יהושע מצא ז"ל, שהיה ח"כ בליכוד ב-1996, סיפר על פגישה עם בנימין נתניהו לאחר שנבחר לראשות הממשלה: "ביבי עמד בפתח לשכתו, נעץ בי מבט חד ואמר תוך כדי טפיחות מלאות הנאה על חזהו: 'יהושע, טוב להיות ראש ממשלה'. הוא חזר על כך שוב והמשיך לטפוח על חזהו". מאז חלפו על נתניהו כמה תקופות כהונה בתפקיד והוא למד שלאחר רגעי התרוממות הנפש הראשונים יגיעו הימים באפור. אז יצטרך להוכיח כי ראשות הממשלה היא לא רק עניין טוב עבורו, אלא גם עבור הציבור הישראלי.
לזכותו ייאמר שבשבועיים האחרונים הוא זיהה את הבעיה המרכזית העומדת בפניו, והבהיר בעת קבלת המנדט מהנשיא הרצוג: "זה לא סוף המדינה או הדמוקרטיה, אהיה ראש הממשלה של כולם". זהו משפט שלקוח מנוסחה הקובעת מה צריך לומר פוליטיקאי לאחר בחירתו לתפקיד. הכול דיבורים, יאמרו הציניקנים, ומי כמו נתניהו חשוד במילות סרק ללא כיסוי. עם זאת, נראה כי הפעם הצהרתו נאמרה לא רק לתפארת המליצה אלא משום שהוא זקוק, כמעט באופן נואש, לדימוי כראש הממשלה של כולם.
בנימין נתניהו הוא בנו של היסטוריון, והוא מתחיל לחשוב בשלב הזה של חייו על מקומו בדברי הימים שלנו. עובדה שפרסם לאחרונה אוטוביוגרפיה שבה ניסה לשרטט דמות שעומדת מעל לפרשיות הפליליות וההתנהגות הנכלולית שנקשרו לשמו. הוא מנסה לזקוף לעצמו הילה של מדינאי שמעשיו תרמו להעלאת קרנה של ישראל. במקביל הוא זקוק בדחיפות לדימוי של פוליטיקאי שתורם ליציבות השלטונית של המדינה, לאחר שנים של תוהו ובוהו שבהן ממשלות התפרקו לאחר זמן קצר.
בינתיים המשפט שלו נמשך, ואם יום אחד ירצה להגיע לעסקת טיעון נוחה מבחינתו, הוא יצטרך להשיג קונצנזוס ציבורי לכך. את קווי המתאר לעסקה כזו שרטט נשיא העליון לשעבר אהרן ברק: "זהו מקרה שבו האינטרס הציבורי גובר על המשך ניהול המשפט... צריך להפסיק את הקרע בעם. נתניהו היה מגדולי המגינים על מערכת המשפט". כלומר, תרומה של איש ציבור למדינה היא שיקול במידת הסלחנות שיש לנהוג כלפיו.
אם נתניהו ינסה להיחלץ ממשפטו באמצעות חקיקה, הרי ההפגנות נגדו מול בלפור ייראו בעיניו כזיכרון נעים לעומת מה שיקרה בעתיד. הקריירה שלו קלעה אותו למלכוד: כדי לזכות בפופולריות שלו הוא תקף לאורך כמעט 30 שנה את האליטות, אלא שדווקא הן אלה שיכולות להעניק לו רהביליטציה ציבורית להסדר מקל. אלה שבכל מדינה מתוקנת נחשבות לעמוד שדרה חיוני לקיום דמוקרטיה - מערכת המשפט, האקדמיה והתקשורת – ראו אותו הופך אותן לאויבי העם.
במקביל, הקבוצות המרכזיות שמרכיבות את ממשלתו הן אנטי-דמוקרטיות במהותן. נתניהו מתגאה בכך שקיבל את רוב קולות הבוחרים, וזהו אכן רוב מספרי, אבל לא לגמרי דמוקרטי. ב"ציונות הדתית" מפנטזים בקול ובפומבי על מדינת הלכה לפי משפט התורה, והמפלגות החרדיות לא רואות את עצמן כפופות לעקרונות בסיסיים שמאפיינים מדינות בעלות חוקה דמוקרטית, שהסעיף המרכזי בתוכן הוא עיקרון השוויון. הן מדירות נשים מהכנסת ומבתי הדין הרבניים ומתעלמות מעיקרון החלוקה בנטל ובחובות למדינה, כמו שוק העבודה והגיוס לצבא.
נתניהו: "הספידו אותי פוליטית 3 פעמים, זה לא היה מחמיא"
(צילום: אלכס גמבורג)
נתניהו טען במהלך מערכת הבחירות שיביא ליציבות במשק. קשה לדעת אם יש לו מנופים כלכליים לעשות זאת כשהאינפלציה העולמית ברקע, אבל הוא כבר יצר מכשולים תדמיתיים כמעט בלתי עבירים. ההתחייבות להגדלת הקצבאות לאברכים, שמשמעותה עידוד רבים לא להצטרף למעגל העבודה, תגרום – לפי תחזיות בנק ישראל - לפגיעה קשה במשק בעתיד הקרוב והרחוק. כיצד ידרוש נתניהו מהציבור הישראלי הקרבה בכיסו כדי לעבור את המשבר הכלכלי הנוכחי, כאשר הוא מעניק מתנות חינם לגורמים לא יצרנים?
ד"ר ברוך לשםנתניהו ביסס תמיד את מסעות הבחירות שלו, לפי עצתו של יועצו האמריקני המנוח ארתור פינקלשטיין, על שני מסרים מרכזיים: פחד ותקווה. הוא אכן הצליח להפחיד היטב את בוחריו מפני ממשלת שמאל המתבססת על מפלגות ערביות, ותמונותיהם של מנסור עבאס ואיימן עודה הופיעו ברבות מהכרזות של הליכוד. התקווה שעורר הייתה שתוקם ממשלת ימין פטריוטית שתחזיר את ישראל ליציבות ביטחונית וכלכלית. אולם עם מפלגת ימין קיצונית שחותרת להתנגשות מתמדת עם ערבים אזרחי ישראל ובשטחים, ועם מפלגות חרדיות שדורשות בידול מהשאר לגבי חובותיהן, ראש הממשלה המיועד יתקשה ליצור תדמית "ממשלה של כולם". חלק גדול מאזרחי ישראל כבר מרגישים שזו ממשלה נגדם.
נתניהו טופח כיום על חזהו בגאווה על שהצליח לחזור לשלטון, אבל התחזוקה התדמיתית שלו תהיה קשה עד בלתי אפשרית. הוא הקוסם הכי טוב בארץ שהוכיח בעבר שביכולתו להקפיץ כמה כדורים באוויר בבת אחת. צרתו העיקרית היא שלא נותרו לו כמעט כדורים.
- ד"ר ברוך לשם הוא מרצה בחוג לפוליטיקה ותקשורת במכללת הדסה ומחבר הספר: "נתניהו - בית ספר לשיווק פוליטי"
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
