כאשר איש העסקים האמריקני רוס רוג'יו והאישה שעימה ניהל רומן נחתו בנמל התעופה קנדי שבניו יורק בפברואר 2017, המתינו להם שם סוכנים מכמה סוכנויות ממשל אמריקניות. הסוכנים הפדרליים לקחו את רוג'יו לחקירה באחד המשרדים הקטנים שבשדה התעופה, ושם הוא סיפר להם סיפור מעורר אימה.
כתבות נוספות למנויי +ynet:
רוג'יו היה גבר בסוף שנות הארבעים לחייו, גבוה, רזה ולבוש היטב, עם שיער אפור בתספורת קצוצה ומשקפיים. גם אם התבגר בעידן נירוונה, נראה שאת שלב הגראנג' שלו השאיר מאחור כבר לפני עשרות שנים. באותו משרד צפוף הוא הסביר שחודשיים קודם לכן ניסה לצאת מכורדיסטן העיראקית, אך נחטף משדה התעופה של העיר סולימאניה על ידי מקורביו של שותפו העסקי לשעבר. לטענתו הם החזיקו בו בבידוד, עינו וסחטו אותו, עד שהצליח להימלט מהחלון בדיוק יום קודם לכן, בשתיים בלילה, אחרי שכבר היה בטוח שהוא עומד למות.
לא רוצים לפספס אף כתבה? הירשמו לערוץ הטלגרם שלנו
ואז הסיפור של רוג'יו הפך מוזר עוד יותר.
הוא אמר לחוקרים הפדרליים שהוא היה קבלן שעבד בצפון עיראק בבניית רבי־קומות עבור חברה בשם "זאריה קונסטרקשן". מסתבר שזאריה היא חברת בת של אחד מהקונגלומרטים הגדולים בעיראק, "פארוק הולדינג גרופ", שהיא חברה עם קשרים פוליטיים ושווי של מיליארדים. רוג'יו טען כי בזמן שנחטף דרש ממנו נציג זאריה לשלם מיליוני דולרים לחברה.
הסיפור של רוג'יו היה מפחיד, לכן כה מוזר היה שהאישה עימה נסע, כריסטינה סידירפולו, משפיענית אינסטגרם מיוון, לא הזכירה שום חטיפה בחקירה הנפרדת שערכו לה הסוכנים. במקום זאת היא אמרה לסוכנים שכורדיסטן העיראקית הייתה "בטוחה מאוד", ושזה חודשים היא נמצאת שם עם רוג'יו והשניים כמעט שלא נפרדו לרגע. לא קרה שום דבר מיוחד שם, היא אמרה. כיאה לצלמת טיולים חובבת, החשבונות של סידירפולו ברשתות החברתיות הציגו מבחר מושקע של צילומי חופים, תיקי לואי ויטון, וילות של 4,000 דולר ללילה במרוקו. בפרופיל הלינקדאין שלה היא הוגדרה כעוזרת אישית לשעבר של מנכ"ל פארוק, אבל סידירפולו לא ידעה לנקוב בשמו של אף פרויקט של רוג'יו בסולימאניה.
הנתונים בטלפונים של רוג'יו, שהסוכנים הפדרליים החרימו בנמל התעופה, רק הוסיפו לתעלומה המשונה. המכשירים של רוג'יו הציגו פעילות רבה בשביל מישהו שטען כי נחטף, כולל מיילים ושיחות, וכן שאילתה אחת יוצאת דופן בהיסטוריית החיפושים שלו. מתברר שבמהלך פרק הזמן שרוג'יו טען כי נחטף, הוא חיפש בגוגל "איך להפסיק לשקר".
משהו אכן קרה לרוג'יו בסולימאניה, אבל המילה חטיפה לא תהיה תיאור מדויק. לטענת התובעים הפדרליים, הסיפור האמיתי מערב הונאה בסכום של 10 מיליון דולר, שרוג'יו חשוד שגנב ממפקד כורדי בכיר ומקושר; הפרת שורה של חוקים אמריקניים נגד הברחת נשק, העברות כספים והלבנת הון; וכן שימוש שעשה רוג'יו במניפולציות איומים וחטיפה נגד אנשים שעמדו בדרכו. בהמשך הוא יהפוך לאזרח האמריקני השני אי פעם שיעמוד לדין באשמת עינויים. במובנים רבים, הסיפור המעוות והמטריד של רוג'יו מסמל את כל מה שהיה אלים, מושחת, ועל גבול הפסיכוטי בהרפתקאות של אמריקנים במזרח התיכון.
את השנה האחרונה בילה רוג'יו במעצר לפני משפט, בכלא במחוז לאקוואנה שבסקרנטון, פנסילבניה. מבחוץ הבניין נראה כמו טירה, אבל מבפנים הרצפות המוכתמות ותאורת הספוטים יוצרת תחושה של חדרי הלבשה מוזנחים. "אני מניח שהם חושבים שאני איום על החברה או משהו כזה", אומר רוג'יו. את דבריו הוא קוטע בפרצי צחוק אירוני. חיוכו עקום כי שפתו העליונה נוטה לעלות יותר בצד ימין. במהלך הריאיון מהכלא רוג'יו לא דיבר על עיראק, אבל היה מוכן לשוחח על היבטים אחרים של חייו.
מאוחר יותר, בתגובה לרשימה ארוכה של שאלות שהעביר לו ה"רולינג סטון", רוג'יו ניסה לסגת מכמה מההסכמות הקודמות שהביע. "לא מסרתי ולא אמסור שום הצהרות לפרוטוקול", כתב, ואז עבר לתקוף את האמינות של אלה שכן שיתפו פעולה עם הכתבה. מבלי להיכנס לפרטים, הוא דחה באופן כללי את כל ההאשמות נגדו כשהוא מכנה אותן "מקוממות והשמצות", והוסיף: "אין לכם זכות לחקור את החיים שלי".
רוג'יו נולד בשם רוס גות'מן ברוגן בדצמבר 1968 בספוקיין שבוושינגטון, וגדל בקליפורניה ומאוחר יותר בניו ג'רזי, בעקבות פרידתם של הוריו. אימו, סון, הייתה מהגרת מקוריאה, והקעקוע של דגל קוריאה על שרירי זרועו השמאלית נעשה לכבודה. את אביו הביולוגי הוא בקושי הכיר, ומשפחתו נהגה להעתיק את מקום מגוריה לעיתים קרובות.
ילדותו של רוג'יו הייתה קשה. לדברי קריסטי מרינג, אחת מנשותיו לשעבר, אביו החורג ג'ון, שהיה מלח לשעבר באוניות סוחר, היה אדם קשה. "הוא היה מכה את הילדים ללא רחמים", מספרת מרינג. אחרי הלימודים, רוג'יו ואחיו ריימונד לא הורשו להיכנס הביתה עד שאביהם החורג חזר מהעבודה. הם נאלצו לחכות לו בחניה, כי הוא לא סמך עליהם. אחיו של רוג'יו ירַצה בעתיד מאסר בכלא פדרלי על הונאה. הוא רימה אם של חייל נחתים שנהרג, וגנב ממנה את כספי ביטוח החיים של בנה.
"ג'ון הפחיד אותי כהוגן", אומרת מרינג, אבל רוג'יו העריץ את אביו החורג. הוא אפילו אימץ את שם המשפחה שלו.
רוג'יו היה החבר הראשון של מרינג, אי אז בסוף שנות השמונים. היא הייתה נערה והוא היה מבוגר ממנה בכמה שנים. היה לו טעם טוב בבגדים וארנק מעור תנין. מרינג מספרת שהם נפרדו כי הוא בגד בה, אבל שמרו על קשר רופף במהלך שני העשורים הבאים עד שבסופו של דבר חידשו את היחסים ב-2011. היא זוכרת את אחד הניסיונות המוקדמים שעשה כדי לחזור אליה. הוא שלח לה במתנה דלעת שכנראה גנב מחווה. לדבריה זו הייתה תחילתו של מנהג שיימשך, שבו רוג'יו היה מעניק לה מתנות, במיוחד תכשיטים, כדי להתנצל על הבגידות שלו.
כאשר רוג'יו היה בשנתו האחרונה בתיכון,עברה משפחתו מניו ג'רזי לסטרודסבורג שבפנסילבניה, עיירה היסטורית בהרי פוקונו. שם הוא סיים את לימודיו בתיכון והחל את השנה הראשונה שלו בקולג'. בקולג' הוא שיחק כדורגל, אבל לפעמים התקשה להשתלב. "היו שם הרבה גילויי גזענות ובריונות", אמר רוג'יו על העיירה.
לאחר סטרודסבורג, רוג'יו למד בכמה אוניברסיטאות שונות, כך לפי קורות החיים שלו. סידירופולו, האישה שעימה נחת בשדה התעופה, סיפרה לרשויות הפדרליות שהוא סיים את לימודיו ב-MIT כמהנדס אזרחי. "זו הייתה הדרך שלו להגיע לתהילה", אומר אדם שהיה מקורב לרוג'יו. גם הוא וגם אנשים נוספים ששוחחתי איתם ביקשו לשמור על אנונימיות מתוך חשש מפני רוג'יו ושותפיו העסקיים.
בבגרותו הפך רוג'יו לחובב משחקי וידאו, במיוחד משחקים ישנים כמו סימולטור קרבות האוויר Aces High, שם נהג לשחק תחת שם המשתמש Checkmate. אבל ההתמכרות האמיתית שלו הייתה לאדרנלין, בין אם זה אומר קפיצה ממטוסים, רכיבה על אופנוע, ובמיוחד צלילה ודיג בצלילה חופשית. לרוג'יו יש קעקוע נוסף על זרועו הימנית של דגל אדום עם פס לבן אלכסוני, המשמש ספינות לאותת שיש צולל במים. בפייסבוק יש תמונה של רוג'יו הצעיר מציג בגאווה שן ענקית של כריש מגלודון, שחפר מחולות קרקעית הים של צפון קרוליינה.
הוא הפגין אומץ רב, אבל צלילה, שלרוב נעשית בזוגות, דורשת גם זהירות ותקשורת טובה, ורוג'יו לא היה ידוע בתכונות הללו. "הוא היה שחצן, יהיר ומהיר חֵמה", אומר אריק וולס, צלם שצלל רבות עם רוג'יו, ומתאר אותו כ"נוכל חביב". אבל לדבריו, "ברגע שציוד הצלילה הופעל", רוג'יו הפך ל"אדם אחר". ביחד הם הלכו על צלילות מאתגרות לשרידים שנמצאים בעומק האוקיינוס האטלנטי, כאשר רוג'יו מתפקד כפרטנר אמין. הוא היה גם מדריך צלילה מוכשר, במיוחד של צוללנים צעירים. "הוא אהב לעבוד עם ילדים בבריכה", אומר וולס.
למרות ההתלהבות והאנרגייה שהקרין רוג'יו, וולס תמיד הרגיש שהוא מנסה קצת יותר מדי. "רוס תמיד היה דברן גדול", הוא אומר. הצורך הנואש הזה להשתלב עשוי להסביר מדוע דברים השתבשו כפי שהשתבשו, משום שהסיפור של רוג'יו הוא לא רק הסיפור של מה שעשה, אלא גם של מה שנהג לספר שעשה. רוג'יו בנה מציאות לעצמו ולאנשים שסביבו. כך שלרוב הסיפורים עליו היו שתי גרסאות.
רוג'יו כמובן דוחה את מבקריו. הוא לא מזועזע מכך שרבים תופסים אותו כנוכל, אבל אומר שזו תוצאה טבעית של הכישלונות העסקיים שלו. "עולם העסקים הוא עולם משונה", אמר, וציין שרבים גיבשו דעה נחרצת נגדו באופן אישי, מקצועי ומשפטי. "אנשים שומעים מה שהם רוצים לשמוע", סיכם.
אבל פעמים רבות, מה שאנשים שמעו היה פשוט מה שרוג'יו אמר להם.
דוגמה טובה היא התואר לכאורה של רוג'יו בהנדסה אזרחית מ-MIT. לפי משרד רשם האוניברסיטאות, ל-MIT אין תיעוד של אף סטודנט בשם זה או בשמותיו האחרים. רוג'יו טוען כעת שזו הייתה רק בדיחה שהסתבכה.
לפי קורות החיים של רוג'יו, מוסד ההשכלה האחרון שבו למד היה האוניברסיטה המתודיסטית בפייטוויל שבצפון קרוליינה, שם למד היסטוריה. "מעולם לא סיימתי תואר", אמר רוג'יו במהלך תצהיר ב־2013.
רוג'יו סיפר לאשתו שנלחם בפנמה ונפצע שם בישבן. היום הוא אומר שסיפור פנמה היה הטעיה ושלמעשה נלחם במלחמת המפרץ: "אפילו נשותיי לשעבר לא יודעות עליי הכול"
התצהיר הוגש במסגרת תביעה שרוג'יו תבע והפסיד בה, כשהוא מייצג את עצמו. הוא תבע את מעסיקו לשעבר בחברת סטארט-אפ בתחום הנשק בשם "רבל ארמס" (Rebel Arms). לרוג'יו אין הכשרה משפטית רשמית, אבל מתמלול בית המשפט עולה בבירור שהוא האמין שהוא מסוגל לנצח חדר מלא בעורכי דין. הוא טען שהחברה גנבה את העיצובים שתכנן ל"קנה שיורה כדור עם יותר דיוק ומהירות מכל שאר כלי הנשק... בשוק". כשהועמדו לבדיקה, רבים מטיעוניו לא החזיקו מעמד.
"הוא שקרן פתולוגי", אומר ביל פוט, איש עסקים מסטרודסבורג שגייס את רוג'יו לעבוד ב"רבל ארמס".
ויש עניין הקריירה הצבאית של רוג'יו. לאחר התיכון, הוא התגייס להיות צנחן בדיוויזיה המוטסת ה-82 של צבא ארה"ב. בבית המשפט טען רוג'יו באמצעות עורך דינו כי הוא שירת בצבא במשך ארבע שנים. מרינג מספרת שרוג'יו אמר לה שהוא שירת בכומתות הירוקות וכי השתתף במתקפה האווירית על פנמה ב-1989. "הוא סיפר שנפצע בישבן מירי", מוסיפה מרינג. כיום מרינג לא בטוחה אילו מהסיפורים של רוג'יו היו אמיתיים, כולל הפציעה בישבן בפנמה, ורק יודעת לספר שיש בפלח ישבנו של רוג'יו מעין גומה, "אולי שני סימנים קטנים", שנראים "כאילו הגיעו מפציעה כלשהי".
חלק מהיחידה של רוג'יו אכן נלחמה בפנמה, אבל לפי דניאל פלקון, סמל ראשון בדימוס ששירת בגדוד של רוג'יו, רוג'יו לא נטל חלק בתקיפה. פלקון, שמארגן מפגש איחוד ליחידה שלהם ויש לו גישה ליומני הצניחה של הצנחנים, אומר שאף אחד בפלוגה שלהם לא קיבל עיטור לב סגול, מה שפוסל את הפציעה בישבן או לפחות את גרסת פנמה של הפציעה.
כיום רוג'יו מתאר את סיפור פנמה כהטעיה. במקום בפנמה, הוא טוען שהשתתף במלחמת המפרץ. "אפילו נשותיי לשעבר לא יודעות עליי הכול", אמר.
לדברי התובעים, רוג'יו לא שירת ארבע שנים בצבא אלא פחות משנתיים. לא מספיק זמן כדי להפוך לכומתה ירוקה. רוג'יו שוחרר בכבוד מתפקידו כתצפיתן, אך עם רקורד של ארבעה שימועים ללא משפט בגין התנהגות בלתי הולמת. בגרסה של רוג'יו, הוא הסתבך בצרות רק פעם אחת, בגלל שצעק על קצין בדרגת סגן.
"הוא אוהב ללכת מכות", אומרת מרינג, ונזכרת בתקרית אלימה שהיה מעורב בה וגרמה לו לחזור הביתה עם אגרוף נפוח.
דבר אחד בטוח לגבי ההיסטוריה הצבאית המפוקפקת של רוג'יו: הוא פיתח שם אהבה לרובים.
עד אמצע שנות ה־2000 הספיק רוג'יו לפתוח חנות טבק בפאייטוויל בשם Smokey's, ולקנות אולם החלקה על סקֶטים, אבל אף אחד מהמיזמים הללו לא עשה אותו עשיר. אז רוג'יו נכנס לעסקי הנשק. "בזכות הקרבה שלי לקהילת הכוחות המיוחדים, כשהשתחררתי סייעתי להם בנשק", אמר רוג'יו בתצהיר שלו מ־2013. הוא פתח חברה בשם "רוג'יו ארסנל", שמכרה חלקים לרובי AR-15, שהוא רובה מסחרי הדומה ל־M16 של צבא ארה"ב.
פאייטוויל, השוכנת ליד הבסיס הצבאי הענק פורט בראג, היא המֶכָּה של הכוחות המיוחדים. היא מלאה בחברות לייצור רובים, ונראה היה שעם הרקע הצבאי שלו, רוג'יו ישתלב בה היטב. הוא הצטרף לכנסייה שנהגו לפקוד אותה אנשי מבצעים של הכוחות המיוחדים, והתחתן עם אישה בת 19 בשם אמנדה מקומבר, שתהפוך גם היא לאשתו לשעבר לאחר שייוולדו להם שתי בנות.
לחברת הנשק של רוג'יו היה גימיק שיווקי חכם. הוא הציע לבנות רובים מותאמים אישית לחיילים מגויסים ומשוחררים, ולהטביע עליהם את חותמת הלוגו של היחידות שלהם. "נשק זה אנחנו", כתב רוג'יו בפורום AR-15 ב־2009, כחלק מפרסום החברה שלו. אבל לא הכול הלך חלק. פוסטים שהתפרסמו במקביל בפורומים של נשק היו מלאים בתלונות על הביצועים הגרועים של החלפים של רוג'יו, והשערות שהוא רק מנסה לרכוב על גל אגירת הנשק של השמרנים לאחר בחירת הנשיא אובמה. שותפו העסקי לשעבר של רוג'יו, ג'ים ריפלי, מספר שעסקה עם יצרנית הנשק הגרמנית זיג זאואר נפלה לאחר שהחברה גילתה כי רוג'יו שיקר לכאורה לגבי קבלת עיטור כוכב הכסף במהלך שירותו הצבאי. החברה לא הייתה מוכנה להגיב לכתבה.
לפי מסמכי בית משפט, רוג'יו נאלץ בהמשך להחזיר את רישיונו למכירת נשק בעקבות חקירה שפתחה הרשות לאכיפת אלכוהול טבק נשק וחומרי נפץ. פרטי החקירה אינם פומביים, אך לדברי אדם שהיה מקורב לרוג'יו בתקופה זו, הממשלה חשדה שהוא שדד את החברה שלו עצמו, ומכר באופן בלתי חוקי ומתחת לשולחן חלקי נשק גנובים, שהיו רשומים עבור לקוחות "רוג'יו ארסנל". "נוקיתי מאשמה", אמר רוג'יו בתצהיר של 2013.
"רוג'יו ארסנל" נסגרה לבסוף בערך בשנת 2010. בזמן שהחברה שלו עברה תהליכי סגירה, רוג'יו התעלם מהפניות להחליף חלקים פגומים, כך לדברי לקוחות ממורמרים בפורומים של נשק. הוא עזב את פאייטוויל ואת מקומבר, אשתו דאז, כשברקע האשמות על זיוף חתימות ושכר דירה שלא שולם. עבור האנשים שעמדו בדרכו של רוג'יו, הנזק הכספי היה חמור. "שילמתי לעובדים מכיסי הפרטי", אומר ריפלי.
בשלב הבא רוג'יו נסע להאיטי. ברזומה שלו הוא הציג את עצמו כמנכ"ל ונשיא של חברת קבלן של הצבא מפאייטוויל בשם "ריידון טקטיקס", שסיפקה שירותי אבטחה לתוכנית "הרופאים" - תוכנית טלוויזיה בנושאי בריאות בהפקת ד"ר פיל, אשר עברה לצלם בהאיטי בעקבות רעידת האדמה ההרסנית של 2010. בתצהיר טען רוג'יו שריידון היה קבלן של סוכנות ה־CIA. ריידון סירב למסור תגובה, אך סקירה של מסמכי הארגון והארכיבים המקוונים שלו לא העלתה שום ראיה שהוא היה אי פעם בתפקיד מנהלתי. הכנסייה שלו בפאייטוויל שלחה כמויות גדולות של ארגזי בגדים לקורבנות חסרי הבית של רעידת האדמה, אבל מתברר שאפילו התרומות מהכנסייה לא היו בטוחות. כשהמשלוחים הגיעו להאיטי, רוג'יו מכר אותם ושלשל לכיסו את הרווחים, כך טען מקור בכנסייה (רוג'יו מודה שהשהות שלו בהאיטי הייתה בלגן אחד גדול, אבל מכחיש שמכר את התרומות).
באותו זמן לערך, מקומבר ורוג'יו נכנסו למאבק סביב המשמורת על הילדים. מקומבר האשימה את רוג'יו שהוא מהווה איום על בנותיהם. "יש סיכון משמעותי לילדות הקטינות אם יורשו להמשיך ולבקר את אביהן", כתבה בהצהרה. מקומבר סירבה להגיב לכתבה.
אבל למרות שרשרת הכישלונות והתפרקות החיים המשפחתיים שהקים בפאייטוויל, רוג'יו עמד לפני הפריצה הגדולה שלו, שהגיעה באדיבותו של גנרל כורדי.
רוג'יו פגש בכנסייה איש קשר של הכוחות המיוחדים, וזה הכיר לו את פולאד טלבאני, קצין צבאי כורדי בכיר ומקושר. טלבאני יהפוך לגורם המרכזי בהפיכתו של רוג'יו לסוחר נשק בין־לאומי.
טלבאני (שלא הגיב לבקשות להגיב לכתבה) הוא יליד כורדיסטן העיראקית שגדל בדרום לונדון, שם למד מכונאות מנועים וניהל בית קפה. אבל בעקבות הפלישה האמריקנית לעיראק ב־2003 והפלת הדיקטטור סדאם חוסיין, הוא חזר הביתה והצטרף לעסק המשפחתי.
דודו המנוח של טלבאני, ג'לאל, ייסד את האיחוד הפטריוטי של כורדיסטן (PUK) - אחד משני הפלגים הגדולים השולטים בכורדיסטן העיראקית, ובהמשך גם כיהן כנשיא עיראק. זמן קצר לאחר המפגש עם רוג'יו, מונה טלבאני הצעיר לראש המאבק בטרור ב-PUK. אחיו לאהור מונה לראש המודיעין ב-PUK, ולאחר מכן כיהן תקופה קצרה כנשיא המשותף של המפלגה. ברוב התמונות של טלבאני הוא נראה במדים צבאיים, מוביל את חייליו.
על פי תצהיר ממשלתי הכולל מיילים והודעות טקסט שסוכנים פדרליים שלפו מהטלפון של רוג'יו, טלבאני רצה רובים ורוג'יו היה מוכן למכור לו אותם. רוג'יו אפילו הציע לטלבאני לבנות לו בכורדיסטן העיראקית מפעל נשק בסגנון אמריקני. לאחר פגישה באוקטובר 2010 בדובאי, רוג'יו שלח לטלבאני בדוא"ל תוכניות למפעל שייצר רובי קרבין M4.
רוג'יו האמין שהמפעל הכורדי יהיה התרנגולת שתטיל לו ביצי זהב. הוא אמר שיש פה הזדמנות להרוויח 20 מיליון דולר, כך על פי איש העסקים טום פאטי. דרכיהם של רוג'יו ופאטי הצטלבו ב־2012, כאשר פאטי וביל פוט הקימו את חברת הנשק שלהם, Rebel Arms. פאטי, שהיה בעברו חבר בנבחרות נוער אולימפיות של רובאים וגדל כל חייו סביב רובים, היה סקפטי כלפי רוג'יו. "הוא אף פעם לא התנהג בצורה בטוחה ליד נשק", אומר פאטי. "נמנעתי מללכת איתו למטווחים".
למרות זאת, "רבל ארמס" שכרו את רוג'יו כיועץ תמורת כמעט 20,000 דולר לחודש. רוג'יו רצה לשלב את "רבל ארמס" בעסקה שלו עם הכורדים, אבל נתקל במלכוד. הכורדים רצו שרוג'יו יבנה מפעל לדוגמה בארה"ב כדי להוכיח את יכולותיו. לפי פאטי, רוג'יו ביקש מ"רבל ארמס" לבנות את האב־טיפוס של המפעל. הנהלת "רבל ארמס" דחתה את ההצעה, אבל במבט לאחור, פאטי ופוט חושדים שרוג'יו ניצל לרעה את החברה שלהם כדי לבנות בכל זאת את המפעל לדוגמה עבור טלבאני. "הוא קנה המון ציוד שהיה הציוד הלא נכון", אומר פוט. הוא מעריך שרוג'יו בזבז כמעט מיליון דולר מכספי החברה על כלים ש"רבל ארמס" לא הצטרכו או לא רצו, כנראה עבור האב־טיפוס המתוכנן של המפעל.
"רבל ארמס" פיטרו את רוג'יו במאי 2013, אבל לא לפני שהעניינים הפכו כמעט קטלניים. במהלך פגישה עם פאטי שקיים רוג'יו במרתף בית ששכר ושיפץ לחדר עבודה, שלף רוג'יו אקדח ונופף בו, כך לדברי פאטי. לרוג'יו היה הרגל מגונה לכוון נשק חם לעבר אנשים; פאטי אומר שתמיד חשש שרוג'יו יהרוג מישהו, והפעם האקדח של רוג'יו אכן ירה. הכדור ניתז מרצפת הבטון ופגע בקורה חשופה בתקרת המרתף. "הוא סדק את המלט", אומרת מרינג.
"רוס הוציא המון כסף על שטויות כדי לבנות את המפעל לדוגמה", אומר פאטי. "זו הסיבה שהוא איבד שליטה כשפוטר".
למרות כל זאת, הקשר של רוג'יו עם טלבאני נותר תקין. "מכרתי הרבה יחידות ללקוח הזה", הוא כתב ככל הנראה על טלבאני, במייל מיולי 2013 ששלח לג'ין קארינו, מנכ"ל של יצרנית נשק בפיליפינים בשם United Defense Manufacturing Corp. רוג'יו רצה שקארינו יעזור לו להשיג 5,000 רובים עבור המפקד הכורדי. "מכרתי להם רובי M4", הוא כתב. מעבר לניהול עסקי הנשק של טלבאני לכאורה, הרזומה של רוג'יו מציין גם מכירת מערכות נשק לצבא הפיליפינים.
הבעיה היא שמכירות כאלה אינן חוקיות על פי חוקי ארה"ב. כדי לייצא נשק צריך להחזיק ברישיונות של משרד המסחר ושל משרד החוץ. לרוג'יו לא היה אף אחד מהם. "אני מאמין שעיראק נותרה ברשימת אמברגו הנשק של האו"ם", כתב קארינו לרוג'יו, והודיע שהעסקה מבוטלת ללא המסמכים הנדרשים. "אני רק רוצה לוודא שלא נפר את חוקי האו"ם, ארה"ב, עיראק או הפיליפינים".
נראה שרוג'יו היה מודע היטב לכך שסחר בנשק ללא רישיון הוא עבירה פלילית. באחת ממצגות הצעות המכירה שלו, תחת שקופיות שכותרתן "מכשולים בארה"ב", הוא תיאר את החוקים האמריקניים האוסרים על מכירה בין־לאומית של נשק ללא רישיון. הוא אף הדגיש בצהוב את הניסוחים בחוקים שלכאורה הוא עתיד להפר. "אני מסכן את החופש שלי", הוא כתב באותיות גדולות במייל ששלח לשותפיו הכורדים כמה שנים מאוחר יותר. אבל למרות הסיכונים המשפטיים, נראה היה שרוג'יו לא נרתע. המיילים שלו לטלבאני מלמדים שהוא מצא ספק נשק חדש לאחר שקארינו סירב לו. עד מהרה שוב הונחה על השולחן תוכניתו לייצר נשק בתוך כורדיסטן העיראקית. הוא אפילו אמר שה-CIA עשוי לעזור לו.
בספטמבר 2014 חתם רוג'יו על חוזה עם "זאריה קונסטרקשן" - החברה ששכרה אותו כדי לבנות דירות, כך יספר מאוחר יותר לסוכנים הפדרליים. הוא עבר לסולימאניה, עיר מודרנית ונעימה המשמשת כבירת התרבות הכורדית. הוא התגורר שם כדי לבנות את מפעל הנשק של טלבאני.
מבחינה ציבורית, טלבאני הפריד לכאורה בין התפקידים הפוליטיים והצבאיים שמילא לבין האימפריה העסקית שלו "פארוק הולדינג גרופ" (שהייתה חברת האם של זאריה). אנשי זאריה לא נענו לבקשות להגיב לכתבה, ומסמכים מחקירת רוג'יו אינם מבהירים את הקשר המדויק ביניהם. אבל מקור אומר ששני הצדדים היו קרובים. "זה היה הפרויקט של זאריה פארוק מוסטפא ולאהור", אומר מקור בממשלה הכורדית, כשהוא מתכוון לבנו של המיליארדר המייסד של פארוק, ומי שעל שמו נקראה חברת הבת לבנייה, ולאחיו רב־ההשפעה של טלבאני. לפי עותק מהחוזה, שכרו של רוג'יו היה יותר מ־1.4 מיליון דולר. לאחר שנים של רקיחת מזימות וכישלונות עסקיים, עסקאות הנשק החלו להשתלם.
בכל פעם שהיה לרוג'יו כסף, הוא חי בגדול. "היה כיף איתו", מודה פאטי, ומספר כיצד במהלך אחד הטיולים של "רבל ארמס" בלאס וגאס, רוג'יו הוציא 1,500 דולר על ארוחת סטייקים עם שני עמיתים לעבודה. "כל מה שהוא עשה היה מוגזם", אומר פאטי.
רוג'יו נודע כמי שמעניק מתנות מפוארות לעובדים ולחברים. "הוא לא בוס, הוא מנהיג גדול", כתב ואסיליס סידירופולוס, עובד לשעבר של רוג'יו בעיראק, במכתב לבית המשפט שביקש להקל מעונשו. "הוא תמיד שם עבור כל מי שזקוק לעזרה".
בכספו הטרי, רוג'יו קנה בדצמבר 2014 בית חדש בסטרודסבורג שבפנסילבניה ושעוני רולקס בשווי של כמה מאות אלפי דולרים, כולל דגם נדיר שלפי מרינג הוא נאלץ לטוס במיוחד למקאו כדי לרכוש. הוא בנה מעלית במוסך שלו כדי לאחסן את מכוניות היוקרה החדשות שלו. מרינג זוכרת שפעם אמר לה, "לא הייתי יכול לעבוד בבנק כי הייתי שודד אותו".
אבל במקרה הזה - לפחות בהתחלה, ואף שהפר לכאורה חוקים פדרליים נגד סחר בנשק - רוג'יו הרוויח את שכרו.
לפי תמונות ששלפו הסוכנים הפדרליים מהמכשירים האלקטרוניים של רוג'יו, אפשר לראות שבאוקטובר 2015 מפעל הרובים היה בבנייה. הוא נבנה כמחסן עם גג לבן באתר הממוקם כ-35 ק"מ צפונית מזרחית לסולימאניה, בכפר ההררי של קאלה צ'וואלן, שהיה מרכז העצבים המודיעיני והצבאי של מפלגתו של טלבאני, ה-PUK. בהמשך רוג'יו גם ישלח לטלבאני סרטוני וידאו של ניסויי ירי עם נתוני טלפון המתויגים גאוגרפית למיקום המפעל. בסרטונים האלה, המצולמים בבניין לא מזוהה שבו רצפות בטון וקירות חשופים, נראה אדם המייצב אב־טיפוס של רובה סער כסוף על ערֵמה של בלוקים שמעליהם שק חול, ומדגים את קצב האש של הרובה. הדמות נראית רק מהצוואר ומטה, אבל היא עונדת שעון רולקס על פרק ידה השמאלי.
באותו זמן רוג'יו כבר ייבא מספיק חומרים כדי לייצר 3,000 רובים. "כרגע ההערכה הטובה ביותר שלי היא שנתחיל לספק יחידות בסוף השבוע הראשון במאי", כתב לטלבאני ולשותפיו באפריל 2016. "כדי להיות מוכנים לכל בעיה בלתי צפויה, יש צורך בתקציב נוסף של 1,500,000.00 ".
מפעל נשק הוא לא עסק זול. כסף רב הופקד לחשבון הבנק של רוג'יו. בסך הכול, משרד המשפטים איתר לפחות 6 מיליון דולר בהעברות בנקאיות מבנקים כורדיים. רוג'יו עצמו טען שקיבל 9 מיליון דולר להשלמת הפרויקט.
הבעיה של רוג'יו הייתה שהכסף שהוקצה לבניית המפעל לא היה שלו, אף שנשמר בחשבונו. "תראי, כשאני מרוויח מיליון דולר, כמו השנה, 4 מיליון דולר נכנסו לחשבון שלי, נכון?" מסביר רוג'יו לעובדת, שלפי מסמכי בית המשפט העבירה הקלטות חשאיות של שיחתם לחוקרים הפדרליים. עבור רוב החברות, כסף עודף כזה לא היה עניין גדול. עבור רוג'יו, הוא יצר בעיית מס.
בדרך כלל, כאשר חברות צוברות הוצאות הן פטורות מלשלם עליהן מס כל עוד הן שומרות תיעוד של ההוצאות. אבל על פי השיחות המוקלטות שתומללו על ידי התביעה, רוג'יו לא התלהב לספר לרשויות המס האמריקניות שהוא מבריח חלקי נשק לכורדיסטן העיראקית באופן בלתי חוקי. "אני לא יכול להגיש קבלות למס הכנסה על החרא הזה", התלונן בפני אותה עובדת. "זאת תהיה הוכחה". במקום זאת, הוא שילם מיסים על מיליוני דולרים שלא היו שלו. "תשלום מיסים כאילו כל הכסף הזה הוא רווחים... מרחיק את התחת שלי מהאש", אמר רוג'יו. "אם יתפסו אותי זה יהיה בגלל כספים".
נראה שהפיתוי היה גדול מדי. כל המיליונים הנוספים האלה ישבו בחשבון הבנק שלו. לפי משרד המשפטים, רוג'יו החל לגנוב את הכסף שנועד לבניית המפעל שלו. הסכום המדויק אינו ברור, אך לפי תצהיר לצו חיפוש במכשיריו של רוג'יו שהוציאה המחלקה לביטחון המולדת, הוא הואשם במעילה בכספים כורדיים בשווי של "מעל 10 מיליון דולר".
זמן לא רב לאחר מכן המפעל כבר לא הצליח לעמוד במועדי הייצור שאליהם התחייב. לא ברור כמה רובים המפעל בכלל ייצר בזמן שרוג'יו היה אחראי, מעבר לרובים הספורים ששימשו להדגמה.
רוג'יו האשים את פארוק בבעיות. הוא אמר שהם לא בנו לו את המחסן מהר מספיק. "לא היה לי חלק בבניין ובבנייה שלו", כתב במייל לשותפיו. "איך זו אשמתי?" אבל ברור שגם ניהול הכספים היה בעייתי, ורוג'יו ביקש עוד כסף. "ציינתי מה התקציב המלא הדרוש מתוך הבנה ברורה שזה ניחוש מושכל בלבד", כתב.
השותפים של רוג'יו היו מתוסכלים. מרינג מספרת שהוא פיתח פרנויה שייתפס גונב מהכורדים. כשהוא ביקר אותה בקיץ 2015, היא חששה שהוא סובל מתסמונת פוסט־טראומה. "הוא היה נרדם, ואם הייתי נוגעת בו בכתף... הוא שלף אגרוף מוכן להכות", אומרת מרינג.
במפעל הזהיר רוג'יו את עובדיו מפני הלשנות. "כל עוד לא תבגדו בי, תוכלו להיות רגועים שלא ארדוף אתכם", אמר. האיום הזה הוקלט בסתר על ידי אותה עובדת שהקליטה את רוג'יו מדבר על מיסים, כך לפי מסמכי בית המשפט ולפי תמלולים. זו עובדת שרצתה לעזוב את כורדיסטן העיראקית אך פחדה, ושאלה את רוג'יו אם יהרוג אותה דרך חבריו הכורדים במקרה שתעזוב, כפי שאיים בעבר. "לא", הוא אמר לה, "אדאג לתפוס אותך בעצמי".
על פי תמלול ההקלטה, רוג'יו גם אמר לה שאם היא אי פעם תנסה לשמור ממנו סודות, הוא ייתן הוראה לחיילים לקשור אותה עירומה לשולחן המטבח שלו.
בתום אחד מסבבי העינויים, ניהל רוג'יו שיחה עם עובדת שהקליטה אותו בסתר. היא שאלה את הבוס שלה אם הוא באמת האמין שהקורבן שלו עומד לבגוד בו. "מספיק כדי להרביץ לו", ענה רוג'יו. "מספיק כדי לענות אותו"
האיומים של רוג'יו לא היו בדיחה. לפי המסמכים של משרד המשפטים, בשנת 2015 פנה אליו עובד של המפעל, אסטוני ששמו לא צוין, והביע דאגה לגבי כספי החברה. רוג'יו פירש זאת כניסיון סחיטה. לפי התביעה, חיילים כורדים לובשי מדים שהוקצו לרוג'יו חטפו את המלשין הפוטנציאלי מביתו. העובד האסטוני החטוף הוחזק בשבי בבסיס צבאי כורדי במשך 39 ימים ועבר התעללות.
על פי החשד, רוג'יו וחייליו השתמשו בשקית ניילון ובחגורה כדי לחנוק את הקורבן, חשמלו אותו עם טיזר בגרון, באף ובמפשעה עד שדימם, איימו לחתוך את אצבעותיו עם חותך ברגים, הכו אותו בצינורות גומי ובמקל, וקפצו לו על החזה כשהם נעולים במגפיים צבאיות. עוד טוענת הממשלה, הכריח רוג'יו את העובדים האחרים שלו לצפות כאמצעי הרתעה, ואמר להם שהקורבן "מרגיש על בשרו את הכוח המדהים שלי לרסק את מי שאני רוצה".
לטענת התובעים, בתום אחד מסבבי העינויים, ניהל רוג'יו שיחה עם העובדת שהקליטה אותו בסתר. היא שאלה את הבוס שלה אם הוא באמת האמין שהקורבן שלו עומד לבגוד בו. "מספיק כדי להרביץ לו", ענה רוג'יו. "מספיק כדי לענות אותו".
בשלב מאוחר יותר בהקלטה הודה רוג'יו שהוא לא יכול להסתכל לקורבן בעיניים, "בגלל מה שעשיתי לו".
לתוכנית של רוג'יו היה פגם בולט אחד. רואי חשבון מ"פארוק הולדינג גרופ" גילו את הפערים הפיננסיים, ועינוי חושפי שחיתויות לא היה מה שיעצור אותם מלבצע ביקורת חשבונאית. "נראה שיש בעיה קלה. אומרים שקיבלתי מעל 10 מיליון. אבל החשבון שלי מראה שהעבירו לי רק 6,111,000", שלח רוג'יו לטלבאני הודעת טקסט בנובמבר 2016, כך לפי הצו. "המבקרים בדיוק הגיעו. חחח".
לפי התביעה, טלבאני היה פחות משועשע. "אני לא מאמין למה ששמעתי עכשיו", כתב בהודעת תשובה. "יש להם תיק ממש חזק נגדך והם רוצים את הכסף בחזרה".
"תודה על הבושה שגרמת לי מול החברים והמשפחה שלי", הוסיף טלבאני. "הבושה כל כך גדולה שאצטרך להתפטר ולצאת מהארץ".
זה השלב שבו, כך טען רוג'יו בפני החוקרים הפדרליים, הוא עצמו נחטף.
במהלך שני העשורים האחרונים נשטפה עיראק במקרי חטיפות והיעלמויות. רבים נעשו תמורת כופר, אחרים מסיבות פוליטיות או עדתיות. עבור רוב האמריקנים והעיראקים, טענות לחטיפה מעלות בדמיון תא כליאה מטונף או עריפת ראשים בסגנון דאע"ש. אבל מה שרוג'יו עבר לא דמה לכך. כורדיסטן העיראקית היא מדינה שאינה ידועה במערכת משפט הוגנת ושוויונית, לכן המעצר שלו היה לא שגרתי – שלא לומר בלתי חוקי – יותר מאשר חטיפה.
רוג'יו אמר לסוכנים הפדרליים שהוא הוחזק במקום לא ידוע. לפי גרסה אחת טען שהוחזק במשך חודשיים, ולפי אחרת ארבעה חודשים. לפי מקור, הסיפור האמיתי הוא שרוג'יו בילה כשבוע במעצר באחוזה של זאריה פארוק במערב סולימאניה. ייתכן שספג מכות. רוג'יו אמר למרינג שהוא סובל מסדקים בגולגולת ומצלעות שבורות. לאחר מכן, הוא הוחזק במעצר בית חצי רשמי בדירה שלו, בזמן שהכורדים ניסו להחזיר את הכסף שגנב. הדרכון שלו נלקח על ידי סוכני מודיעין כורדים ושני שומרים הוצבו מחוץ לדלתו, אך לדברי מקור, הוא הורשה ללכת לעבודה, להשתמש בטלפון שלו, ובאופן כללי להמשיך בחייו.
חשוב להבהיר שאין ראיות לכך שמה שרוג'יו חווה היה חלק מהליך משפטי לגיטימי, אבל שוב, הסיפור שסיפר רוג'יו לסוכנים הפדרליים לא היה בדיוק התמונה המלאה.
לפי הממשלה, מהמסרונים של רוג'יו עולה כי המבקר החשבונאי מטעם חברת פארוק, קאדיר המאן, הורה לו למכור את הבית והמכוניות שלו ולרוקן את חשבון הבנק שלו כדי להחזיר את הכסף. "רוס’ אל תנסה להתחכם", כתב המאן, אחרת "תסיים בכלא לזמן ארוך".
רוג'יו רוקן את חשבון הבנק של אשתו דאז, מרינג. "אדוני, אני מוכן למכור הכול", אמר רוג'יו לטלבאני.
אבל במקום זאת, רוג'יו תכנן את בריחתו מכורדיסטן. כאמצעי זהירות הוא הקליט סרטון שבו הוא משאיר את כל רכושו לבנותיו. ואז, אחרי כמה ימים, בשעות הבוקר המוקדמות, טיפס מהחלון של דירת הפנטהאוז שלו. לפי מקור, הוא מצא את עצמו על גג שירות קטן מלא בצינורות ביוב וחוטי חשמל, בגובה שבע קומות. בחושך הוא הצליח למצוא את דלת התחזוקה ולהיכנס שוב לבניין, תוך שהוא עוקף את השומרים ויורד במדרגות. בחוץ הוא נאסף על ידי מכר מסייע, שרוג'יו שילם לו 250 דולר כדי שיסיע אותו לקונסוליה האמריקנית בארביל, בירת כורדיסטן העיראקית. שם קיבל דרכון זמני וטס לאיסטנבול. סידירופולו עזבה את המדינה כמה ימים קודם לכן ונפגשה עימו בטורקיה. משם הם טסו ביחד לניו יורק.
הסוכנים הפדרליים חיכו לו שם.
סוכנים מה־FBI, מהמחלקה לביטחון פנים וממשרד המסחר כבר חקרו את הסיפור של רוג'יו במשך קרוב לשנה. למעשה, באפריל 2016 הם הופיעו בביתו, וחקרו את מרינג על חבילה ששלחה בדואר לרוג'יו, לכתובת בכורדיסטן העיראקית.
כאשר החוקרים דפקו על דלתה, מרינג הייתה בהלם. "כל החיים הייתי כזו ילדה טובה", היא אומרת. היא אמרה שמעולם לא פתחה את החבילות שבעלה ביקש ממנה לשלוח בדואר, ושלא היה לה מושג מה יש בהן. מרינג התקשרה לרוג'יו שהיה אז בכורדיסטן העיראקית, ומסרה את הטלפון לסוכן ה-FBI.
הסוכן אמר שהחבילה הכילה מקדחים מיוחדים המשמשים לייצור תאי הקליע ברובים. רוג'יו הזמין אותם מחנות כלי עבודה בקונטיקט בשם "דריל מאסטרס אלדוראדו", וביקש ממרינג לשלוח אליו את החבילה.
לרוע מזלו של רוג'יו, חברת המשלוחים שמרינג השתמשה בה, יצרה קשר עם "דריל מאסטרס" כדי לבקש עזרה בהשלמת תווית היצוא שיש להצמיד לקופסה. כשעובד "דריל מאסטרס" ראה שרוג'יו מנסה לשלוח כלים לייצור נשק לעיראק, הוא דיווח על כך ל-FBI, והדיווח הזה עורר את החקירה. רוג'יו הכחיש בפני הסוכן שהוא שלח את הכלים, ובמקום זאת אמר שהוא שלח רק ערכת ניקוי עבור ה-AR-15 שלו.
מאוחר יותר הרגיע רוג'יו את מרינג שאין לה שום סיבה לדאוג מה-FBI. לדבריה, הוא אמר לה ש"פולאד (טלבאני) מטפל בזה". אבל התנהגותו הפכה ליותר בלתי צפויה ואלימה. הוא ביקש ממנה לשלוח בדואר כימיקלים לעיראק. "על הקופסה היה סמל של חומרים מסוכנים", אומרת מרינג. אף שהיא לא יודעת אילו כימיקלים בדיוק היו שם, לא היה לה ספק שהם היו מהסוג המשמש בייצור נשק. היא סירבה לשלוח את הקופסה. באחד הימים של שנת 2014, חזרה מרינג הביתה ומצאה 20,000 דולר במזומן על שולחן המטבח שלה, כסף שרוג'יו רמז שהוא הבריח לארה"ב. מרינג מספרת גם כיצד לילה אחד, בהפתעה מוחלטת, הוא החל לחנוק אותה בזמן שישנה. "התעוררתי, והוא המשיך", היא אומרת. "איבדתי את ההכרה לכמה שניות".
ואז הגיעו הוכחות לרומן שלו. מרינג חשבה שהאופן שבו רוג'יו גילה עניין פתאומי בצילום וקונה ציוד יקר הוא חשוד. היא שמה לב שהוא הפסיק לענוד את טבעת הנישואין שלו בשיחות זום, ושהשיחות עצמן הפכו נדירות. אבל על קיומה של סידירופולו היא למדה רק לאחר שקראה את תמלול החקירה שנערכה לרוג'יו בשדה התעופה קנדי. עד מהרה היא החלה לשתף פעולה עם ה-FBI, העבירה להם את קופסת הכימיקלים של רוג'יו, והגישה בקשה לגירושים.
כאשר רוג'יו נמלט מדירתו בכורדיסטן וחזר לארה"ב, הסוכנים הפדרליים כבר היו מוכנים, והורו למרינג לא לתת לו להיכנס הביתה. משטרת המדינה עמדה בכוננות כדי להגן עליה אם הוא יופיע.
נגד רוג'יו הוגש אישום בסעיפי הברחת נשק, הונאת העברת כספים והלבנת הון. נציגי החוק פשטו על ביתו, החרימו את חשבון הבנק שלו, את שעוני הרולקס, את מכונית המקלארן שלו ויותר ממאה רובים. הוא הכריז על פשיטת רגל
במרץ 2018, הגישו התובעים של המחוז המרכזי של פנסילבניה כתב אישום נגד רוג'יו בסעיפי הברחת נשק, הונאת העברת כספים והלבנת הון. נציגי החוק פשטו על ביתו של רוג'יו, החרימו את חשבון הבנק שלו, את שעוני הרולקס, את מכונית המקלארן שלו, ויותר ממאה רובים. הוא הכריז על פשיטת רגל. התביעה סירבה למסור תגובה לכתבה, אבל באביב האחרון נוספו לכתב האישום סעיפי עינויים, ומהם עולה שהעובד האסטוני שהיה הקורבן של רוג'יו וכן עדים נוספים יהיו מוכנים להעיד נגדו במשפט.
בבית המשפט ניסה רוג'יו לערער על אמינות ההקלטות החשאיות שבהן הוא מודה בהברחת נשק ובעינויים, בטיעונים מוזרים ומיזוגניים. הוא טען שההקלטות הן חומר סחיטה בלתי קביל, וכי לא יכול להיות שהאישה שהקליטה אותו פחדה ממנו מכיוון שלדבריו הם קיימו יחסי מין באותו לילה שהיא הקליטה אותו ובהזדמנויות נוספות.
זה לא היה המהלך המשפטי החריג היחיד שלו.
הוא הסתכסך עם עורכי הדין שהוא עצמו שכר. "מר רוג'יו כבר הגיש שתי בקשות עצמאיות לבית המשפט. בבקשות אלה הוא מעלה האשמות שערורייתיות רבות שעורך הדין שלו אינו יכול להתגונן מפניהן מבלי להפר כללי אתיקה", כתב קורט פרקינס, אחד מעורכי הדין לשעבר של רוג'יו, במכתב לשופט רוברט מריאני. "מרבית ההאשמות אם לא כולן אינן נכונות". וכצפוי, רוג'יו התחמק מלשלם לעורכי הדין. "הוא מסרב לשלם", כתב פרקינס. בימים אלה רוג'יו מיוצג על ידי עורך דין שמונה לו מטעם בית המשפט, עורך דין שהוא דחה בעבר, כששכר את שירותיו של פרקינס.
בעיראק, אלפי רובים שיוצרו במפעל שבנה רוג'יו נמכרו תחת מותג מזויף בשם Delta Defense. הייצור הושבת רק ב-2021, ארבע שנים לאחר שרוג'יו עזב, על רקע מאבקים פוליטיים בסולימאניה. טלבאני ואחיו לאהור הודחו מתפקידיהם ב-PUK על ידי בני דודים שלהם. הם וזאריה פארוק הואשמו על ידי ה-PUK בחטיפה ובסחיטה. באוקטובר האחרון, אחד מבעלי בריתם הפוליטיים נרצח באמצעות פיצוץ מכונית תופת. הדרכון האבוד של רוג'יו התגלה בביתו של ראש המודיעין לשעבר של ה-PUK, שערק לאחרונה לשבט מתחרה. תוכניות הייצור של הרובים במפעל נשרפו.
לפי הבקשות לפשיטת רגל שרוג'יו הגיש באופן עצמאי, הוא עדיין חייב ל"פארוק הולדינג גרופ" ארבעה מיליון דולר. בארצות הברית, מרינג מצאה עצמה עם חוב משפטי עצום כתוצאה מהגירושים, מהחקירה הפלילית ומפשיטת הרגל. "אין לי גרוש על התחת", היא אומרת.
רוג'יו סירב לכמה פניות לעסקאות טיעון מהתביעה. "אתה לא עושה עסקת טיעון על משהו שלא עשית", הוא אומר. לפי התיעוד המשפטי, הוא טוען שפעולותיו בעיראק קיבלו את "האישור הדרוש" או שבוצעו "בכפייה". נראה שהאסטרטגיה שלו מתבססת על הסטת כל אשמה לעבר טלבאני. לפי התיעוד המשפטי, טענתו היא כי "למעשה, כמה מהעדים הפוטנציאליים של הממשלה, האחים טאליבני (כך במקור), הואשמו בעצמם בחטיפה ובסחיטה".
משפטו של רוג'יו אמור להתחיל ב-8 במאי, ובהינתן כל מה שידוע, נכון לו מאבק קשה. "התיק מאתגר", מודה ג'ינו ברטולאי, עורך הדין של רוג'יו. אבל רוג'יו נחוש להימנע מעונש מאסר. כאשר הצליח להשתחרר בערבות שסידר לו ברטולאי, הוא ביקש מהשופט מריאני שמנהל את משפטו לתת לו אישור מיוחד לנסוע לחו"ל כדי לצאת לטורקיה, משום שקיבל שם הצעה לעבודה בחברת סיוע הומניטרי. "הלקוח שלי אמור לתת לחברה הזו שירותי פיתוח עסקי", הסביר עורך הדין ברטולאי בפנייה לשופט.
החברה שביקשה להעסיק את רוג'יו נקראת Kingdom Special Operations, חברה נוצרית שעובדת כקבלנית של הצבא ומנוהלת על ידי עוד אחד מחבריו הוותיקים של רוג'יו. הייתה רק בעיה קטנה. החברה עוסקת בסחר נשק. היו לה חוזי משנה למכירת נשק לממשלות קזחסטן והרפובליקה הסלובקית. בחוזה העבודה שמסר רוג'יו לשופט הוא אפילו דאג לצרף כתב ויתור על מכירת נשק.
השופט לא השתכנע. "חובתי לוודא שאינך עוסק בהברחות נשק", אמר לרוג'יו. על רוג'יו נאסר בצורה מוחלטת לעבוד בחברה הזו, על אחת כמה וכמה לנסוע לטורקיה. "אני לא יכול לדמיין אף מכלול נסיבות שיגרום לי לאשר לך לצאת מהארץ", קבע השופט.
הפעם, נראה שלרוג'יו לא נותר לאן לברוח. אבל אפילו עכשיו אין זה סביר שהוא אי פעם יודה באשמה. "מצידי הם יכולים לעצור אותי ולענות אותי עד יום מותם", אמר באחת ההקלטות החשאיות. "לעולם לא אדבר".
