלב על החיבה לרכיבת הכביש והטריאתלון איננה מלאה - וכנראה שגם בעתיד הנראה לעין לא תהא כזו. שהרי, כל יציאה שלנו לכביש מעוררת מחשבה חרדתית שלעולם נדחקת לשולי המודע, שאולי, חלילה, זו הנסיעה האחרונה, המבט האחרון, המפגש עם ילדינו. חשבו לרגע איזו מעמסה כבדה היא זו מדי שבת בבוקר לנו, רוכבי הכביש, אי-שם בהנץ החמה. דווקא בשל הסיכונים הלא-סבירים הללו, מרבית חבריי ואני כבר לא רוכבים באמצע השבוע (וחלקנו אף ירד מהכביש לחלוטין) בטרפת המכונה כבישי ישראל, ומנסים למזער סיכונים לשעות שבין צעירי הלילה (השיכורים לפרקים) לבין תנועת הבוקר הערה בשבת, ובהיעדרה הכה בולט של משטרת ישראל.
ההתרסקות המחרידה של הנהג העבריין צמא הדם על אופניו של גיא ז"ל מזכירה תאונה קשה אחרת משנת 2019 בכביש הפנימי של מושב בני-ציון, הנחשב לשמורת הטבע של הרוכבים בישראל, שגרמה למותם הטראגי של שניים: תומר ויינשטיין ויניב לוגסי ז"ל. התאונה המחרידה ההיא, שהביאה אסון וכאב בלתי נתפס על משפחותיהם, "הזיזה את הגבינה" במובנים רבים בעולמם של רוכבי כביש לסביבת אימון איכותית גם מבלי לצאת לכבישים הרצחניים. אך בכך מוחמצת החוויה הבלתי אמצעית של הרכיבה בשטח, באוויר הפתוח, אל מול איתני הטבע, עליות ומורדות: מסע נכון ומדויק של חיים.
אין תשתית המיועדת לרוכבי האופניים ברמה הלאומית, זולת יוזמות מוניציפליות מקומיות דוגמת אלו של עיריות תל אביב והרצליה
רציחתו של גיא ז"ל מגלמת שוב את אוזלת היד של הממשלה, ובפרט של משרד התחבורה, בהזנחת ציבור רוכבי הכביש ההולך וגדל בישראל. אין תשתית המיועדת לרוכבי האופניים ברמה הלאומית, זולת יוזמות מוניציפליות מקומיות דוגמת אלו של עיריות תל אביב והרצליה, הפועלות לסלילת כבישי אופניים וחיבור בין הערים. הנחת תשתיות הולמות לרוכבי אופניים איננה רק מצילה חיים, אלא מהווה סמל לחברה המבקשת לקדש את אמרת הרמב"ם "נפש בריאה בגוף בריא", לדלל זיהום אוויר באמצעות רכיבת אופניים, לצמצם עומסים בכבישים ובכלל, להגדיל את האושר המצרפי בחברה שהולכת ונעשית אלימה וחסרת סבלנות יותר ויותר.
וכן, יש להחמיר בדחיפות את רמת הענישה על פגיעה ברוכבי הכביש – ברוח חומרת כתב האישום שהוגש נגד רוצחו של גיא ז"ל. אחרת, אכיפה וענישה מינימליות, הרחוקות מלהרתיע בריונים שקיבלו רישיון לנהוג ולהרוג, יימשכו. תיקון לאומי סביב נושא כאוב זה יהווה אות של תקווה לשינוי מיוחל באורחות החברה הישראלית. עד אז, אנא נהגו בכבוד וסבלנות כלפי רוכבי האופניים, ואפשרו לנו להמשיך לרכוב – ולחיות.
לזכרו של גיא תימור ז"ל
