תומאס הנד, אביה של אמילי בת ה-10 שנחטפה על-ידי חמאס מקיבוץ בארי והייתה בשבי במשך 50 ימים, לא חושב שהוא יחזור למקום הולדתו אירלנד - אחרי הנתק שנוצר בין ישראל למדינה, ברקע המדיניות האנטי-ישראלית מצידה וההחלטה הישראלית על סגירת השגרירות בדבלין בשבוע שעבר.
המפגש הראשון אחרי השבי
(צילום: דובר צה"ל)
2 צפייה בגלריה
אמילי ותומאס הנד, לאחר שובה מהשבי. "הנסיעה הראשונה שעשינו כשידעתי שהיא חיה הייתה לאירלנד"
(דובר צה"ל)
"הם היו מאוד חשובים בהחזרת אמילי, הם עשו הרבה מאוד", אמר הנד, בריאיון שקיים בבריטניה, על פעילותה של אירלנד. הנד, שחשב בתחילה שבתו נהרגה במתקפה ב-7 באוקטובר, קיבל כחודש לאחר מכן את ההודעה על כך שהיא בחיים. "מהרגע שגיליתי שאמילי לא נרצחה אלא נחטפה, הנסיעה הראשונה שעשינו הייתה לאירלנד", אמר תומאס בן ה-64 לעיתון Jewish News.
הוא סיפר: "נפגשנו עם ראש הממשלה, הנשיא והמון חברי פרלמנט. זה היה אך ורק ביקור פוליטי, כדי לגרום להם להפעיל לחץ על חמאס, והם בהחלט עשו זאת". למרות הכרת התודה, הנד אמר שהוא מהסס לחזור למקום הולדתו בהתחשב במצב הנוכחי. בשבוע שעבר, כאמור, הודיע שר החוץ גדעון סער על סגירת שגרירות ישראל בדבלין בשל המדיניות האנטי-ישראלית של דבלין. סער האשים כי "המעשים והרטוריקה האנטישמית שנוקטת אירלנד נגד ישראל מבוססים על דה-לגיטימציה ודמוניזציה של המדינה היהודית ועל סטנדרטים כפולים".
לפני כחודשיים החזיר משרד החוץ להתייעצויות את שגרירת ישראל בדבלין, דנה ארליך, כמחאה על כך שאירלנד הכירה במדינה פלסטינית. אירלנד גם אמרה שתתמוך בתביעת דרום אפריקה בבית הדין הבינלאומי בהאג נגד ישראל. "ציפיתי שהם יעשו את זה הרבה קודם", אמר הנד על סגירת השגרירות. "ישראל רואה באירלנד יותר מדי דברים אנטי-ישראליים".
הוא תקף את ההחלטה של אירלנד: "ההכרה בפלסטין כמדינה, זמן קצר מאוד לאחר מתקפת הטרור האדירה שלהם - זה כמעט פרס". לדבריו, "הם (ממשלת אירלנד) בטח ראו את כל הסרטונים הנוראיים שחמאס העלה באינטרנט בעצמם ובכל זאת הם הכירו במדינה פלסטינית. לי אישית זה נראה כאילו הם מתוגמלים על מה שהם עשו". מנגד, הוא גם לא תומך בסגירת השגרירות בדבלין, מכיוון שלדעתו הפסקת דיפלומטיה היא "אף פעם לא דבר טוב".
2 צפייה בגלריה
אמילי הנד לצד ההרס בקיבוץ בארי. "זה החלום יום אחד, רק לחזור לשם", אמר תומאס
(צילום: זיו קורן)
עם זאת, הוא הוסיף: "אני מניח שהם (ישראל) היו צריכים להראות איזשהו סימן שאנחנו לא מאוד מרוצים מההחלטות שמתקבלות על-ידי ממשלת אירלנד". גם החשש מהדעה בציבור האירי נגד ישראל מהווה את אחד מהשיקולים שלו: "אני די מוכר בימינו, אני יכול להיות מותקף שם בקלות". הוא הסביר: "הם (האירים) פשוט לא מבינים את ההיסטוריה של המקום. לפני שהגעתי לכאן, הייתה לי סימפטיה לפלסטינים". אבל החיים בבארי, קילומטרים ספורים מעזה, שינו את השקפתו. "הם ירו עלינו אלפי רקטות ללא הרף", אמר.
כשנשאל אם יחזור לקיבוץ בארי, אמר: "אם לא הייתה לי את אמילי, הייתי חוזר לפני חודשים". לדבריו, לפחות 150 תושבים, רבים מהם מבוגרים וללא ילדים, חזרו לקיבוץ בעוטף, אך עבודות השיקום הכוללות טרם החלו. "אנחנו עדיין הורסים את הבתים שלא ראויים למגורים בבארי. אין בנייה חדשה עדיין. כדי לבנות שוב כמות דיור כזו ייקח זמן. אבל זה החלום יום אחד, רק לחזור לשם", אמר.
כשנשאל בעיתון לגבי האמון שלו בצה"ל, השיב: "תמיד היינו בחרדות, מותקפים כל הזמן בטילים ורקטות, על בסיס שבועי. זו הייתה הנורמה שלה התרגלנו ב-20 השנים המוזרות האחרונות, מאז עליית חמאס לשלטון. אנחנו רגילים לחיות עם זה, ואני לא מאמין שהצבא הישראלי אי-פעם ייתן לזה לקרות שוב, בתקווה. הכול יהיה תלוי בצבא, בחמאס ובכל ממשלה שתהיה בשלטון באותה עת".
