חמישה ימים חלפו מאז שנכנסה לתוקפה ההפוגה בלחימה בעזה. חמישה ימים שבהם כוחות צה"ל שוהים בתוכה, חלקם "מתרעננים" ומתחלפים, בצמרת צה"ל מתקיימים דיוני לקחים ומסקנות, בכירי המטכ"ל מבקרים ברצועה ולחלק מהחיילים, כפי שלמדנו הבוקר (רביעי), ניתנים שירותי עיסוי ודיקור סיני בשטח. אולם כולם מבינים שהשקט הזה הוא קדימון לסערה גדולה - ההתקפה המתכוננת של צה"ל על הדרום. או ליתר דיוק על חאן יונס.
נדמה שזו לא שאלה של "אם", אלא "מתי". ממשלת נתניהו לא תשרוד את יציאת הכוחות מהרצועה במצב הנוכחי. צמרת צה"ל רוצה בהמשך המלחמה ומעל הכל הציבור הישראלי לא מוכן לעצירה כעת, עם כל הכבוד ללחץ האמריקני. חמאס, מנגד, אף שאיבד שליטה לרגעים על חלקים מצפון הרצועה, לא עושה שום סימנים של ויתור או כניעה. להיפך. הוא הפגין שליטה מלאה בכל מה שקשור לעסקת החלפת החטופים/אסירים, הוא מקפיד על משמעת מבצעית מרשימה בכל הקשור לעצירת האש, יכולת הפיקוד והשליטה שלו נשמרות והוא לא מתכוון לוותר על השליטה ברצועת עזה. לא בקרוב. כלומר, לכולם ברור שבוא יבוא הקרב על חאן יונס, ובעיקר על החצר הביתית של יחיא סינוואר – מחנה הפליטים של העיר.
חמאס ניסה בימים האחרונים להחזיר צפונה את האוכלוסייה שנמלטה דרומה בשבועיים הראשונים. אולם צה"ל נערך לכך מראש ונעשו כמה פעולות שאף גבו חיים בצד הפלסטיני כדי למנוע זאת. בחלק מהאזורים בצפון עוד נותרו תושבים, כמו בג'באליה וסג'עייה, שם צה"ל עדיין לא ניסה לכבוש את השטח ונכונו לו ימי קרב לא פשוטים.
חמאס מנסה לנצל את ימי ההפוגה כדי לשקם את הפלוגות והגדודים שלו שספגו מהלומות קשות. הזרוע הצבאית מנסה לנייד כוחות צפונה באמצעות המנהרות ו"להשלים חוסרים". כלומר להעביר לוחמים חזרה לצפון כדי לחדש שם את הלחימה באזורים שישראל כבר השתלטה עליהם, עוד לפני שצה"ל יפנה דרומה. בצה"ל מודעים לניסיון הזה אך כרגע לפחות, כל עוד ההפוגה נמשכת, אין הרבה מה לעשות. סדרי העדיפויות ברורים לעת עתה – בראש נמצאת השבת החטופים, גם במחיר של התחזקות חמאס בשטח ואפילו במחיר של תקרית אש בודדת כמו אתמול, שבה הופעלו מטענים וירי לעבר כוחות צה"ל שגרמו לפציעתם באורח קל של ארבעה חיילים.
הפעולה בחאן יונס תהיה לא פחות אגרסיבית מזו שהיינו עדים לה בצפון הרצועה. בכירי חמאס מבינים זאת, ואולי מכאן הרצון שלהם להאריך את הפסקת האש ואפילו במחיר של שחרור חטופים נוספים, כולל גברים. סינוואר, מוחמד דף, מרואן עיסא ומוחמד סינוואר שקיבלו את ההחלטה לצאת למתקפה של 7 באוקטובר, לקחו בחשבון פעולה קרקעית ישראלית אולם ספק אם הבינו שצה"ל יפעל בעוצמה שכזו, תוך שהוא מתקדם בתוך השטח ביעילות ויחסית עם מספר נפגעים נמוך. הכוחות סללו דרכים בלב שכונות, כשהם מילולית דורסים בתים, וכך נמנעו מלעלות על צירים מרכזיים שחמאס טמן בהם מארבים. האוכלוסייה הפלסטינית נטשה את האזור ברובה, ובכך הקשתה על חמאס שחלק מהטקטיקה הצבאית שלו נשענת על מגנים אנושיים.
וכאן צריך לומר מילה על ה"בלתי מעורבים". חמאס הוא ארגון שהשתלט בהפיכה צבאית על רצועת עזה ביוני 2007. מאז התנועה השרישה את עצמה בתוך האוכלוסייה בכל דרך אפשרית, בעיקר דרך מערך הדעווה - התמיכה בשכבות חלשות, מערכת חינוך מפוארת, מוסדות דת, בתי חולים ועוד. חמאס הוא עזה ועזה היא חמאס. האוכלוסייה תמכה ברובה הגדול בחמאס ערב המלחמה וכנראה שחלקים גדולים ממנה תומכים בארגון עד עכשיו. אפשר לראות זאת בסרטונים שמגיעים מהרצועה בכל ערב בעת שחרור האסירים, או מהסרטונים של ההמון המריע לאנשי ב-7 באוקטובר לאלה שחזרו מישראל עם שבויים.
רבים מהצעירים בעזה הצטרפו לחמאס - לנוחבה, לגופי הממשלה וכמובן לפרויקט המנהור. זה פרויקט שלקחו בו חלק אלפים שבמשך כ-15 שנה הקימו עיר שלמה מתחת לעזה, כולל מנהרות שמאפשרות נסיעה בהן במכוניות ובאופנועים. צה"ל נחשף בימי הלחימה לתשתית מנהרות מעוררת תדהמה, כולל מתחת למבנים רגישים כמו בית החולים שיפא ואחרים.
"המטרו" של עזה יפגוש את צה"ל גם בדרום הרצועה. אמנם כעת לישראל יש מודיעין טוב יותר על המנהרות - כתוצאה מהחשיפה למה שהתגלה בצפון וגם מחקירות אנשי חמאס שנכנעו - ועדיין הלחימה לא תהיה פשוטה. תושבי חאן יונס יידרשו לסגת דרומה ומערבה לאזור המוואסי ורפיח, לכן שם ממוקמים בתי החולים החדשים שירדן ואיחוד האמירויות מקימות. צה"ל ינסה לגרום לבריחה המונית לגזרות הללו כדי למנוע פגיעה בחפים מפשע, אך לא ברור אם חמאס יאפשר זאת. למחנה הפליטים של חאן יונס יש מסורת של התנגדות לישראל. שם נולדה הזרוע הצבאית של חמאס ושם מתגוררות המשפחות של יחיא סינוואר ומוחמד דף. הקרב על חאן יונס לא צפוי להיות פשוט בכלל.
פורסם לראשונה: 08:43, 29.11.23