לדודי אמסלם, שר במשרד המשפטים, כנראה לא היה זמן בשבוע החולף להתעסק בפקיעת חוק הדיור הציבורי, החלטה אנטי-מזרחית ושונאת עניים שאותם הוא מתיימר מדי פעם לייצג. למה כן היה לו זמן? ללעוג למפגינים ומפגינות מעל במת הכנסת בנאום הרולקסים והמרצדסים. לאחר מכן התברר שבאותו זמן הוא ענד שעון יוקרתי בשווי של 24 אלף שקל, ולצורך ההשוואה, אם חד-הורית עם שלושה ילדים הנאבקת בעוני וזכאית לסיוע בשכר דירה תקבל פחות מ-15 אלף שקל ממשרד הבינוי והשיכון למשך שנה שלמה (!).
"חוק הדיור הציבורי (זכויות רכישה)" נחקק ב-1998 על ידי הח"כ דאז רן כהן (מרצ), ותכליתו לאפשר לדיירי הדיור הציבורי לרכוש את הדירות במחיר מסובסד שמושפע ממספר השנים – לפעמים עשרות - שבהן הם חיו בהן. החקיקה קודמה לאחר מאבק ארוך של ארגונים ותנועות כמו "קול בשכונות", "הקשת הדמוקרטית המזרחית", "פורום הדיור הציבורי", ובשיתוף צעירים וצעירות דור שני לדיור הציבורי כמו הפעיל החברתי שלמה ואזאנה. זמן קצר לאחר שעבר נכנס החוק להקפאה במסגרת חוק ההסדרים, והוא נכנס לתוקף רק ב-2013 הודות לעתירה לבג"ץ.
הרקע לחוק קשור בהפליה במשאבים לאורך דורות, לרבות מדיניות "בן ממשיך", שבמסגרתה העניקו מושבים וקיבוצים קרקע וזכויות לבנים ממשיכים, ובכך העמיקו את הפערים החברתיים מול עיירות הפיתוח והפריפריה החברתית והגיאוגרפית. במילים פשוטות, מטרת החוק היא לקדם צדק חלוקתי והעברת הון בין-דורית, במקום העברת עוני בין-דורית.
החוק כלל סעיף הקובע שההכנסות ממכירת הדירות יופנו חזרה להגדלת מלאי הדיור הציבורי, אך בפועל, כפי שפורסם לאורך השנים בדו"חות מבקר המדינה ומרכז המידע והמחקר של הכנסת, עיקר הכסף נגזל ושימש למטרות אחרות. באחד המקרים, לסלילת כביש גישה להתנחלות מעלה אדומים.
נכון לסוף שנת 2020 היו בישראל כ-53 אלף דירות ציבוריות, נתון שהיווה צניחה (נוספת) של 20% במלאי מ-2010. אחרי עשורים של ייבוש והזנחה, ממשיך להידרדר מצבו הרע-מלכתחילה של הדיור הציבורי בישראל - הן מבחינת מספר הדירות במלאי והן מבחינת מצבן התחזוקתי. הקריטריונים הנהוגים לדיור ציבורי משאירים בחוץ את מרבית האוכלוסייה שמתקשה להתמודד עם המצב בשוק, וגם מי שהוכר כזכאי - נכנס לתור המתנה ארוך שעלול להימשך גם יותר מעשור.
עו"ד ספיר סלוצקר עמראןמה כן יש? לפי פרסום ב"כלכליסט" החודש, למשרד השיכון יש תקציב של 3.8 מיליארד שקל שיכול להספיק לרכישת כ-2,500 דירות ציבוריות. הסכום נגזר מקרן הדיור הציבורי (שהוקמה לפי "חוק הדיור הציבורי") ומתקציבים שהובטחו למשרד השיכון למטרה זו בשנתיים האחרונות. תקציבים אלה מחכים במשרד האוצר. צריך רק לבוא ולקחת. בפועל, עד עתה המשרד השתמש ב-100 מיליון שקל שהספיקו לרכישת כ-80 דירות בלבד. כלומר, יש כסף בקופה, אבל מדיניות משרד השיכון היא לפנות משפחות עניות מבתיהן, דירה אחר דירה, במקום לרכוש ולבנות דירות בכסף הקיים, "הצבוע" לפי החוק אך ורק למטרה זו.
אז אמור לי, השר אמסלם, כמזרחי למזרחית, איך אתה לא מתבייש? איפה החשומה שלך? אפשר לייצג את הקול המזרחי גם אחרת. אני ממליצה לך להכיר את הקולקטיב המזרחי-אזרחי שהושק השבוע, לקרוא ואפילו לחתום בהזדהות על חזון מזרחי דמוקרטי: לא למהפכה החוקתית ולא לסדר הישן.גישה לקורת גג בטוחה היא זכות. לא חסד ולא פריווילגיה התלויה בממון. בפעם הבאה שאתה מסתכל בשעון היפה שלך, נוסע במכונית היוקרה שלך או ישן בנעימים בביתך המרווח, אל תחשוב על הפאנץ' המלגלג והמסית הבא שיביא לך כותרות בתקשורת. תחשוב על אלה הנאבקות לחיות בכבוד, להביא פרנסה הגונה לבית, ותפעל כדי שילדיהן לא יהיו דור חמישי לעוני מזרחי במדינת ישראל.
- ספיר סלוצקר עמראן היא עורכת דין לזכויות אדם העוסקת בעוני וחופש ומחאה. ממייסדות תנועת "שוברות קירות" ו"המזרחיון: הארכיון העממי למאבקים חברתיים בישראל"
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
