אף מחאה שהייתה נגד משטר המהפכה באיראן לא הצליחה לאתגר את ההגות האסלאמית השיעית. הגל הנוכחי אינו הראשון לנסות וכנראה לא יהיה האחרון להיכשל בכך. עוד לא ראינו באף אחת מהמחאות נגד המשטר עדות לחידוש אינטלקטואלי או לבחינה מחודשת של התפיסה השיעית הכללית, וייתכן מאוד שרבים בעולם הערבי גם שמחו לנוכח הכרזות המנהיג העליון בדבר היות ההפגנות "קונספירציות" ו"מהומות אקראיות".
אין זאת הפעם הראשונה שמתגלה חוסר יכולת אינטלקטואלית אצל המוסלמים, השיעים והסונים כאחד, בהתמודדות מול טלטלה עמוקה. הדבר מזכיר את חוסר היכולת של המרקסיסטים להציע משנה אידאולוגית מתאימה לרגע שבו עמדו ברה"מ ובעלי בריתה בפני טלטלה עמוקה שגרמה לקריסת מערכת המדינות הסוציאליסטיות.
כעת עלינו לבחון נושא ספציפי: מהי מידת סמכותה של המדינה על הדת, והאם יש למדינה זכות להקים משטרת דת, כזו המפקחת על האזרחים ומרגלת אחריהם למען בירור מידת מחויבותם ועמידתם בערכי הדת. למעשה, בעולם המוסלמי הסוני המצב אינו טוב יותר מזה שבאיראן. משטרת דת לא קיימת קיים רק במדינות כמו סעודיה. כך לדוגמה, בעקבות ההפיכה הצבאית בסודן ב-1989 נכפה על האזרחים משטר דומה. גם ארגון הטליבאן התנהג כך לאחר השתלטותו על אפגניסטן ב-1996. וזה לפני הניסיון הנורא שעתיד היה לבוא עם השתלטות דאעש על חלקים נרחבים בסוריה ובעיראק והקמת משטרת דת מבעיתה.
אמנם יש קולות בתוך האסלאם הטוענים כי דאעש עיוות את הדת וכי אינו מייצג אותה כהלכה. ובכן, מדוע חכמי הדת אינם נלחמים בעיוות ובהכפשה באמצעות רפורמה דתית אמיתית? זאת ועוד, בהתייחסנו למשטרת דת אנו נותנים בדרך כלל דוגמאות מהמזרח, אולם ככל הנראה השימוש ב"משטרת דת" הוא מערבי במקורו. בתקופת הנרי השמיני בבריטניה ריגלה מערכת הפיקוח מטעם המדינה אחר דעותיהם ותפילותיהם של האנשים. עם תחילת הרפורמה הפרוטסטנטית והסכסוך עם הכנסייה הקתולית התגלו הסימנים הראשונים למדינת המשטרה.
המשימה הראשונה של הפיקוח המשטרתי בתקופה זו הייתה לוודא את נאמנותו של העם לדתו של המלך, ומכאן כנראה גם הקשר בין התפתחות מוסדות המדינה לבין כפייה דתית. הרפורמה הפרוטסטנטית כללה גם תגובה דתית פונדמנטליסטית שבאה לידי ביטוי בהריסת פסלים אומנותיים בעלי אופי דתי, בהריסת תמונות וציורים דתיים ובעוד פעולות שבימינו – כשהן קורות במזרח – מקבלות גינוי רחב.
(צילום: אסף חן)
על כן יש לזכור שהייחודיות שמנסים לצייר לקיצוניות הדתית המוסלמית אינה מדויקת. למהלכים רבים המתרחשים בעולם הערבי ובעולם המוסלמי יש תקדימים בתרבויות ובדתות אחרות, אם כי בעולם המוסלמי מהלכים אלו קורים בהקשרים שונים ובאיחור.
לפיכך יש לחקור את ההיסטוריה של משטרת הדת ואת יישומה בהיסטוריה של האסלאם. הבה ניזכר בסיפור המפורסם על עומר בן ח'טאבּ, שיום אחד הבחין באור. הוא הלך אחר האור עד שהגיע לבית, נכנס לתוכו ומצא בו מנורה; הוא הביט בשיח' שישב במקום ובין ידיו משקה ולידו נערה זמרת. התפרץ עליו בן ח'טאב ואמר: "אין דבר מכוער יותר מלראות שיח' המחכה למותו". השיח' הרים את ראשו וענה: "הוי מנהיג המאמינים אמיר אל-מואמנין, מעשך מכוער יותר בשל האיסור הדתי לרגל אחר אדם, ואתה הרי נכנסת אל ביתי ללא רשותי". בן ח'טאב הביט בו ואמר: "הצדק איתך". הוא יצא כשהוא קורע את בגדיו ואומר כי הוא מעדיף את מותו אם לא יסלח לו אלוהים.
יאסר אבו הלאלהנוח מאוד לתאר את כל המחאות העמוקות כ"מהומות אקראיות", שכן זהו תירוץ להימנע מדיון מעמיק על האסלאם ועל מסריו האמיתיים. יש צורך באנשים אמיצים שישקיעו מאמץ רב ושלא יוותרו או ישלימו עם הטעויות. לדברי המנהיג העליון של איראן, המשטר האסלאמי וערכיו לא נוצרו כדי לכפות על נשים לכסות את ראשיהן, אלא כדי להדגיש ולהנחיל את ערך אל-עִפַה - הצניעות - עבור גברים ונשים כאחד. ערך זה מקורו בחינוך ובאמונה כי על האישה לכבד את גופה ולשמור על קדושתו, וכי על הגברים לשמור שלא לפגוע בגופן של הנשים - במבטיהם או במעשיהם.
ברור כי אלו שאיבדו את ערך הצניעות, משטרת הדת כבר לא תוכל להחזיר להם אותו בכפייה. במילים אחרות, הקרב מול משטרת הדת אינו ברחובות טהרן אלא בעולם הרעיונות ובוויכוח הרעיוני.
- יאסר אבו הלאלה הוא עיתונאי ירדני ומנהל ערוץ אל-ג'זירה. המאמר המלא פורסם באתר אל-ערבּי אל-ג'דיד. גרסה עברית מקוצרת זו מתפרסמת בחסות פרויקט אופק, המשותף למכון ון ליר, לפורום לחשיבה אזורית ולמרכז אעלאם. תרגום מערבית: ג'פארה בדר
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
