(צילום: אבי חי)
בימים הקרובים תגיח לעולם ילדה. בעזרת ה' יהיה לה לב פועם ועיניים גדולות להביט בהן. כמו שכל יולדת יודעת, הילדה הזו היא עוד עוברית. היא זקוקה למגע עור לעור, היא מסוגלת לזהות את הקול שאותו שמעה ברחם - הקול של אמא שלה. היא יודעת לזהות את הריח ודרכו להגיע אל שד גדוש חלב.
הילדה הזו, שאין בה עוד דעת, עומדת בלב פרשה בלתי אפשרית בעקבות מחדל נורא ואיום. היא נולדה להורים אוהבים ויקרים, אבל המטען הגנטי שלה שייך לאחרים. הורים שכרגע לא יודעים מי הם. באסותא ראשון לציון פשעו כנגד שני זוגות מאותגרי פוריות, והטמינו את הזרע והביצית בגוף הלא נכון.
פרשת "תינוקת המריבה" היא מורכבת מאוד, ואני לא מקנאה בשופטים שיצטרכו לקבל החלטה בה. אבל היחס אל הפרשה הוא שיעור תרבותי חשוב מאין כמוהו. מרגע שהתגלתה הטעות, הכינוי הנפוץ להורים הגנטיים הוא "ההורים הביולוגיים" ולאם ההרה יש מי שמעזים לקרא פונדקאית, או פונדקאית בעל כורחה. המינוחים הללו הם עיוות בלתי נסבל ולא תואם מציאות שנולד בעקבות הפונדקאות המסחרית, שמבקשת "רחם להשכרה" לשם הולדת צאצאים.
האם ההרה היא אם ביולוגית לא פחות מהאם הגנטית. דמה זורם בדמו של העובר, היא מזינה אותו, מתוך גופה ממש הוא נבנה. בלעדיה אין לו זכות קיום. גם על פי המחקרים המדעיים לגוף המגדל יש השפעה דרמטית על העובר, ולא רק הגנטיקה היא שקובעת. האם ההרה איננה פונדקאית בשום צורה או עניין. פונדקאות היא חסד שנשים אמורות לעשות מתוך בחירה. הסחר בתחום יוצר ניצול ועוולות איומות ונוראות, ולא לחינם בישראל הכללים קשוחים מאוד, ודורשים שהפונדקאית תהיה אם בעצמה ותהיה כשירה למהלך כל כך דרמטי של מסירת תינוק להורים מגדלים.
כל תפיסה של האם היולדת כ"תנור" או "אינקובטור" הוא חלק מתהליך מסוכן שמבקש לנתק את הנולד מיולדתו, את התינוק ממקורו, את הגוף הקרוע, הפעור, המדמם והבורא מהבריאה שהביא אל העולם. זהו איון חמור של נשים ומכשור של גופן.
האם יעלה על הדעת, על איזושהי דעת, שתיוולד תינוקת ותיקרע מיד יולדתה כשכרגע אין מושג מי הם ההורים הגנטיים? האם בקשה אכזרית למסור את התינוקת לרווחה עד שהמצב יתבהר איננה משולה לבקשה לגזור את התינוק לשניים במשפט שלמה? בעולם היהודי, שעוסק רבות בשאלת "של מי הילד" בהקשר של ממזרות, יש כלל חשוב: "מי שנטמע, נטמע". כלומר, אם יש אדם שחושדים שהוא ממזר - לא חוקרים ולא בודקים בשביל לא להקשות עליו. הידע, במקרה הזה, הוא לא כח. חיפוש אקטיבי אחר ההורים הגנטיים עלול להיות, גם במקרה הזה - עוול על עוול.
חן ארצי סרורPhoto: Ynet בעולם שבו יש תרומות ביצית וזרע ונשים פונדקאיות, בעולם שבו יש כל מיני סוגים וגוונים של משפחות, ברור שאין תשובה אחת לשאלה מי הם ההורים. אבל כל תשובה שתינתן קשורה קשר ישיר לשאלת הבחירה. היולדת, שבגופה ממש יצרה חיים, לא בחרה לרגע לשמש כ"פונדק". יותר מזה: גם כשהתברר שהעוברית חולה ויש לבצע בה ניתוח תוך רחמי מורכב - היא סיכנה את חייה.
במציאות שבה הפריות הן שגרה, וחס ושלום ייתכן שלא מדובר בטעות בודדה, אנו כחברה חייבים לדרוש: תהליכים כאלו יעשו בחרדת קודש, ומי שיפשל בהם ישלם מחיר בלתי נסבל. אנחנו חייבים להתחייב: לא נקרע תינוקות מיד יולדתן. ביום שדיסטופיה כזו תתרחש – קצרצרה הדרך לגלעד מ"סיפורה של שפחה".
- חן ארצי סרור היא עיתונאית "ידיעות אחרונות"
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
