שני הרוגים תוך שעות ספורות בלחימה בגזרה הצפונית, אחרי מתקפות הביפרים ומכשירי הקשר בלבנון: צה"ל התיר לפרסום כי רס"ן (במיל') נאיל פוארסה, בן 43 ממרר שבגליל התחתון, מפקד פלוגת מפקדה בגדוד חרב (299) שבעוצבת ברעם (300), נהרג הבוקר (חמישי) מפגיעת כטב"ם נפץ באזור יערה - בשעה 11:24, בעת שהכוח היה בדרכו למרחב המוגן.
כמה שעות לפני כן, גם כן בלחימה בצפון, נפל סמל תומר קרן, בן 20 מחיפה, לוחם בגדוד 51 של חטיבת גולני. זה קרה מפגיעת טיל נ"ט ברכס רמים, בשעה 7:32, בעת שהכוח היה בפעילות מבצעית. שמונה חיילים נפצעו באירוע, בהם אחד באורח קשה. הכוח פינה את הנפגעים במהירות והשיב אש למקורות הירי תוך כדי כך.
נאיל התחתן לפני שנתיים והותיר אחריו אישה ותינוק בן חמישה חודשים. אחיו, ואיל, אמר ל-ynet: "אנחנו משפחה לוחמת. אחי תמיד רצה לעשות מילואים, התנדב ראשון, היה לו רצון עז מאז 7 באוקטובר. הוא גויס למילואים ונפצע לפני בערך חצי שנה מטיל נ"ט בגזרה שלו. הוא החלים וחזר במהירות למילואים. אמא שלי תמיד דאגה לו וחששה שיקרה לו את הגרוע מכל. היא לא מעכלת עכשיו, גם אנחנו".
ראש העיר מרר, תאיר קיזל, סיפר: "אני מכיר את המשפחה באופן אישי. כואב הלב. איבדנו איש יקר מאוד, מלח הארץ, איש חברותי מאוד, ספורטאי מצוין. אביו היה איש משטרה. בנו הקטן עוד לא הספיק להכיר אותו". מתחילת המלחמה העיר איבדה שלושה חללים שנהרגו בעת מילוי תפקידם. "אנחנו ממשיכים להתאבל ולאבד את טובי בנינו במלחמה הזו שגובה מחירים כבדים, נעמוד לצד המשפחה ברגעיה הקשים ונתמוך ככל האפשר", אמר ראש העיר.
*ראש העדה הדרוזית, השייח מוופאק טריף, ספד לו: "השכול היכה שוב ביישוב דרוזי. רס"ן נאיל, שנקרא למילואים עם פרוץ המלחמה, נענה לצו מצפונו להגנה על הבית, הגנה על הצפון. לא היה צריך כל קריאה לשירות, פשוט התייצב עד נפילתו". הוא תקף את מי שכינה "קברניטי המדינה": "העדה הדרוזית ממשיכה לשלם את המחיר הכבד והיקר מכל במלחמה. השותפות של העדה בחיי המדינה, בשוויון בנטל וגם באובדן נגלים אך בשדה הקרב. קברניטי המדינה ממהרים להספיד ולהשתתף בצער. אנו אומר להם - זה לא מספיק, שבענו. קומו ותעשו מעשה, תעשו את מה שאתם אומרים. בני העדה צריכים להיות שווים ושותפים לא רק בקרב ובשכול, אלא גם בחיים".
סמל תומר קרן יובא למנוחות מחר בשעה 12:00 בבית העלמין הצבאי בחיפה. הוא הותיר אחריו הורים, סנדרה ועמית, ואח בן.
תומר סיים את לימודיו התיכוניים בבית הספר עירוני ה' בחיפה, והיה מוערך ואהוב על-ידי חבריו וצוות בית הספר. חגית לוי, מנהלת בית הספר, ספדה לו: "תומר היה אדם מלא בשמחת חיים, תמיד מוקף בחברים ופעיל בצופים בשבט צופית. הוא ניצל כל רגע מהחוויות בתיכון וחלם להגיע לגולני. כשפרצה המלחמה הוא עוד היה לפני גיוס וחיפש דרכים לתרום מעצמו. בחודש נובמבר 2023 התגייס וביולי האחרון סיים את הכשרתו כלוחם בגולני. בית הספר כולו אבל על נפילתו, הכאב בלתי נתפס".
נדב בן עמי, שהיה מחנך הכיתה של תומר בכיתות י'-י"ב, נפרד מתלמידו לשעבר. "פעם אחרונה שדיברתי איתו הייתה לפני פחות משלושה שבועות״, אמר. "כתבתי לו מזל טוב ליום הולדתו. הוא הודה לי. שאלתי אותו האם הספיק לצאת ולחגוג כי ידעתי שהוא כבר בגדוד. הוא השיב שהוא בבית וחגג בקטנה".
נדב מספר כי תומר היה מוקף תמיד בחברים: "דיברתי עם שני בוגרים מהשכבה ומדהים לראות כמה אנשים היו במעגל קרוב אליו, מעגל משמעותי. הוא היה בן אדם מאוד דומיננטי. היו לו את ההערות החכמות והמיוחדות בשיעור. הוא נהנה מהחוויה של הלימודים בתיכון. ידע לנצל אותה. היה אחד כזה שמבחוץ דמות קשוחה, אבל בפנים הכי רגיש שיש.
"תומר התגייס בנובמבר 23, חודש אחרי אירועי אוקטובר. הוא התבאס כי רצה תמיד להיות חלק בצבא, החלום שלו היה גולני. הוא מאוד חיפש מה הוא יכול לעשות ואיך הוא יכול לתרום. הוא השתגע בבית. גם אז דיברתי איתו, והוא אמר לי שהוא מתאמן לקראת הגיוס ומחפש מה אפשר לעשות".
בחודש יולי סיים תומר את המסלול, הצטרף לגדוד ועלה מיד לקו מרגליות בצפון. "הוא היה שם בחודשים האחרונים. תומר אהב את מה שעשה, הייתי בשוק כששמעתי שהוא נהרג", אמר נדב.
