מוזר ככל שזה יישמע, לרומן זדורוב היה מזל. הרבה מזל. מאז שנעצר שישה ימים אחרי רצח תאיר ראדה ז"ל ב-2006 ועד לזיכויו החלוט אתמול (ראשון), הוא כמעט ולא נותר לבד במאבק על חפותו. לצד משפחתו המוחלשת התייצבו גורמים רבי כוח. ראשונה הייתה אילנה ראדה, אמה של תאיר שיצאה נגד הקונספציה וההתנהלות של הפרקליטות והבהירה לכולם שגם לדעתה זדורוב אינו הרוצח. אחריה מיהרו והתקבצו "משוגעים לדבר" שהקימו קבוצת ענק בפייסבוק של כרבע מיליון חברים. האחרונים חקרו, מצאו וניתחו חומרים שהצביעו על סדקים רבים בתזה התביעתית. אליהם הצטרפו יוצרי סרטים וסדרות שגם בזכותם זדורוב הפך למעין דרייפוס מקומי. משהפך לכזה, קצרה הדרך שבית המשפט העליון, שדחה את ערעורו ב-2015, יורה על משפט חוזר ב-2021 ושבאחרון הוא יזוכה ברוב דעות.
הרבה מזל נדרש כי לא תמיד כוח התקשורת והציבור מצליח לאזן את כוחה העצום של הפרקליטות שפעמים רבות עושה בבתי המשפט כבשלה. ואותו מזל הביא לכך שאתמול החליט פרקליט המדינה, למרות נוהגי עבר, שלא לערער על הזיכוי וזדורוב הפך לזכאי באופן סופי. מבחינה משפטית, תם ונשלם.
אלת המזל הייתה פעילה פה במיוחד כשנזכרים שמדובר במהגר עני חסר חגורות תמיכה, שלא שולט ברזי המקום. מי שסיפק הודאה עם פרטים מוכמנים, שבמחשביו התגלו תמונות פורנו של ילדות מתחת לגיל 18 (רק בהמשך יגלה הציבור שהן של המשתמש הקודם במחשב) ועוד הרבה מאפיינים שדי במעט מהם כדי להשחירו בעיני הציבור. במיוחד כשמדובר ברצח נורא של ילדה תמה כמו תאיר.
מרבית הזדורובים אינם בני מזל כמותו. הוא חריג שלא מעיד על הכלל. אם כבר, הוא מעיד על אפס הסיכויים של אלה שהיחידות החוקרות והתובעת "נסגרו" על אשמתם – להוכיח את חפותם. ראשית, כי הפרשה מלמדת שוב שהפרקליטות והמשטרה עושות כל שביכולתן כדי להגן על החלטותיהן, גם אם רבו הספקות סביבן. די אם נזכיר את מסע הצלב שניהלה הפרקליטות בראשות שי ניצן נגד הרופאה המשפטית ד"ר מאיה פורמן שהעזה להגיש חוות דעת לטובת זדורוב ושילמה מחיר יקר על אי-נכונותה להתיישר לפי דרישות המערכת.
אפילו אתמול הפרקליטות המשיכה בהתנהלותה היהירה והמבישה כשפרסמה רק בשעה האחרונה האפשרית להגשת הערעור את ההחלטה שלא לערער. עמדו לרשותה 45 ימי עבודה, ולמרות זאת היא משכה את ההחלטה עד לרגע האחרון. מדוע למרוט את עצבי זדורוב כך? לא מספיק שהוא ישב מאחורי סורג ובריח כמעט 15 שנים? ומעבר לכוחה של הפרקליטות ולנוהג שלה לא להכיר בטעויותיה, לכמה נאשמים ומורשעים מוחלשים יש סיכוי לקבל שבריר מהמשאבים הציבוריים והמשפטיים שפעלו לטובת זדורוב?
פרופ' יובל אלבשןצילום: יואב דודקביץ'הזיכוי של זדורוב, אחרי כל המלחמה שניהלה הפרקליטות על הרשעתו, מלמד על עוצמת כישלונה. כישלון זה מחייב אותנו להניח שלנאשמים אחרים לא יהיה מזל כמו לזדורוב ולכן במקום להסתמך על כך, יש לבנות מנגנונים שיבטיחו מינימום טעויות ו"התחפרויות" של המערכת בתוך טעויותיה. למשל, באמצעות הקמת יחידות חפות בתוך הפרקליטות שיעשו "היפכא מיסבתרא" לתיקים עם פוטנציאל להרשעת שווא, או דרך הענקת סמכויות ושיניים לביקורת על הפרקליטות כשזו פועלת בצורה לא אתית או מקצועית (ע"ע מאיה פורמן) וגם על ידי קליטת משפטנים לפרקליטות מרקע סניגוריאלי שיאתגרו את המחשבה האחידה שפושה בה. אסור לשגות: גם אז יהיו טעויות כמו בכל מערכת של בשר ודם, ולכן גם אז יידרש מזל, אבל כידוע המזל מחייך דווקא למי שלא בונה עליו.
- יובל אלבשן הוא פרופ' למשפטים
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
