ג'ו ביידן בזבז (כמעט) את כל התחמושת המודיעינית שבידיו כדי לשאוג שפוטין אכן מתכוון להיכנס צבאית לאוקראינה. באמצע השבוע כבר כינה את צעדיו של פוטין "פלישה", והטיל על מוסקבה סנקציות בדיוק כמו שעשה אובמה ב־2014, כאשר פוטין פלש לחצי האי קרים.
אז, כמו עכשיו, מדובר במעט מדי ומאוחר מדי: הסנקציות של אובמה אמנם עצרו את פוטין מדהרה, אבל הותירו אותו בקרים. עתה מלגלגים במוסקבה על הסנקציות של ארה"ב, שכן פוטין ואנשי שלומו מסודרים כלכלית. הם לא יהיו אלו שירעבו ללחם. בהתנהלותו הדי רופסת מתמודד ביידן לא רק מול שליט אכזר תאב שררה, הבז לחוק הבינלאומי ואלימות היא כלי הישרדות עבורו. ביידן צריך להתמודד גם עם ביקורת קטלנית מהאגף הרפובליקני שם מכנים אותו רכרוכי שלא יודע להתמודד מול הדוב הרוסי.
את הטון הרפובליקני נתן השבוע טראמפ, שמחמם מנועים לקראת בחירות האמצע בעוד כמה חודשים, ולקראת המרוץ הבא שלו לנשיאות ב־2024. אחרי הדיווח על כך שפוטין שלח כוחות לשני מחוזות באוקראינה, אותם כינה "כוחות שלום", הכתיר אותו טראמפ בעיניים נוצצות "האיש גאון בעל ניסיון".
באותה נשימה הביע טראמפ משאלה שארצות הברית תעשה אותו הדבר בדיוק בגבולה הדרומי. כמעריץ דיקטטורים (כמו קים ג'ונג און, עליו אמר "אני מאוהב בו"), טראמפ סוגד לכוח ובז לחוק. טראמפ לא ידע לקרוא את פוטין, כפי שנשיא רפובליקני לפניו, ג'ורג' בוש, לא ידע לקרוא: "הסתכלתי עמוק בעיניים שלו וראיתי נשמה", אמר בוש הבן על פוטין. משפט זה הפך לשנינה, ונכנס לקלאסיקה של אמירות נשיאותיות מטופשות.
טראמפ מצידו נתן לפוטין מתנה יקרה מפז, כאשר מול המצלמות אמר שהוא מאמין לו שרוסיה לא התערבה בבחירות בארצות הברית, וזאת בניגוד לעמדת גופי המודיעין האמריקאים שהוכיחו אחרת. אבל זרע הפורענות נבט כאשר ארצות הברית, בניגוד לדעת המומחים, קידמה את שאיפתה של אוקראינה להצטרף לברית נאט"ו. הצעד הזה הפחיד עד אימה את פוטין, שמא כוחות המערב יתבצרו בחצר האחורית שלו, מתחת לאפו - ובכך הופר הסדר הישן, נפגם מאזן האימה ונשברו הכלים. ניכר שארצות הברית לוקה בהבנת הנקרא בכל הקשור לברית המועצות בעבר, ועכשיו ברוסיה.
במהלכיו השבוע דחף פוטין את ביידן לפינה שממנה יתקשה לצאת בזמן הקרוב. פוטין יודע איך לסובב אותו על האצבע. האידיאל מבחינת ביידן היה יכול להיות אם אזהרותיו כי פוטין אכן מתכוון לפלוש - היו מצליחות למנוע זאת. אז היו יוצאים ביידן והדמוקרטים בתופים ובמחולות, וטוענים כי רק המילים הקשות של ביידן, הפכו אותו לאיש שמנע את המלחמה הבאה. אבל זה לא קרה. פוטין דוהר קדימה ומטרתו היא לא עוד פיסת אדמה, אלא להפוך לשריף העולם עם אדרת של שמש העמים.
אורלי אזולאיבשבוע הבא יתייצב ביידן לנאום הראשון שלו על מצב האומה. מול שני בתי הקונגרס, נגזר עליו לדבר על שני נושאים מגבירי דכדוך: מלחמה ואינפלציה. וכל זאת על רקע מצבה השביר של הדמוקרטיה האמריקאית, בחברה מפוררת הנמצאת על סף מלחמת אזרחים.
בנושאי חוץ ביידן הביא שני כישלונות שהחלישו עוד יותר את אמריקה: הנסיגה הבהולה ספוגת הדם מאפגניסטן, וחוסר היכולת למנוע יחד עם בנות בריתו את השתוללות פוטין. מי שיכול להציל אותו זו דווקא איראן: אם תחתום על ההסכם לעצירת הגרעין בימים הקרובים כפי שנרמז, תהיה זו החגיגה של ביידן שהוביל את המהלך. ייתכן שאיראן לא תמהר: היא מביטה בחולשתו של ביידן מול רוסיה, אם כך למה שלא תדרוש יותר.
