כל פוליטיקאי אמריקני שמתמודד לנשיאות ארה"ב מוצג באסיפות בחירות כ"נשיא הבא של ארה"ב". בוחרי מפלגת העבודה אימצו בשלב מסוים את הרעיון הזה והיו מקדמים את יו"ר המפלגה בקריאות: "הו הא, מי זה בא? ראש הממשלה הבא!". בשני העשורים האחרונים הוא בדרך כלל הוא בא לאופוזיציה.
העיקרון הוא כמובן שיווקי בעיקרו, במטרה להרגיל את האוזן הציבורית לצירוף של שם המועמד עם תפקיד ראש המדינה. גם גדעון סער אימץ את הגישה הזו ומכריז כי הוא זה שירכיב את הממשלה הבאה. בסדר, סער למד כמה ספינים מבנימין נתניהו כאשר שימש כראש מטה ההסברה של הליכוד. אבל איך עושים את זה כאשר בסקרים הוא מקבל 13-12 מנדטים בממוצע, מתוך 120 חברי כנסת?
ישנה כמובן אפשרות שסער יבצע פריצה בסגנון ליונל מסי ויצליח לחלוף על פני יריביו בסלאלום מפואר ולהתייצב בראש הרשימה בסקרים. הבעיה שלו היא שהוא נראה יותר כמו איתי שכטר ממכבי ת"א, שמפורסם בעיקר בזכות נפילות מדומות ברחבת ה-16.
לסער יש יכולת מילולית גבוהה של בניית טקסטים שיווקיים, ממש לפי הספר, אבל בעיבוד של דבריו לקולנוע (כלומר לטלוויזיה), ישנו פיחות ניכר. הוא אינו דמות כריזמטית וסוחפת שיכולה להניע בוחרים להצביע עבורו, בלי קשר למסרים שלו. גם אלה החלו מתחלפים ונראה שהוא סובל מפיצול אישיות חמור בניסיונו להגיע לקהלי יעד שונים בתכלית.
הלקח הוא שסער טוב לשמאלנים רק בתנאי שייקח מנדטים ימניים. אין סיבה לכך שמחנה המרכז-שמאל יפגע במרצ, כחול לבן והעבודה כדי שסער יקבל יותר מנדטים. לא זה יגרום להפלת נתניהו
סער פתח את הקמפיין שלו בשורת מחץ שהייתה מכוונת למרכז הפוליטי: "מי שרוצה שנתניהו ימשיך להיות ראש ממשלה, שלא יצביע עבורי כי אני בשום מצב לא אתמוך בזה". פליטי כחול לבן, שנואשו מהנהגתם, החלו להאמין כי רק איש ימין מסוגל להחליף את נתניהו. הם נהרו בהמוניהם לתקווה חדשה, שחצתה בתחילת דרכה את רף 20 המנדטים בסקרים.
סער המשיך בקו הזה ושלף את הפיתיון האולטימטיבי לבוחרים אלה: הוא הציג ממשלה שתוכל להחליף את הליכוד. במודעה מטעמו הופיעה ממשלת בלהות לכאורה של נתניהו, המצולם מלפנים כשמאחוריו מציצים איתמר בן גביר ומנסור עבאס. הכותרת: "ממשלה בשבילו". כנגדה הוצגה ממשלת החלומות של סער מלפנים, ומאחוריו נפתלי בנט ויאיר לפיד. הכותרת: "ממשלה בשבילנו".
לזה בדיוק היה זקוק נתניהו. שועל הקמפיינים הוותיק הזה תמיד היה נאמן לעיקרון של מורו ארתור פינקלשטיין, שלפיו קמפיין טוב זקוק לאיש רע. פעם זה היה שמעון פרס שייחלק את ירושלים ועכשיו זה לפיד שייחלק את הימין. המסר: "רק הליכוד יקים ממשלת ימין על-מלא. כל הצבעה אחרת תביא את לפיד להקים ממשלת רוטציה עם יתר השמאל".
סער נפל במלכודת הפתאים הזו ותקף את נתניהו מימין: "מי שלח את סגן השר במשרד ראש הממשלה לרשות הפלסטינית כדי להתערב בבחירות בישראל? נתניהו והרשות הפלסטינית – השילוב הזה מסוכן לישראל". צריך לזכור שזו הייתה בדיוק הסיסמה שבה תקף הליכוד את מפלגת העבודה בבחירות 1996: "פרס וערפאת, השילוב הזה מסוכן לישראל".
גדעון סער: "אנחנו האפשרות היחידה לשינוי"
(צילום: רועי עידן)
סער הוא בהחלט קמפיינר ממזרי אבל, במהלך הזה הוא הגדיר את עצמו כממוקם ימינה מנתניהו. מדוע שבוחרי השמאל והמרכז הפוליטי, שמרביתם הצביעו בעברם לפרס ויצחק רבין, יתמכו במישהו שטוען שנתניהו שמאלני לעומתו?
הנימוק הוא כמובן שככל שסער יהיה חזק יותר, אפשר יהיה להחליף את נתניהו, אבל ההיסטוריה הפוליטית הקרובה לא תומכת בהנחה הזו:
בבחירות 2009 עמדה ציפי לבני בראש קדימה אחרי שהחליפה את אהוד אולמרט בשל החקירות נגדו. התפישה הייתה שרק מפלגה שבה שותפים אנשי ימין בעברם תוכל להרכיב ממשלה. חלק מבוחרי מפלגות העבודה ומרצ נטשו את ביתם הפוליטי ונחלצו לעזרתה, ואילו אנשי הימין בקדימה חזרו לליכוד. לבני קיבלה אמנם 28 מנדטים, אבל העבודה ומרצ ירדו יחד בשמונה מנדטים לעומת בחירות 2006. התוצאה: הליכוד, עם 27 מנדטים, הקים ממשלה בראשות נתניהו.
הלקח הוא שסער טוב לשמאלנים רק בתנאי שייקח מנדטים ימניים. אין סיבה לכך שמחנה המרכז-שמאל יפגע במרצ, כחול לבן והעבודה כדי שסער יקבל יותר מנדטים. לא זה יגרום להפלת נתניהו. להפך. היעלמות אחת מהן, בשל אי מעבר אחוז החסימה, תסייע להמשך שלטונו.
- ד"ר ברוך לשם הוא מרצה בחוג לפוליטיקה ותקשורת במכללת הדסה ומחבר הספר: "נתניהו - בית ספר לשיווק פוליטי"
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
